תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ויהי, בימי שפוט השופטים, ויהי רעב, בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה, לגור בשדה מואב--הוא ואשתו, ושני בניו. ב ושם האיש אלימלך ושם אשתו נועמי ושם שני-בניו מחלון וכליון, אפרתים--מבית לחם, יהודה; ויבואו שדה-מואב, ויהיו-שם. ג וימת אלימלך, איש נועמי; ותישאר היא, ושני בניה. ד וישאו להם, נשים מואבייות--שם האחת עורפה, ושם השנית רות; ויישבו שם, כעשר שנים. ה וימותו גם-שניהם, מחלון וכליון; ותישאר, האישה, משני ילדיה, ומאישה. ו ותקם היא וכלותיה, ותשב משדה מואב: כי שמעה, בשדה מואב--כי-פקד יהוה את-עמו, לתת להם לחם. ז ותצא, מן-המקום אשר הייתה-שמה, ושתי כלותיה, עימה; ותלכנה בדרך, לשוב אל-ארץ יהודה. ח ותאמר נועמי, לשתי כלותיה, לכנה שובנה, אישה לבית אימה; יעש יהוה עימכם חסד, כאשר עשיתם עם-המתים ועימדי. ט ייתן יהוה, לכם, ומצאנה מנוחה, אישה בית אישה; ותישק להן, ותישאנה קולן ותבכינה. י ותאמרנה-לה: כי-איתך נשוב, לעמך. יא ותאמר נועמי שובנה בנותיי, למה תלכנה עימי: העוד-לי בנים במעיי, והיו לכם לאנשים. יב שובנה בנותיי לכנה, כי זקנתי מהיות לאיש: כי אמרתי, יש-לי תקווה--גם הייתי הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים. יג הלהן תשברנה, עד אשר יגדלו, הלהן תיעגנה, לבלתי היות לאיש; אל בנותיי, כי-מר-לי מאוד מכם--כי-יצאה בי, יד-יהוה. יד ותישאנה קולן, ותבכינה עוד; ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה. טו ותאמר, הנה שבה יבמתך, אל-עמה, ואל-אלוהיה; שובי, אחרי יבמתך. טז ותאמר רות אל-תפגעי-בי, לעוזבך לשוב מאחרייך: כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין--עמך עמי, ואלוהייך אלוהיי. יז באשר תמותי אמות, ושם איקבר; כה יעשה יהוה לי, וכה יוסיף--כי המוות, יפריד ביני ובינך. יח ותרא, כי-מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה. יט ותלכנה שתיהם, עד-בואנה בית לחם; ויהי, כבואנה בית לחם, ותיהום כל-העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נועמי. כ ותאמר אליהן, אל-תקראנה לי נועמי: קראנה לי מרה, כי-המר שדיי לי מאוד. כא אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה; למה תקראנה לי, נועמי, ויהוה ענה בי, ושדיי הרע לי. כב ותשב נועמי, ורות המואבייה כלתה עימה, השבה, משדה מואב; והמה, באו בית לחם, בתחילת, קציר שעורים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד