משנה תורה -
ספר קניין -
הלכות שכנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א הָרוֹצֶה לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ, וְהֵבִיא בֶּן הַמְּצָר שֶׁלּוֹ וְזֶה שְׁהוּא רוֹצֶה לִקַּח מִמֶּנּוּ לְבֵית דִּין, וְאָמַר לְבֶן הַמְּצָר אִם תִּרְצֶה לִקְנוֹת בְּכָּךְ וְכָּךְ קְנֵה, וְאִם לָאו סַלַּק עַצְמָךְ וַהֲרֵי זֶה לוֹקֵחַ--הֲרֵי זֶה לֹא נִשְׁאֲרָה לוֹ טְעָנָה; אֵלָא אוֹ מֵבִיא מָעוֹת מִיָּד וְקוֹנֶה, אוֹ בָּטְלָה זְכוּתוֹ.
ב אָמַר אֶטְרַח וְאָבִיא, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֵלֵךְ וְאָבִיא--אִם הוּא אָמוּד שֶׁיֵּשׁ לוֹ, מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיֵּלֵךְ וְיָבִיא; וְאִם אֵינוּ אָמוּד, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שְׁאֵינוּ רוֹצֶה אֵלָא לְהִשָּׁמֵט. לְפִיכָּךְ אוֹמְרִים לוֹ, אוֹ הוֹצִיא עַתָּה זוּזִים אוֹ בָּטְלָה זְכוּתָךְ: שְׁאֵין קוֹבְעִין זְמָן לְבַעַל הַמְּצָר.
ג הוֹצִיא בֶּן הַמְּצָר הַמָּעוֹת, וְהוֹצִיא הַלּוֹקֵחַ מָעוֹת--אִם הָיוּ שֶׁלַּלּוֹקֵחַ טוֹבִים מִזּוּזָיו, אוֹ מְמַהֲרִים לָצֵאת יָתֵר מִזּוּזָיו--בָּטְלָה זְכוּתוֹ, וְאֵין לוֹ דִּין בֶּן הַמְּצָר.
ד הָיָה רוֹצֶה הַלּוֹקֵחַ לִקְנוֹתָהּ לִבְנוֹת בָּהּ בָּתִּים, וּבֶן הַמְּצָר רוֹצֶה לְזָרְעָהּ--הַלּוֹקֵחַ זוֹכֶה מִשּׁוֹם יִשּׁוּב הָאָרֶץ, וְאֵין בָּהּ דִּין בֶּן הַמְּצָר.
ה [ב] בָּא הַלּוֹקֵחַ וְנִמְלַךְ בְּבֶן הַמְּצָר, וְאָמַר לוֹ הֲרֵי פְּלוֹנִי בֶּן הַמְּצָר שֶׁלָּךְ רוֹצֶה לִמְכֹּר לִי שָׂדֶה זוֹ, אֵלֵךְ וְאֶקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ לֵךְ וָקַח--לֹא בִטַּל זְכוּתוֹ; וְיֵשׁ לוֹ לְסַלַּק אוֹתוֹ אַחַר שֶׁקָּנָה, אֵלָא אִם כֵּן קָנוּ מִיָּדוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁצָּרִיךְ קִנְיָן, בְּשֶׁמָּחַל לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּקְנֶה. אֲבָל אִם מָחַל לוֹ זְכוּתוֹ אַחַר שֶׁלָּקַח, כְּגוֹן שֶׁבָּא בֶּן הַמְּצָר וְסִיַּע עִמּוֹ, אוֹ שָׂכַר מִמֶּנּוּ, אוֹ שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בּוֹנֶה וְסוֹתֵר כָּל שְׁהוּא וּמִשְׁתַּמֵּשׁ וְלֹא מִחָה בּוֹ וְלֹא עִרְעַר--הֲרֵי זֶה מָחַל, וְשׁוּב אֵינוּ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ.
ו [ג] הָיָה בֶּן הַמְּצָר בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, אוֹ חוֹלֶה, אוֹ קָטָן, וְאַחַר זְמָן הִבְרִיא הַחוֹלֶה, וְהִגְדִּיל הַקָּטָן, וּבָא הַהוֹלֵךְ--אֵינוּ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ: שְׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן--אֵין אָדָם יָכוֹל לִמְכֹּר קַרְקָעוֹ, שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים תֵּצֵא מִיָּדִי. וּכְזֶה הוֹרוּ רֹב הַגְּאוֹנִים.
ז [ד] הַמּוֹכֵר שׁוֹוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה--אִם לְכָל הָעָם מוֹזִיל וּמוֹכֵר, נוֹתֵן לוֹ בֶּן הַמְּצָר מֵאָה וּמְסַלְּקוֹ; וְאִם אֵינוּ מוֹזִיל לְכָל הָעָם--נוֹתֵן לוֹ מָאתַיִם שְׁהִיא שׁוֹוָה, שֶׁהַמּוֹכֵר נָתַן לְזֶה מַתָּנָה.
ח לָקַח שׁוֹוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם--אֵינוּ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, עַד שֶׁיִּתֵּן הַמָּאתַיִם. טָעַן בֶּן הַמְּצָר שֶׁזּוֹ קְנוּנְיָה בֵּינֵיהֶם--נִשְׁבָּע הַלּוֹקֵחַ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ, וְנוֹטֵל מָאתַיִם. וְאִם הָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁנָּתַן מָאתַיִם, וּבֶן הַמְּצָר טוֹעֵן שֶׁאֲמָנָה הָיְתָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמּוֹכֵר, וַאֲנִי יוֹדֵעַ בַּוַּדַּאי שֶׁלֹּא לָקַח מִמֶּנּוּ אֵלָא מֵאָה--הֲרֵי זֶה נוֹתֵן מָאתַיִם כְּמוֹ שֶׁהֵעִידוּ הָעֵדִים, וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקוֹ, וּמַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵּת שֶׁלָּקַח בְּמָאתַיִם, וְנִפְטָר.
ט [ה] כָּל הָרוֹצֶה לִמְכֹּר קַרְקָע, וּבָאוּ שְׁנַיִם, כָּל אֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר אֲנִי אֶקַּח בְּדָמִים אֵלּוּ, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמְּצָר--אִם הָיָה הָאֶחָד מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר וְהָאֶחָד מִשְּׁכֵנֵי הַשָּׂדֶה, בֶּן הָעִיר קוֹדֵם; שָׁכֵן וְתַלְמִיד חֲכָמִים, תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם; קָרוֹב וְתַלְמִיד חֲכָמִים, תַּלְמִיד חֲכָמִים קוֹדֵם; שָׁכֵן וְקָרוֹב, הַשָּׁכֵן קוֹדֵם: שֶׁגַּם זֶה בִּכְלַל הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר הוּא.
י קָדַם אֶחָד וְקָנָה, זָכָה; וְאֵין חֲבֵרוֹ שֶׁרָאוּי לִקְדֹּם לוֹ יָכוֹל לְסַלְּקוֹ, הוֹאִיל וְאֵין אֶחָד מֵהֶן בַּעַל הַמְּצָר: שֶׁלֹּא צִוּוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה דֶּרֶךְ דִּין, אֵלָא דֶּרֶךְ חֲסִידוּת וְנֶפֶשׁ טוֹבָה הִיא שֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ.
משנה תורה -
ספר קניין -
הלכות שכנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד