תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א באתי לגני, אחותי כלה--אריתי מורי עם־בשמי, אכלתי יערי עם־דבשי שתיתי ייני עם־חלבי; אכלו ריעים, שתו ושכרו דודים. {ס}
ב אני ישנה, וליבי ער; קול דודי דופק, פתחי־לי אחותי רעייתי יונתי תמתי--שראשי נמלא־טל, קווצותיי רסיסי לילה. ג פשטתי, את־כותונתי--איככה, אלבשנה; רחצתי את־רגליי, איככה אטנפם. ד דודי, שלח ידו מן־החור, ומעיי, המו עליו. ה קמתי אני, לפתוח לדודי; וידיי נטפו־מור, ואצבעותיי מור עובר, על, כפות המנעול. ו פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר; נפשי, יצאה בדברו--ביקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני. ז מצאוני השומרים הסובבים בעיר, הכוני פצעוני; נשאו את־רדידי מעליי, שומרי החומות. ח השבעתי אתכם, בנות ירושלים: אם־תמצאו, את־דודי--מה־תגידו לו, שחולת אהבה אני. ט מה־דודך מדוד, היפה בנשים: מה־דודך מדוד, שככה השבעתנו. י דודי צח ואדום, דגול מרבבה. יא ראשו, כתם פז; קווצותיו, תלתלים, שחורות, כעורב. יב עיניו, כיונים על־אפיקי מים; רוחצות, בחלב--יושבות, על־מילאת. יג לחייו כערוגת הבושם, מגדלות מרקחים; שפתותיו, שושנים--נוטפות, מור עובר. יד ידיו גלילי זהב, ממולאים בתרשיש; מעיו עשת שן, מעולפת ספירים. טו שוקיו עמודי שש, מיוסדים על־אדני־פז; מראהו, כלבנון--בחור, כארזים. טז חיכו, ממתקים, וכולו, מחמדים; זה דודי וזה ריעי, בנות ירושלים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח