תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - רות - הכול
פרק א ב ג ד

רות פרק ג

א ותאמר לה, נועמי חמותה:  בתי, הלוא אבקש־לך מנוח אשר ייטב־לך.  ב ועתה, הלוא בועז מודעתנו, אשר היית, את־נערותיו; הנה־הוא, זורה את־גורן השעורים--הלילה.  ג ורחצת וסכת, ושמת שמלותייך עלייך--וירדת הגורן; אל־תיוודעי לאיש, עד כלותו לאכול ולשתות.  ד ויהי בשוכבו, וידעת את־המקום אשר ישכב־שם, ובאת וגילית מרגלותיו, ושכבת; והוא יגיד לך, את אשר תעשין.  ה ותאמר, אליה:  כול אשר־תאמרי אליי, אעשה.  ו ותרד, הגורן; ותעש, ככול אשר־ציוותה חמותה.  ז ויאכל בועז וישת, וייטב ליבו, ויבוא, לשכב בקצה הערימה; ותבוא בלט, ותגל מרגלותיו ותשכב.  ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש ויילפת; והנה אישה, שוכבת מרגלותיו.  ט ויאמר, מי־את; ותאמר, אנוכי רות אמתך, ופרשת כנפיך על־אמתך, כי גואל אתה.  י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתי--היטבת חסדך האחרון, מן־הראשון:  לבלתי־לכת, אחרי הבחורים--אם־דל, ואם־עשיר.  יא ועתה, בתי אל־תיראי, כול אשר־תאמרי, אעשה־לך:  כי יודע כל־שער עמי, כי אשת חיל את.  יב ועתה כי אומנם, כי גואל אנוכי; וגם יש גואל, קרוב ממני.  יג ליני הלילה, והיה בבוקר אם־יגאלך טוב יגאל, ואם־לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך אנוכי, חי־יהוה; שכבי, עד־הבוקר.  יד ותשכב מרגלותיו, עד־הבוקר, ותקם, בטרם יכיר איש את־ריעהו; ויאמר, אל־ייוודע, כי־באה האישה, הגורן.  טו ויאמר, הבי המטפחת אשר־עלייך ואחוזי־בה--ותאחז בה; וימד שש־שעורים וישת עליה, ויבוא העיר.  טז ותבוא, אל־חמותה, ותאמר, מי־את בתי; ותגד־לה--את כל־אשר עשה־לה, האיש.  יז ותאמר, שש־השעורים האלה נתן לי:  כי אמר אליי, אל־תבואי ריקם אל־חמותך.  יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך ייפול דבר:  כי לא ישקוט האיש, כי־אם־כילה הדבר היום.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - רות - הכול
פרק א ב ג ד