תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ולנועמי מודע לאישה, איש גיבור חיל--ממשפחת, אלימלך: ושמו, בועז. ב ותאמר רות המואבייה אל-נועמי, אלכה-נא השדה ואלקוטה בשיבולים--אחר, אשר אמצא-חן בעיניו; ותאמר לה, לכי בתי. ג ותלך ותבוא ותלקט בשדה, אחרי הקוצרים; וייקר מקרהא--חלקת השדה לבועז, אשר ממשפחת אלימלך. ד והנה-בועז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, יהוה עימכם; ויאמרו לו, יברכך יהוה. ה ויאמר בועז לנערו, הניצב על-הקוצרים: למי, הנערה הזאת. ו ויען, הנער הניצב על-הקוצרים--ויאמר: נערה מואבייה היא, השבה עם-נועמי משדה מואב. ז ותאמר, אלקוטה-נא ואספתי בעומרים, אחרי, הקוצרים; ותבוא ותעמוד, מאז הבוקר ועד-עתה--זה שבתה הבית, מעט. ח ויאמר בועז אל-רות הלוא שמעת בתי, אל-תלכי ללקוט בשדה אחר, וגם לא תעבורי, מזה; וכה תדבקין, עם-נערותיי. ט עינייך בשדה אשר-יקצורון, והלכת אחריהן--הלוא ציוויתי את-הנערים, לבלתי נוגעך; וצמית, והלכת אל-הכלים, ושתית, מאשר ישאבון הנערים. י ותיפול, על-פניה, ותשתחו, ארצה; ותאמר אליו, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני--ואנוכי, נוכרייה. יא ויען בועז, ויאמר לה--הוגד הוגד לי כול אשר-עשית את-חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואימך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל-עם אשר לא-ידעת תמול שלשום. יב ישלם יהוה, פועלך; ותהי משכורתך שלמה, מעם יהוה אלוהי ישראל, אשר-באת, לחסות תחת-כנפיו. יג ותאמר אמצא-חן בעיניך אדוני, כי ניחמתני, וכי דיברת, על-לב שפחתך; ואנוכי לא אהיה, כאחת שפחותיך. יד ויאמר לה בועז לעת האוכל, גושי הלום ואכלת מן-הלחם, וטבלת פיתך, בחומץ; ותשב, מצד הקוצרים, ויצבוט-לה קלי, ותאכל ותשבע ותותר. טו ותקם, ללקט; ויצו בועז את-נעריו לאמור, גם בין העומרים תלקט--ולא תכלימוה. טז וגם שול-תשולו לה, מן-הצבתים; ועזבתם וליקטה, ולא תגערו-בה. יז ותלקט בשדה, עד-הערב; ותחבוט את אשר-ליקטה, ויהי כאיפה שעורים. יח ותישא ותבוא העיר, ותרא חמותה את אשר-ליקטה; ותוצא, ותיתן-לה, את אשר-הותירה, משובעה. יט ותאמר לה חמותה איפה ליקטת היום, ואנה עשית--יהי מכירך, ברוך; ותגד לחמותה, את אשר-עשתה עימו, ותאמר שם האיש אשר עשיתי עימו היום, בועז. כ ותאמר נועמי לכלתה, ברוך הוא ליהוה, אשר לא-עזב חסדו, את-החיים ואת-המתים; ותאמר לה נועמי, קרוב לנו האיש--מגואלינו, הוא. כא ותאמר, רות המואבייה: גם כי-אמר אליי, עם-הנערים אשר-לי תדבקין, עד אם-כילו, את כל-הקציר אשר-לי. כב ותאמר נועמי, אל-רות כלתה: טוב בתי, כי תצאי עם-נערותיו, ולא יפגעו-בך, בשדה אחר. כג ותדבק בנערות בועז, ללקט--עד-כלות קציר-השעורים, וקציר החיטים; ותשב, את-חמותה.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד