תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א אנה הלך דודך, היפה בנשים; אנה פנה דודך, ונבקשנו עימך. ב דודי ירד לגנו, לערוגות הבושם--לרעות, בגנים, וללקוט, שושנים. ג אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים. {ס}
ד יפה את רעייתי כתרצה, נאוה כירושלים; איומה, כנדגלות. ה הסבי עינייך מנגדי, שהם הרהיבוני; שערך כעדר העיזים, שגלשו מן-הגלעד. ו שינייך כעדר הרחלים, שעלו מן-הרחצה: שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם. ז כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך. ח שישים המה מלכות, ושמונים פילגשים; ועלמות, אין מספר. ט אחת היא, יונתי תמתי--אחת היא לאימה, ברה היא ליולדתה; ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופילגשים ויהללוה. {ס}
י מי-זאת הנשקפה, כמו-שחר: יפה כלבנה, ברה כחמה--איומה, כנדגלות. {ס}
יא אל-גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל; לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים. יב לא ידעתי--נפשי שמתני, מרכבות עמי נדיב.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח