משנה תורה -
ספר קניין -
הלכות שכנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
א מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ עֲלִיָּה לְמַעְלָה מִבֵּיתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, וְנָפַל כּוֹתָל מִכּוֹתָלֵי הַבַּיִת--אֵין בַּעַל הָעֲלִיָּה נוֹתֵן לוֹ בִּיצִיאוֹתָיו כְּלוּם, וְכוֹפֶה אֶת בַּעַל הַבַּיִת לִבְנוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה; אֲבָל אֵין בַּעַל הַבַּיִת כּוֹפֶה לְבַעַל הָעֲלִיָּה לִבְנוֹת כּוֹתַל עֲלִיָּה שֶׁנָּפַל. וְהַתַּקְרָה שֶׁלַּבַּיִת, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת; וְהַמַּעְזֵבָה שֶׁעַל הַתַּקְרָה, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּבַעַל הָעֲלִיָּה.
ב נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן, הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה--הֲרֵי שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִין בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר. וְאִם נִשְׁתַּבְּרוּ מִקְצַת הָאֲבָנִים, רוֹאִין אֵיזוֹ רְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּבַּר, אִם אַבְנֵי הַבַּיִת, אוֹ אַבְנֵי הָעֲלִיָּה; וְדָבָר זֶה יִוָּדַע מִדֶּרֶךְ הַנְּפִילָה: אִם נָפַל הָעֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן וַהֲרָסוֹ, אוֹ נִשְׁמַט הַתַּחְתּוֹן וְנָפַל הָעֶלְיוֹן וְנֶהְרַס. וְאִם אֵינָן יוֹדְעִין כֵּיצַד נָפַל, חוֹלְקִין הָאֲבָנִים הַשְּׁלֵמוֹת וְהַשְּׁבוּרוֹת.
ג אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיִּבְנֶה עֲלִיָּתוֹ עַל גַּבָּיו, וְהוּא אֵינוּ רוֹצֶה--הֲרֵי בַּעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת כְּשֶׁהָיָה, וְיוֹשֵׁב וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת כָּל יְצִיאוֹתָיו; וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא וְיִבְנֶה עֲלִיָּתוֹ, אִם רָצָה. [ד] וְאִם אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לִבְנוֹת--בַּעַל הָעֲלִיָּה נוֹטֵל שְׁלִישׁ הַקַּרְקָע, וּבַעַל הַבַּיִת שְׁנֵי שְׁלִישִׁים.
ד [ה] רָצָה בַּעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת בֵּיתוֹ, בּוֹנֶה אוֹתוֹ כְּשֶׁהָיָה. וְאִם בָּא לְשַׁנּוֹת בַּכּוֹתָלִים--אִם חִזַּק אוֹתָן וְהִרְבָּה בְּרָחְבָּן יָתֵר מִמַּה שֶׁהָיוּ, שׁוֹמְעִין לוֹ; רָצָה לְמַעַט בְּרָחְבָּן אוֹ לִפְחֹת מֵחָזְקָן, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אֲבָנִים וּבִקַּשׁ לְהַחְזִירָן לְבֵנִים וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
ה בָּא לְשַׁנּוֹת הַתַּקְרָה לְקוֹרוֹת כְּבֵדִין וַחֲזָקִין, שׁוֹמְעִין לוֹ; פָּחוּת מִמַּה שֶׁהָיוּ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הִרְבָּה בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁהוֹסִיף בְּגֹבַהּ הַבַּיִת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ; מִעַט בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁמִּעַט בְּגֹבַהּ הַבַּיִת, שׁוֹמְעִין לוֹ.
ו וְכֵן בַּעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אוֹתָהּ, אִם רָצָה, כְּשֶׁהָיְתָה. וְאִם בָּא לְשַׁנּוֹת אֶת הַכּוֹתָלִים לְהַרְחִיב וּלְחַזַּק--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שְׁהוּא מַכְבִּיד עַל כּוֹתָלֵי הַתַּחְתּוֹן; אֲבָל לְמַעַט מֵהֶן, שׁוֹמְעִין לוֹ.
ז וְכֵן בְּקוֹרוֹת תַּקְרַת הָעֲלִיָּה--אִם שִׁנָּה אוֹתָם לְקַלִּים מִמַּה שֶׁהָיוּ, שׁוֹמְעִין לוֹ; לִכְבֵדִים מֵהֶן, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הִרְבָּה בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁמִּעַט בְּגֹבַהּ הָעֲלִיָּה, שׁוֹמְעִין לוֹ; אֲבָל אִם מִעַט בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ שֶׁהִרְבָּה בְּגָבְהָהּ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
ח [ו] נִדַּלְדְּלוּ קוֹרוֹת הַבַּיִת, וְיָרְדוּ לְאַוֵּיר הַבַּיִת--אִם הִגִּיעוּ לְתוֹךְ עֲשָׂרָה טְפָחִים, סוֹתֵר וּבוֹנֶה; וְאִם לֹא הִגִּיעוּ, יָכוֹל בַּעַל הָעֲלִיָּה לְעַכַּב עָלָיו. וְאַפִלּוּ אָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת הֲרֵינִי אֶשְׂכֹּר לָךְ מָקוֹם כְּדֵי שֶׁתָּדוּר בּוֹ עַד שֶׁאֲתַקַּן הַתַּקְרָה--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ אֵין מֵרְצוֹנִי שֶׁאֶטְרַח מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי שֶׁתְּתַקַּן אַתָּה אֶת בֵּיתָךְ.
ט [ז] הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם עַל דָּבָר זֶה אִם נִשְׁאַר בְּגֹבַהּ הַבַּיִת כָּל שֶׁיִּקַּח אָדָם חֲבִלָּה בֵּינוֹנִית עַל רֹאשׁוֹ, וְיִכָּנֵס בָּהּ תַּחַת קוֹרוֹת אֵלּוּ שֶׁנֶּעֶקְמוּ--אֵינוּ סוֹתֵר; וְאִם אֵינוּ יָכוֹל לְהִכָּנֵס בָּהּ, עַד שֶׁיָּכֹף אֶת רֹאשׁוֹ--סוֹתֵר וּמְתַקֵּן וּבוֹנֶה. וְאֵין בַּעַל הָעֲלִיָּה יָכוֹל לְעַכַּב, שֶׁהֲרֵי הִתְנוּ בֵּינֵיהֶם תְּחִלָּה.
י [ח] בֵּית הַבַּד שְׁהוּא בָּנוּי בְּעֹבִי הָהָר, וְגִנַּת אֶחָד עַל גַּבָּיו, וְנִפְחֲתוּ שְׁמֵי בֵּית הַבַּד בְּאַרְבָּעָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר--הֲרֵי בַּעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה זֶה לְבֵית בַּדּוֹ כִּיפִין, וִיתַקַּן הָעֶלְיוֹן קַרְקַע גִּנָּתוֹ, וְיִזְרַע כָּל גִּנָּתוֹ.
יא [ט] שְׁתֵּי גִּנּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְהַיָּרָק בִּנְתַּיִם בְּגֹבַהּ עֹבִי הָאָרֶץ שֶׁבֵּינֵיהֶם--כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹּל אוֹתוֹ מֵעִיקָרוֹ, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וּבִלְבָד, שֶׁלֹּא יֶאֱנֹס עַצְמוֹ; וְהַשְּׁאָר, שֶׁלַּתַּחְתּוֹן. הָיָה מַגִּיעַ לְנוֹפוֹ, וְאֵינוּ מַגִּיעַ לְעִיקָרוֹ--לֹא יִטֹּל הָעֶלְיוֹן; וְאִם נָטַל, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. אֲבָל הָאִילָן הָעוֹמֵד עַל הַמְּצָר--אַף עַל פִּי שְׁהוּא נוֹטֶה לְתוֹךְ שָׂדֶה אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִין בְּפֵרוֹתָיו.
יב [י] שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו, וּשְׁתָלָם בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, וְאָמַר הַלָּה זֵיתַי אֲנִי נוֹטֵל--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִשּׁוֹם יִשּׁוּב הָאָרֶץ; אֵלָא יַעַמְדוּ בִּמְקוֹמָן. וְאִם עֲקָרָן הַנָּהָר בְּגוּשֵׁיהֶן כְּשֶׁשְּׁתָלָן--יְחַלְּקוּ הַפֵּרוֹת בַּעַל הַשָּׂדֶה עִם בַּעַל הַזֵּיתִים, כָּל שָׁלוֹשׁ שָׁנִים; וּלְאַחַר שָׁלוֹשׁ, הַכֹּל לְבַעַל הַשָּׂדֶה. וְאִם לֹא נֶעֶקְרוּ בְּגוּשֵׁיהֶן, הַכֹּל לְבַעַל הַקַּרְקָע מִיָּד.
יג [יא] כַּיּוֹצֶא בּוֹ הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים--אִם פָּסַק עִמּוֹ לָקֹץ מִיָּד--כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיַּעֲשׂוּ, הֲרֵי הֶן לְבַעַל הַקַּרְקָע; וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ שָׁיָּקֹץ כָּל זְמָן שֶׁיִּרְצֶה--הֲרֵי כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיאוּ, לְבַעַל הָעֵצִים. מָכַר סְתָם--אִם עָשׂוּ פָּחוּת מֵרְבִיעִית לִסְאָה חוּץ מִן הַהוֹצָאָה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלְּבַעַל הַזֵּיתִים; עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה חוּץ מִן הַהוֹצָאָה, הֲרֵי אֵלּוּ יַחְלֹקוּ.
משנה תורה -
ספר קניין -
הלכות שכנים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד