תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שיר השירים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח

שיר השירים פרק ב

א אני חבצלת השרון, שושנת העמקים.  ב כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות.  ג כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים; בצילו חימדתי וישבתי, ופרייו מתוק לחיכי.  ד הביאני אל־בית היין, ודגלו עליי אהבה.  ה סמכוני, באשישות--רפדוני, בתפוחים:  כי־חולת אהבה, אני.  ו שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני.  ז השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות, או, באיילות השדה:  אם־תעירו ואם־תעוררו את־האהבה, עד שתחפץ.  {ס}

ח קול דודי, הנה־זה בא; מדלג, על־ההרים--מקפץ, על־הגבעות.  ט דומה דודי לצבי, או לעופר האיילים; הנה־זה עומד, אחר כותלנו--משגיח מן־החלונות, מציץ מן־החרכים.  י ענה דודי, ואמר לי:  קומי לך רעייתי יפתי, ולכי־לך.  יא כי־הנה הסתיו, עבר; הגשם, חלף הלך לו.  יב הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע; וקול התור, נשמע בארצנו.  יג התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח; קומי לך רעייתי יפתי, ולכי־לך.  {ס}

יד יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את־מראייך, השמיעיני את־קולך:  כי־קולך ערב, ומראך נאוה.  {ס}

טו אחזו־לנו, שועלים--שועלים קטנים, מחבלים כרמים; וכרמינו, סמדר.  טז דודי לי ואני לו, הרועה בשושנים.  יז עד שיפוח היום, ונסו הצללים:  סוב דמה־לך דודי לצבי, או לעופר האיילים--על־הרי בתר.  {ס}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שיר השירים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח