תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ויהי, בימי שפוט השופטים, ויהי רעב, בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה, לגור בשדה מואב--הוא ואשתו, ושני בניו. ב ושם האיש אלימלך ושם אשתו נועמי ושם שני־בניו מחלון וכליון, אפרתים--מבית לחם, יהודה; ויבואו שדה־מואב, ויהיו־שם. ג וימת אלימלך, איש נועמי; ותישאר היא, ושני בניה. ד וישאו להם, נשים מואבייות--שם האחת עורפה, ושם השנית רות; ויישבו שם, כעשר שנים. ה וימותו גם־שניהם, מחלון וכליון; ותישאר, האישה, משני ילדיה, ומאישה. ו ותקם היא וכלותיה, ותשב משדה מואב: כי שמעה, בשדה מואב--כי־פקד יהוה את־עמו, לתת להם לחם. ז ותצא, מן־המקום אשר הייתה־שמה, ושתי כלותיה, עימה; ותלכנה בדרך, לשוב אל־ארץ יהודה. ח ותאמר נועמי, לשתי כלותיה, לכנה שובנה, אישה לבית אימה; יעש יהוה עימכם חסד, כאשר עשיתם עם־המתים ועימדי. ט ייתן יהוה, לכם, ומצאנה מנוחה, אישה בית אישה; ותישק להן, ותישאנה קולן ותבכינה. י ותאמרנה־לה: כי־איתך נשוב, לעמך. יא ותאמר נועמי שובנה בנותיי, למה תלכנה עימי: העוד־לי בנים במעיי, והיו לכם לאנשים. יב שובנה בנותיי לכנה, כי זקנתי מהיות לאיש: כי אמרתי, יש־לי תקווה--גם הייתי הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים. יג הלהן תשברנה, עד אשר יגדלו, הלהן תיעגנה, לבלתי היות לאיש; אל בנותיי, כי־מר־לי מאוד מכם--כי־יצאה בי, יד־יהוה. יד ותישאנה קולן, ותבכינה עוד; ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה. טו ותאמר, הנה שבה יבמתך, אל־עמה, ואל־אלוהיה; שובי, אחרי יבמתך. טז ותאמר רות אל־תפגעי־בי, לעוזבך לשוב מאחרייך: כי אל־אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין--עמך עמי, ואלוהייך אלוהיי. יז באשר תמותי אמות, ושם איקבר; כה יעשה יהוה לי, וכה יוסיף--כי המוות, יפריד ביני ובינך. יח ותרא, כי־מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה. יט ותלכנה שתיהם, עד־בואנה בית לחם; ויהי, כבואנה בית לחם, ותיהום כל־העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נועמי. כ ותאמר אליהן, אל־תקראנה לי נועמי: קראנה לי מרה, כי־המר שדיי לי מאוד. כא אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה; למה תקראנה לי, נועמי, ויהוה ענה בי, ושדיי הרע לי. כב ותשב נועמי, ורות המואבייה כלתה עימה, השבה, משדה מואב; והמה, באו בית לחם, בתחילת, קציר שעורים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד