משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
א הַמּוֹצֶא שְׁטָר חוֹב--אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרַשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַחַיָּב מוֹדֶה, וְאַף עַל פִּי שְׁהוּא מְקֻיָּם--הֲרֵי זֶה לֹא יַחְזִיר: שֶׁמֶּא פְּרָעוֹ, וּקְנוּנְיָה הֶם עוֹשִׂים, כְּדֵי לִטְרֹף בּוֹ לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין, וּלְפִיכָּךְ הוֹדָה לוֹ--שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ לִטְרֹף בַּשְּׁטָר שֶׁלֹּא פֵרַשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת, שֶׁהָאַחְרָיוּת שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשָׁה טְעוּת סוֹפֵר הוּא, בֵּין בְּשִׁטְרֵי הַלְוָאָה, בֵּין בְּשִׁטְרֵי מֶקָּח וּמִמְכָּר. לְפִיכָּךְ אִם פֵּרַשׁ בִּשְׁטָר זֶה שְׁהוּא שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת--אִם הָיָה הַחַיָּב מוֹדֶה, יַחְזִיר; וְאִם לָאו--לֹא יַחְזִיר, שֶׁמֶּא פְּרָעוֹ. [ב] וְכֵן אִם מָצָא שְׁטָר שֶׁזְּמַנּוֹ בּוֹ בַּיּוֹם, וְהָיָה מְקֻיָּם וְהַחַיָּב מוֹדֶה--יַחְזִיר; וְאִם אֵינוּ מְקֻיָּם--לֹא יַחְזִיר, שֶׁמֶּא כָּתַב לִלְווֹת וַעֲדַיִן לֹא לָוָה.
ב [ג] מָצָא שְׁטָר בְּחֵמֶת אוֹ בִּכְלִי עֵץ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, הֲרֵי זֶה יַחְזִיר לְמִי שֶׁנָּתַן סִימָן. מָצָא שְׁלוֹשָׁה שְׁטָרוֹת כְּרוּכִין בְּכֶרֶךְ אֶחָד, אוֹ מֻנָּחִין זֶה עַל זֶה אוֹ אֲגוּדִים אֶגֶד אֶחָד--יַחְזִיר לְמִי שֶׁנָּתַן סִימָן.
ג [ד] הָיָה הַלּוֹוֶה אֶחָד, וְהַמַּלְוִים שְׁלוֹשָׁה--אִם מְקֻיָּמִין הֶם, יַחְזִיר לַלּוֹוֶה; וְאִם אֵינָן מְקֻיָּמִין, יַחְזִיר לְמִי שֶׁנָּתַן סִימָן: שֶׁמֶּא הַמַּלְוִים נָתְנוּ שִׁטְרֵיהֶן לְסוֹפֵר לְקַיְּמָן, וְנָפְלוּ מִיַּד הַדַּיָּן.
ד הָיָה הַמַּלְוֶה אֶחָד, וְהַלּוֹוִים שְׁלוֹשָׁה--יַחְזִיר לַמַּלְוֶה; וְאִם הָיוּ שְׁלָשְׁתָּן בִּכְתָב יְדֵי סוֹפֵר אֶחָד, יַחְזִיר לְמִי שֶׁנָּתַן סִימָן: שֶׁמֶּא שְׁלָשְׁתָּן הוֹלִיכוּ שִׁטְרֵיהֶן לַסּוֹפֵר לִכְתֹּב, וְנָפְלוּ מִיַּד הַסּוֹפֵר.
ה מָצָא שְׁטָרוֹת קְרוּעִין, וּשְׁטָר חוֹב בֵּינֵיהֶן--לֹא יַחְזִיר. וְאִם יֵשׁ עִמָּהֶן שׁוֹבָר, אַפִלּוּ בְּלֹא עֵדִים--יִתֵּן שְׁטָר הַחוֹב לַלּוֹוֶה: שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה פָּרוּעַ, לֹא הִשְׁלִיכוֹ בֵּין שְׁטָרוֹת קְרוּעִים; וַהֲרֵי יֵשׁ עִמּוֹ כְּתָב שְׁהוּא פָּרוּעַ.
ו מָצָא גִּטֵּי נָשִׁים--בִּזְמָן שֶׁהַבַּעַל מוֹדֶה, יִתֵּן לָאִשָּׁה. אֵין הַבַּעַל מוֹדֶה--אִם נָתְנָה הָאִשָּׁה סִימָן מֻבְהָק, יִנָּתֵן לָהּ; וְאִם לָאו, לֹא יַחְזִיר לֹא לְזֶה וְלֹא לְזֶה. אָמַר הַבַּעַל מִיָּדִי נָפַל, וְנָתַן סִימָנָיו, וְהָאִשָּׁה אוֹמֶרֶת מִיָּדִי נָפַל, וְנָתְנָה סִימָנָיו--יִנָּתֵן לָהּ: וְהוּא שֶׁתִּתֵּן סִימָן מֻבְהָק, כְּגוֹן שֶׁאָמְרָה נֶקֶב יֵשׁ בְּצַד אוֹת פְּלוֹנִית--שֶׁאִלּוּ לֹא הִגִּיעַ לְיָדָהּ, לֹא הָיְתָה יוֹדַעַת.
ז הוּא אוֹמֵר סִימָנֵי הַחוּט שֶׁקָּשַׁר בּוֹ הַגֶּט, וְהִיא אוֹמֶרֶת סִימָנֵי הַחוּט--יִנָּתֵן לָהּ: וְהוּא שֶׁתֹּאמַר סִימָן מֻבְהָק, כְּגוֹן מִדַּת אֹרֶךְ הַחוּט; אֲבָל אִם אָמְרָה אָדֹם אוֹ שָׁחוֹר הוּא, אֵין זֶה סִימָן מֻבְהָק. הוּא אוֹמֵר בְּחֵמֶת הָיָה מֻנָּח, וְהִיא אוֹמֶרֶת בְּחֵמֶת הָיָה מֻנָּח--יִנָּתֵן לוֹ, שְׁאֵין זֶה סִימָן מֻבְהָק.
ח מָצָא גֶּט שִׁחְרוּר--בִּזְמָן שֶׁהָרָב מוֹדֶה, יַחְזִיר לָעֶבֶד; אֵין הָרָב מוֹדֶה, לֹא יַחְזִיר לֹא לְזֶה וְלֹא לְזֶה. [ט] מָצָא שְׁטָר מַתָּנָה--אִם מַתְּנַת בָּרִיא הִיא--אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים, לֹא יַחְזִיר לֹא לְזֶה וְלֹא לְזֶה: שֶׁמֶּא כָּתַב לִתֵּן וְלֹא נָתַן, וְאַחַר שֶׁכָּתַב שְׁטָר זֶה מָכַר שָׂדֶה זוֹ אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה לְאַחֵר וְחָזַר בּוֹ; וְזֶה שֶׁמּוֹדֶה לְזֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קְנוּנְיָה עַל הָאַחֲרוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ.
ט וְאִם מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע הִיא--אִם הוֹדָה, יִתֵּן; וְאִם לָאו, לֹא יִתֵּן: שֶׁשְּׁכִיב מְרַע שֶׁנָּתַן לִשְׁנַיִם זֶה אַחַר זֶה, הָאַחֲרוֹן קָנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר.
י מֵת שְׁכִיב מְרַע שֶׁנְּתָנָהּ בְּמַתָּנָה--אַף עַל פִּי שֶׁהַיּוֹרֵשׁ מוֹדֶה שֶׁמּוֹרִישׁוֹ נְתָנָהּ, הֲרֵי זֶה לֹא יַחְזִיר לֹא לְזֶה וְלֹא לְזֶה: שֶׁמֶּא כָּתַב לִתֵּן, וְלֹא נָתַן; וּמְכָרָהּ הַיּוֹרֵשׁ אוֹ נְתָנָהּ וְחָזַר בּוֹ, וַהֲרֵי הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת קְנוּנְיָה עִם זֶה כְּדֵי לְהַפְקִיעַ נִכְסֵי זֶה הָאַחֲרוֹן.
יא מָצָא שׁוֹבָר--בִּזְמָן שֶׁבַּעַל הַשְּׁטָר מוֹדֶה שֶׁנִּשְׁבַּר שְׁטָרוֹ וּפְרָעוֹ אוֹ מְחָלוֹ, יִתֵּן לְבַעַל הַשּׁוֹבָר; אֵין שְׁנֵיהֶם מוֹדִים, לֹא יַחְזִיר לֹא לְזֶה וְלֹא לְזֶה. [יב] מָצָא כְּתֻבָּה--אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים, לֹא יַחְזִיר לָאִשָּׁה: שֶׁמֶּא נִפְרְעָה כְּתֻבָּה זוֹ אוֹ נִמְחֲלָה, וְאַחַר כָּךְ מָכַר הַבַּעַל נְכָסָיו; וַהֲרֵי הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת קְנוּנְיָה עַל הַלָּקוֹחוֹת.
יב [יג] מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם, וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין, וְשִׁטְרֵי הַטְּעָנוֹת שֶׁכּוֹתְבִין הַדַּיָּנִין טְעָנוֹתָיו שֶׁלְּבַעַל דִּין זֶה וְשֶׁלַּחֲבֵרוֹ, אוֹ שֶׁמָּצָא שִׁטְרֵי בֵּרוּרִים וְהֶם הַשְּׁטָרוֹת שֶׁבֵּרְרוּ בָּהֶן בַּעֲלֵי דִּינִין אֶת הַדַּיָּנִין שֶׁדָּנִין לָהֶם וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּדוּנוּ לָהֶם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, אוֹ שֶׁמָּצָא כָּל מַעֲשֵׂה בֵּית דִּין--הֲרֵי זֶה יַחְזִיר.
יג כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: כָּל שְׁטָר שֶׁחוֹשְׁשִׁין בּוֹ לְפֵרָעוֹן--לֹא יַחְזִיר, שֶׁמֶּא נִפְרַע הַחוֹב; וְאִם הָיָה הַחַיָּב מוֹדֶה, וְאִפְשָׁר שֶׁהוֹדָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קְנוּנְיָה עַד שֶׁיַּפְסִיד עַל הַלּוֹקֵחַ אוֹ מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה שֶׁלָּקְחוּ אַחַר זְמָן הַשְּׁטָר, כְּדֵי שֶׁיִּטְרְפוּ מִיָּדָם שֶׁלֹּא כַּדִּין--הֲרֵי זֶה לֹא יַחְזִיר, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִים. וְכָל שְׁטָר שְׁאֵין בּוֹ צַד לַחֲשָׁשׁ, לֹא לְפֵרָעוֹן וְלֹא לִקְנוּנְיָה--יַחְזִיר לִבְעָלָיו.
יד כָּל הַשְּׁטָרוֹת הַנִּמְצָאוֹת שֶׁדִּינָן שֶׁלֹּא יַחְזִיר--אִם הִחְזִיר--הֲרֵי אֵלּוּ כְּשֵׁרִים וְגוֹבִין בָּהֶן, וְאֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִתַּחַת יַד בַּעְלֵיהֶן; וַהֲרֵי הֶם בְּחֶזְקָתָן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם.
משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח