תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה־בך; מה־תחזו, בשולמית, כמחולת, המחניים. ב מה־יפו פעמייך בנעלים, בת־נדיב; חמוקי ירכייך--כמו חלאים, מעשה ידי אומן. ג שוררך אגן הסהר, אל־יחסר המזג; בטנך ערימת חיטים, סוגה בשושנים. ד שני שדייך כשני עופרים, תואמי צבייה. ה צווארך, כמגדל השן; עינייך בריכות בחשבון, על־שער בת־רבים--אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק. ו ראשך עלייך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן: מלך, אסור ברהטים. ז מה־יפית, ומה־נעמת--אהבה, בתענוגים. ח זאת קומתך דמתה לתמר, ושדייך לאשכולות. ט אמרתי אעלה בתמר, אוחזה בסנסיניו; ויהיו־נא שדייך כאשכלות הגפן, וריח אפך כתפוחים. י וחיכך, כיין הטוב הולך לדודי למישרים; דובב, שפתי ישנים. יא אני לדודי, ועליי תשוקתו. {ס}
יב לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים. יג נשכימה, לכרמים--נראה אם־פרחה הגפן פיתח הסמדר, הנצו הרימונים; שם אתן את־דודיי, לך. יד הדודאים נתנו־ריח, ועל־פתחינו כל־מגדים--חדשים, גם־ישנים; דודי, צפנתי לך.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
שיר השירים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח