משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
א גּוֹי בַּעַל זְרוֹעַ שֶׁאָנַס נִכְסֵי יִשְׂרָאֵל, וְיָרַד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה לוֹ חוֹב עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶזֶק בְּיַד זֶה הַיִּשְׂרְאֵלִי, אוֹ מֵחֲמַת שֶׁהִפְסִיד מְמוֹנוֹ, וְאַחַר שֶׁתָּקַף עַל הַשָּׂדֶה מְכָרָהּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר--אֵין הַבְּעָלִים יְכוּלִין לְהוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ.
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהוֹדוּ הַבְּעָלִים שֶׁאֱמֶת טָעַן הַגּוֹי הַמּוֹכֵר, אוֹ יָעִידוּ עֵדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֱמֶת טָעַן הַגּוֹי. וְכֵן אִם הָיָה שָׁם מֶלֶךְ אוֹ שָׂר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לָכֹף אֶת הַגּוֹי שֶׁמָּכַר לַדִּין, וְלֹא תָבְעוּ הַבְּעָלִים אֶת הַגּוֹי--אֵינָן יְכוּלִין לְהוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי, אַף עַל פִּי שְׁאֵינָן מוֹדִין לַגּוֹי וְאַף עַל פִּי שְׁאֵין שָׁם עֵדִים שֶׁאֱמֶת טָעַן הַגּוֹי: שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לַבְּעָלִים, אִם גַּזְלָן הוּא הַגּוֹי, לָמָּה לֹא תְבַעְתֶּם אוֹתוֹ בְּדִינֵיהֶם.
ג הַגּוֹיִים הַמְּצִיקִים לְיִשְׂרָאֵל וּמְבַקְּשִׁים לַהְרֹג אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּפְדֶּה עַצְמוֹ מִיַּד הַגּוֹי בְּשָׂדֵהוּ אוֹ בְּבֵיתוֹ, וְיִתְּנֶנָּה לַמֵּצִיק וְאַחַר כָּךְ יַנִּיחֶנּוּ: כְּשֶׁיִּרְצֶה הַמֵּצִיק לִמְכֹּר אוֹתָהּ הַקַּרְקָע--אִם יֵשׁ בְּיַד הַבְּעָלִים לִקַּח מִן הַמֵּצִיק, הֶן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם. וְאִם אֵין בְּיַד הַבְּעָלִים לִקַּח, אוֹ שֶׁשָּׁהָת הַקַּרְקָע בְּיַד הַמֵּצִיק שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ--כָּל הַקּוֹדֵם וְלָקַח מִן הַמֵּצִיק, זָכָה: וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים רְבִיעַ הַקַּרְקָע, אוֹ שְׁלִישׁ הַמָּעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַמֵּצִיק מוֹכֵר בְּזוֹל; הוֹאִיל וְקַרְקָע שְׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר--הֲרֵי זֶה מוֹכֵר בְּפָחוּת רְבִיעַ אוֹ קָרוֹב לוֹ, וְזֶה הַרְבִיעַ שֶׁלַּבְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי מֵחֲמַת שְׁהִיא שֶׁלָּהֶן מוֹכֵר בְּזוֹל.
ד לְפִיכָּךְ הַלּוֹקֵחַ מִן הַמֵּצִיק בִּשְׁלוֹשִׁים--נוֹתֵן לַבְּעָלִים עֲשָׂרָה, אוֹ נוֹתֵן לָהֶם רְבִיעַ הַקַּרְקָע, וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה הַכֹּל. וְאִם לֹא נָתַן, הֲרֵי רְבִיעַ הַקַּרְקָע כְּגָזֵל בְּיָדוֹ.
ה [ד] הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וּנְטָעָהּ--אִם הָיְתָה שָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִטַּע--אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּשָׂדֶה זוֹ לִטְּעָהּ, וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַשָּׂדֶה; וְאִם אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִטַּע--שָׁמִין לוֹ, וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
ו [ה] אָמַר לוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה, עֲקֹר אִילָנָךְ וְלֵךְ--שׁוֹמְעִין לוֹ. אָמַר הַנּוֹטֵעַ הֲרֵינִי עוֹקֵר אִילָנִי--אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְחִישׁ אֶת הַקַּרְקָע.
ז [ו] הַחֲצֵרוֹת--הֲרֵי הֶן רְאוּיוֹת לְבִנְיָן, וּלְהוֹסִיף בָּהֶן בָּתִּים וַעֲלִיּוֹת; לְפִיכָּךְ הוֹרוּ הַגְּאוֹנִים, שֶׁהַבּוֹנֶה בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ--הֲרֵי זֶה כְּנוֹטֵעַ שָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִטַּע, וְשָׁמִין לוֹ כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בְּבִנְיָן זֶה לִבְנוֹתוֹ: וְהוּא, שֶׁיִּבְנֶה בִּנְיָן הַמּוֹעִיל הָרָאוּי לְאוֹתָהּ חָצֵר כְּמִנְהַג אוֹתוֹ מָקוֹם.
ח [ז] הַיּוֹרֵד לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ בִּרְשׁוּת--אַפִלּוּ נָטַע שָׂדֶה שְׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִטַּע--שָׁמִין לוֹ, וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה: שְׁאִם הָיְתָה הַהוֹצָאָה יְתֵרָה עַל הַשְּׁבָח, נוֹטֵל הַהוֹצָאָה; וְאִם הַשְּׁבָח יָתֵר עַל הַהוֹצָאָה, נוֹטֵל הַשְּׁבָח. וּבַעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְהַשֻּׁתָּף בַּשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ--כַּיּוֹרֵד בִּרְשׁוּת הֶן, וְשָׁמִין לָהֶם וְיָדָם עַל הָעֶלְיוֹנָה.
ט [ח] הַיּוֹרֵד לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, וְנָטַע אוֹ בָּנָה, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעַל הַשָּׂדֶה וְהִשְׁלִים הַבִּנְיָן אוֹ שֶׁשָּׁמַר הַנְּטִיעוֹת, וְכַיּוֹצֶא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁמַּרְאִין שֶׁדַּעְתּוֹ נוֹטָה לְמַה שֶׁעָשָׂה זֶה וּבִרְצוֹנוֹ בָּא הַדָּבָר--שָׁמִין לוֹ, וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
י [ט] הַיּוֹרֵד לְתוֹךְ חֻרְבָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, וּבְנָאָהּ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת--שָׁמִין לוֹ, וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְאִם אָמַר בַּעַל הַבִּנְיָן, עֵצַי וַאֲבָנַי אֲנִי נוֹטֵל--בַּבַּיִת, שׁוֹמְעִין לוֹ; בַּשָּׂדֶה, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְחִישׁ אֶת הַקַּרְקָע. אָמַר לוֹ בַּעַל הַקַּרְקָע, טֹל מַה שֶׁבָּנִיתָ--שׁוֹמְעִין לוֹ.
יא [י] כָּל מִי שֶׁשָּׁמִין לוֹ--בֵּין שֶׁהָיְתָה יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, בֵּין שֶׁהָיְתָה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה--אֵינוּ נוֹטֵל כְּלוּם, עַד שֶׁיִּשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא. וְאִם אָמַר יָבוֹאוּ הַדַּיָּנִים, וְיַעֲשׂוּ שׁוּמַת הַהוֹצָאָה, וַהֲרֵי הִיא גְּלוּיָה לְעֵינֵיהֶם, וִישַׁעֲרוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים וְהַסִּיד וּשְׂכַר הָאֻמָּנִין בְּפָחוּת שֶׁבַּשְּׁעָרִים--שׁוֹמְעִין לוֹ, וְנוֹטֵל בְּלֹא שְׁבוּעָה. וְכֵן זֶה שֶׁנּוֹטֵל הַשְּׁבָח בִּלְבָד, וְהָיְתָה יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה--אֵינוּ צָרִיךְ שְׁבוּעָה.
יב [יא] כָּל שֶׁשָּׁמִין לוֹ וְנוֹטֵל, שֶׁטָּעַן בַּעַל הַשָּׂדֶה וְאָמַר נָתַתִּי, וְהַיּוֹרֵד לַשָּׂדֶה אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי--הַיּוֹרֵד נֶאֱמָן, וְנִשְׁבָּע שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ כְּלוּם וְנוֹטֵל: שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִין לְבַעַל הַשָּׂדֶה, עֲדַיִן לֹא שָׁמוּ לָךְ וְלֹא יָדַעְתָּ כַּמָּה אַתָּה חַיָּב לִתֵּן, הֵיאַךְ נָתַתָּ.
יג אֲבָל אִם שָׁמוּ לוֹ וְאָמְרוּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה תֶּן לוֹ, וְאָמַר נָתַתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁבָּע הַיּוֹרֵד--הֲרֵי בַּעַל הַשָּׂדֶה נֶאֱמָן, וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁנָּתַן וְיִפָּטֵר: שֶׁהַקַּרְקָע בְּחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ.
יד [יב] בַּעַל שֶׁהוֹרִיד אֲרִיסִין בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ גֵּרְשָׁהּ--אִם הָיָה הַבַּעַל עַצְמוֹ אָרִיס--נִסְתַּלַּק בַּעַל, נִסְתַּלְּקוּ אֲרִיסִין: שֶׁלֹּא יָרְדוּ לָהּ אֵלָא עַל דַּעַת הַבַּעַל; וְשָׁמִין לָהֶם, וְיָדָם עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְאִם אֵין הַבַּעַל אָרִיס--עַל דַּעַת הַקַּרְקָע יָרְדוּ, וְשָׁמִין לָהֶם כְּעָרִיס.
משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח