משנה תורה -
ספר קניין -
הלכות שלוחין ושותפין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
א הַמִּשְׁתַּתֵּף עִם חֲבֵרוֹ בִּסְתָם, לֹא יְשַׁנֶּה מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה בְּאוֹתָהּ הַסְּחוֹרָה. וְלֹא יֵלֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר, וְלֹא יִשְׁתַּתַּף בָּהּ עִם אֲחֵרִים, וְלֹא יַפְקִיד בְּיַד אֲחֵרִים, וְלֹא יִתְעַסַּק בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת, וְלֹא יִמְכֹּר בְּהַקָּפָה אֵלָא דָּבָר שֶׁדַּרְכוֹ לְהִמָּכֵר תָּמִיד בְּהַקָּפָה--אֵלָא אִם כֵּן הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה, אוֹ שֶׁעָשָׂה מִדַּעַת חֲבֵרוֹ.
ב עָבַר וְעָשָׂה שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעוֹ וְאָמַר לוֹ עָשִׂיתִי כָּךְ וְכָּךְ, וְהִסְכִּים לְמַעֲשָׂיו--הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ צְרִיכִין קִנְיָן, אֵלָא בִּדְבָרִים בִּלְבָד.
ג [ב] אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁעָבַר וּמָכַר בְּהַקָּפָה, אוֹ פֵּרַשׁ בַּיָּם, אוֹ הָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן בִּסְחוֹרָה אַחֶרֶת, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים--כָּל פְּחָת שֶׁיָּבוֹא מֵחֲמַת שֶׁעָבַר, חַיָּב לְשַׁלַּם לְבַדּוֹ; וְאִם יִהְיֶה שָׁם שָׂכָר מֵחֲמַת שֶׁעָבַר, הַשָּׂכָר לָאֶמְצָע כְּפִי מַה שֶׁהִתְנוּ בֵּינֵיהֶם בַּשָּׂכָר.
ד לְפִיכָּךְ הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ בְּתוֹרַת שֻׁתָּפוּת לִקְנוֹת בָּהֶן חִטִּים לִסְחוֹרָה, וְהָלַךְ וְקָנָה שְׂעוֹרִים, אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ לִקְנוֹת שְׂעוֹרִים, וְקָנָה חִטִּים--אִם פָּחֲתוּ, פָּחֲתוּ לְזֶה שֶׁעָבַר; וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לָאֶמְצָע.
ה וְכֵן אִם הָלַךְ וְנִשְׁתַּתַּף עִם אַחֵר בִּמְמוֹן הַשֻּׁתָּפוּת--אִם הִפְסִיד, הִפְסִיד לְעַצְמוֹ; וְאִם נִשְׂתַּכַּר, הַשָּׂכָר לָאֶמְצָע. אֲבָל אִם נִשְׁתַּתַּף עִם אַחֵר בִּמְמוֹן עַצְמוֹ--אִם פָּחַת, פָּחַת לְעַצְמוֹ; וְאִם הִרְוִיחַ, הִרְוִיחַ לְעַצְמוֹ. וְאִם הִתְנוּ בֵּינֵיהֶן, הַכֹּל לְפִי הַתְּנָאי.
ו [ג] הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵרוֹ לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר, רַשָּׁאי לִקַּח לְעַצְמוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין; וְכִשְׁהוּא מוֹכֵר, לֹא יִמְכֹּר שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, אֵלָא מוֹכֵר אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן, וְאֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן. וְלֹא יִקַּח לְעַצְמוֹ חִטִּים וְלַחֲבֵרוֹ שְׂעוֹרִים, אֵלָא אוֹ בְּכֻלָּן חִטִּים אוֹ בְּכֻלָּן שְׂעוֹרִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹת שְׁנֵיהֶם שׁוֹוִין בַּחֲבִלָּה.
ז [ד] אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁאָמַר נוֹלִיךְ הַסְּחוֹרָה לְמָקוֹם פְּלוֹנִי שְׁהִיא בְּיֹקֶר וְנִמְכֹּר שָׁם--אַף עַל פִּי שֶׁקִּבַּל עָלָיו כָּל אֹנֶס אוֹ כָּל פְּחָת שֶׁיָּבוֹא לָהֶן, הֲרֵי חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו: שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ אֵין רְצוֹנִי שֶׁאֶתֵּן מָעוֹת שֶׁבְּיָדִי, וְאֶהְיֶה רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ לַדִּין לְהוֹצִיא מִיָּדָךְ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.
ח [ה] אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּא לְיַשַּׁן אֶת הַפֵּרוֹת עַד זְמָן הַיָּדוּעַ, אֵין חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו; וְאִם אֵין זְמָן לְאוֹתָן הַפֵּרוֹת, הֲרֵי חֲבֵרוֹ מְעַכֵּב עָלָיו.
ט [ו] שֻׁתָּפִין שֶׁשָּׁמוּ פֵּרוֹתֵיהֶן וְנִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן, יֵשׁ לָהֶן הוֹנָיָה זֶה עַל זֶה. עֵרְבוּ פֵּרוֹת בְּלֹא שׁוּמָה, וּמְכָרוּם וְנָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בִּדְמֵיהֶן--הֲרֵי אֵלּוּ מְחַשְּׁבִין אֶת הַפֵּרוֹת כַּמָּה הָיוּ שׁוֹוִין בְּעֵת שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, וּמְחַשְּׁבִין אֶת הַשָּׂכָר אוֹ אֶת הַהֶפְסֵד.
י [ז] שֻׁתָּפִין שֶׁמָּחֲלוּ לָהֶם מוֹכְסִין, מָחֲלוּ לָאֶמְצָע. וְאִם אָמְרוּ מִשּׁוֹם פְּלוֹנִי מָחַלְנוּ--מַה שֶׁמָּחֲלוּ, מָחֲלוּ לוֹ. הָיוּ בָּאִין בַּדֶּרֶךְ, וְעָמְדוּ עֲלֵיהֶן לִסְטִים וְגָזְלוּ הַשְּׁיָרָה, וְהִצִּיל אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין--הִצִּיל לָאֶמְצָע; וְאִם אָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל, הִצִּיל לְעַצְמוֹ.
יא [ח] דָּבָר הַיָּדוּעַ לִשְׁנֵי שֻׁתָּפִין--אַף עַל פִּי שְׁהוּא בִּרְשׁוּת אֶחָד מֵהֶן, אֵינוּ יוֹצֶא מֵחֶזְקָתוֹ שֶׁלַּשֵּׁנִי כָּל יְמֵי הַשֻּׁתָּפוּת; וְאֵינוּ יָכוֹל לִטְעֹן שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ בְּמַתָּנָה, וְנֹאמַר לָאַחֵר הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, אֵלָא הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת שְׁנֵיהֶם, עַד שֶׁיָּבִיא הָאַחֵר רְאָיָה.
יב [ט] אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּא לַחְלֹק שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ, חוֹלֵק בִּפְנֵי שְׁלוֹשָׁה אַפִלּוּ הֶן הִדְיוֹטוֹת, וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱמָנִין, וְיוֹדְעִין בְּשׁוּמָה; וְאִם חָלַק בְּפָחוּת מִשְּׁלוֹשָׁה, לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
יג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁחָלְקוּ פֵּרוֹת; אֲבָל אִם הָיוּ מָעוֹת, הַמָּעוֹת כַּחֲלוּקִים הֶם, וְיֵשׁ לוֹ לַחְלֹק שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, וּמַנִּיחַ חֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּבֵית דִּין.
יד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיוּ הַמָּעוֹת כֻּלָּן מַטְבֵּעַ אֶחָד וְשׁוֹוִין. אֲבָל אִם הָיוּ מִקְצָתָן חֲדָשִׁים וּמִקְצָתָן יְשָׁנִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיוּ מִקְצָתָן יָפוֹת וּמִקְצָתָן רָעוֹת--הֲרֵי הֶן כְּפֵרוֹת, וְאֵין חוֹלְקִין אוֹתָם אֵלָא בְּבֵית דִּין.
טו [י] אָסוּר לְהִשְׁתַּתַּף עִם עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה--שֶׁמֶּא יִתְחַיַּב לוֹ שְׁבוּעָה, וְיַשְׁבִּיעוֹ בְּיִרְאָתוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְלֹא בַּבְּכוֹרוֹת, וְלֹא בַּנְּבֵלוֹת, וְלֹא בַּטְּרֵפוֹת, וְלֹא בַּתְּרוּמוֹת, וְלֹא בַּשְּׁקָצִים, וְלֹא בָּרְמָשִׂים. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה, הַשָּׂכָר לָאֶמְצָע; וְיֵרָאֶה לִי שְׁאִם הִפְסִיד--הִפְסִיד לְעַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעָבַר.
טז [יא] אֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין אוֹ מִן המִּתְעַסְּקִין שֶׁמֵּת--בָּטְלָה הַשֻּׁתָּפוּת אוֹ הָעֲסָק, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנוּ לִזְמָן קָבוּעַ: שֶׁכְּבָר יָצָא הַמָּמוֹן לִרְשׁוּת הַיּוֹרְשִׁים. וּכְזֶה הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים.
משנה תורה -
ספר קניין -
הלכות שלוחין ושותפין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י