תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ותאמר לה, נועמי חמותה: בתי, הלוא אבקש-לך מנוח אשר ייטב-לך. ב ועתה, הלוא בועז מודעתנו, אשר היית, את-נערותיו; הנה-הוא, זורה את-גורן השעורים--הלילה. ג ורחצת וסכת, ושמת שמלותייך עלייך--וירדת הגורן; אל-תיוודעי לאיש, עד כלותו לאכול ולשתות. ד ויהי בשוכבו, וידעת את-המקום אשר ישכב-שם, ובאת וגילית מרגלותיו, ושכבת; והוא יגיד לך, את אשר תעשין. ה ותאמר, אליה: כול אשר-תאמרי אליי, אעשה. ו ותרד, הגורן; ותעש, ככול אשר-ציוותה חמותה. ז ויאכל בועז וישת, וייטב ליבו, ויבוא, לשכב בקצה הערימה; ותבוא בלט, ותגל מרגלותיו ותשכב. ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש ויילפת; והנה אישה, שוכבת מרגלותיו. ט ויאמר, מי-את; ותאמר, אנוכי רות אמתך, ופרשת כנפיך על-אמתך, כי גואל אתה. י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתי--היטבת חסדך האחרון, מן-הראשון: לבלתי-לכת, אחרי הבחורים--אם-דל, ואם-עשיר. יא ועתה, בתי אל-תיראי, כול אשר-תאמרי, אעשה-לך: כי יודע כל-שער עמי, כי אשת חיל את. יב ועתה כי אומנם, כי גואל אנוכי; וגם יש גואל, קרוב ממני. יג ליני הלילה, והיה בבוקר אם-יגאלך טוב יגאל, ואם-לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך אנוכי, חי-יהוה; שכבי, עד-הבוקר. יד ותשכב מרגלותיו, עד-הבוקר, ותקם, בטרם יכיר איש את-ריעהו; ויאמר, אל-ייוודע, כי-באה האישה, הגורן. טו ויאמר, הבי המטפחת אשר-עלייך ואחוזי-בה--ותאחז בה; וימד שש-שעורים וישת עליה, ויבוא העיר. טז ותבוא, אל-חמותה, ותאמר, מי-את בתי; ותגד-לה--את כל-אשר עשה-לה, האיש. יז ותאמר, שש-השעורים האלה נתן לי: כי אמר אליי, אל-תבואי ריקם אל-חמותך. יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך ייפול דבר: כי לא ישקוט האיש, כי-אם-כילה הדבר היום.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד