תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - רות - הכול
פרק א ב ג ד


רות פרק א

א ויהי, בימי שפוט השופטים, ויהי רעב, בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה, לגור בשדה מואב--הוא ואשתו, ושני בניו.  ב ושם האיש אלימלך ושם אשתו נועמי ושם שני־בניו מחלון וכליון, אפרתים--מבית לחם, יהודה; ויבואו שדה־מואב, ויהיו־שם.  ג וימת אלימלך, איש נועמי; ותישאר היא, ושני בניה.  ד וישאו להם, נשים מואבייות--שם האחת עורפה, ושם השנית רות; ויישבו שם, כעשר שנים.  ה וימותו גם־שניהם, מחלון וכליון; ותישאר, האישה, משני ילדיה, ומאישה.  ו ותקם היא וכלותיה, ותשב משדה מואב:  כי שמעה, בשדה מואב--כי־פקד יהוה את־עמו, לתת להם לחם.  ז ותצא, מן־המקום אשר הייתה־שמה, ושתי כלותיה, עימה; ותלכנה בדרך, לשוב אל־ארץ יהודה.  ח ותאמר נועמי, לשתי כלותיה, לכנה שובנה, אישה לבית אימה; יעש יהוה עימכם חסד, כאשר עשיתם עם־המתים ועימדי.  ט ייתן יהוה, לכם, ומצאנה מנוחה, אישה בית אישה; ותישק להן, ותישאנה קולן ותבכינה.  י ותאמרנה־לה:  כי־איתך נשוב, לעמך.  יא ותאמר נועמי שובנה בנותיי, למה תלכנה עימי:  העוד־לי בנים במעיי, והיו לכם לאנשים.  יב שובנה בנותיי לכנה, כי זקנתי מהיות לאיש:  כי אמרתי, יש־לי תקווה--גם הייתי הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים.  יג הלהן תשברנה, עד אשר יגדלו, הלהן תיעגנה, לבלתי היות לאיש; אל בנותיי, כי־מר־לי מאוד מכם--כי־יצאה בי, יד־יהוה.  יד ותישאנה קולן, ותבכינה עוד; ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה.  טו ותאמר, הנה שבה יבמתך, אל־עמה, ואל־אלוהיה; שובי, אחרי יבמתך.  טז ותאמר רות אל־תפגעי־בי, לעוזבך לשוב מאחרייך:  כי אל־אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין--עמך עמי, ואלוהייך אלוהיי.  יז באשר תמותי אמות, ושם איקבר; כה יעשה יהוה לי, וכה יוסיף--כי המוות, יפריד ביני ובינך.  יח ותרא, כי־מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה.  יט ותלכנה שתיהם, עד־בואנה בית לחם; ויהי, כבואנה בית לחם, ותיהום כל־העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נועמי.  כ ותאמר אליהן, אל־תקראנה לי נועמי:  קראנה לי מרה, כי־המר שדיי לי מאוד.  כא אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה; למה תקראנה לי, נועמי, ויהוה ענה בי, ושדיי הרע לי.  כב ותשב נועמי, ורות המואבייה כלתה עימה, השבה, משדה מואב; והמה, באו בית לחם, בתחילת, קציר שעורים.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - רות - הכול
פרק א ב ג ד