משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
א הָשֵׁב אֲבֵדָה לְיִשְׂרָאֵל--מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ" (דברים כב,א). וְהָרוֹאֶה אֲבֵדַת יִשְׂרָאֵל, וְנִתְעַלַּם מִמֶּנָּה וְהִנִּיחָהּ--עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ . . ." (שם); וּבִטַּל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְאִם הֱשִׁיבָהּ, קִיַּם מִצְוַת עֲשֵׂה.
ב לָקַח אֶת הָאֲבֵדָה, וְלֹא הֱשִׁיבָהּ--בִּטַּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין: עַל "לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב,ג), וְעַל "לֹא תִגְזֹל" (ויקרא יט,יג).
ג אַפִלּוּ הָיָה בַּעַל הָאֲבֵדָה רָשָׁע, וְאוֹכֵל נְבֵלָה לְתֵאָבוֹן וְכַיּוֹצֶא בּוֹ--מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵדָתוֹ. אֲבָל אוֹכֵל נְבֵלָה לְהַכְעִיס, הֲרֵי הוּא מִין; וְהַמִּינִין מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָאֲפֵיקוֹרוֹסִים, וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּמְחַלְּלֵי שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָה--אָסוּר לְהַחְזִיר לָהֶן אֲבֵדָה, כַּגּוֹי.
ד [ג] אֲבֵדַת הַגּוֹי--מֻתֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמָר "אֲבֵדַת אָחִיךָ" (דברים כב,ג). וְהַמַּחְזִירָהּ--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עֲבֵרָה, מִפְּנֵי שְׁהוּא מַחְזִיק יְדֵי רִשְׁעֵי עוֹלָם. וְאִם הִחְזִירָהּ לְקַדַּשׁ אֶת הַשֵּׁם, כְּדֵי שֶׁיְּפָאֲרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְיֵדְעוּ שְׁהֶם בַּעֲלֵי אֱמוּנָה--הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וּבִמְקוֹם שֵׁישׁ חִלּוּל הַשֵּׁם--אֲבֵדָתוֹ אֲסוּרָה, וְחַיָּב לְהַחְזִירָהּ. וּבְכָל מָקוֹם מַכְנִיסִין כְּלֵיהֶם מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים כִּכְלֵי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
ה [ד] טְעוּת הַגּוֹי, כַּאֲבֵדָתוֹ וּמֻתֶּרֶת: וְהוּא, שֶׁטָּעָה מֵעַצְמוֹ; אֲבָל לְהַטְעוֹתוֹ, אָסוּר. [ה] כֵּיצַד: כְּגוֹן שֶׁעָשָׂה הַגּוֹי חֶשְׁבּוֹן וְטָעָה. וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ יִשְׂרָאֵל, רְאֵה שֶׁעַל חֶשְׁבּוֹנָךְ אֲנִי סוֹמֵךְ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ, אֵלָא מַה שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֲנִי נוֹתֵן לָךְ. כְּגוֹן זֶה מֻתָּר--שֶׁמֶּא יִתְכַּוַּן הַגּוֹי לְבָדְקוֹ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל.
ו עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְגוֹיִים דָּרִין בָּהּ, וּמֶחְצָה גּוֹיִים וּמֶחְצָה יִשְׂרָאֵל, וּמָצָא בָּהּ אֲבֵדָה--נוֹטֵל וּמַכְרִיז; וְאִם בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן סִימָנֶיהָ, חַיָּב לְהַחְזִיר.
ז הָיָה רֹב הָעִיר גּוֹיִים--אִם מָצָא בְּמָקוֹם מִן הָעִיר שֶׁרֹב הַמְּצוּיִים שָׁם יִשְׂרָאֵל, חַיָּב לְהַכְרִיז. אֲבָל אִם מָצָא בִּסְרַטְיָה וּפְלַטְיָה גְּדוֹלִים בְּבָתֵּי כְּנָסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהַגּוֹיִים מְצוּיִין שָׁם תָּמִיד, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָרַבִּים מְצוּיִין שָׁם--הֲרֵי הַמְּצִיאָה שֶׁלּוֹ: וְאַפִלּוּ בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן סִימָנֶיהָ--שֶׁהֲרֵי נִתְיָאַשׁ מִמֶּנָּה כְּשֶׁנָּפְלָה, מִפְּנֵי שְׁהוּא אוֹמֵר גּוֹי מְצָאָהּ.
ח אַף עַל פִּי שְׁהִיא שֶׁלּוֹ--הָרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, וְעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין--מַחְזִיר אֶת הָאֲבֵדָה לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁיִּתֵּן אֶת סִימָנֶיהָ.
ט [ח] מָצָא בְּעִיר זוֹ שֶׁרֻבָּהּ גּוֹיִים חָבִית שֶׁלְּיַיִן--יֵינָהּ אָסוּר בַּהֲנָיָה, וְקַנְקַנָּהּ מֻתָּר מִשּׁוֹם אֲבֵדָה; וְאִם בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן סִימָנֶיהָ, מֻתֶּרֶת בִּשְׁתִיָּה לְזֶה שֶׁמְּצָאָהּ.
י [ט] עוֹף שֶׁחָטַף בָּשָׂר וְהִשְׁלִיכוֹ בְּחָצֵר אַחֶרֶת--אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הָעִיר יִשְׂרָאֵל--הֲרֵי זֶה מֻתָּר מִשּׁוֹם אֲבֵדָה, שֶׁהֲרֵי נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנּוּ.
יא [י] הַמּוֹצֶא אֲבֵדָה בְּזוּטוֹ שֶׁלַּיָּם, וּבִשְׁלוּלִיתוֹ שֶׁלַּנָּהָר שְׁאֵינוּ פּוֹסֵק--אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִימָן, הֲרֵי זוֹ שֶׁלְּמוֹצְאָהּ: שֶׁנֶּאֱמָר "אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ" (דברים כב,ג), מִי שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמְצוּאָה אֵצֶל כָּל אָדָם; יָצַאת זוֹ שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וּמִכָּל אָדָם, שֶׁזֶּה וַדַּאי נִתְיָאַשׁ מִמֶּנָּה.
יב [יא] הַמְּאַבֵּד מְמוֹנוֹ לַדַּעַת, אֵין נִזְקָקִין לוֹ. כֵּיצַד: הִנִּיחַ פָּרָתוֹ בְּרֶפֶת שְׁאֵין לָהּ פֶּתַח וְלֹא קְשָׁרָהּ וְהָלַךְ לוֹ, הִשְׁלִיךְ כִּיסוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָלַךְ לוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה--הֲרֵי זֶה אִבַּד מְמוֹנוֹ לְדַעְתּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לָרוֹאֶה דָּבָר זֶה לִטֹּל לְעַצְמוֹ, אֵינוּ זָקוּק לְהַחְזִיר--שֶׁנֶּאֱמָר "אֲשֶׁר-תֹּאבַד" (דברים כב,ג), פְּרָט לַמְּאַבֵּד לְדַעְתּוֹ.
יג [יב] אֲבֵדָה שְׁאֵין בָּהּ שׁוֹוֶה פְּרוּטָה--אֵינוּ חַיָּב לְהִטַּפַּל בָּהּ, וְלֹא לְהַחְזִירָהּ. [יג] מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה--אִם הָיָה חָכָם אוֹ זָקֵן מְכֻבָּד שְׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל כֵּלִים אֵלּוּ בְּיָדוֹ, אֵינוּ חַיָּב לְהִטַּפַּל בָּהֶן; וְאוֹמֵד אֶת דַּעְתּוֹ: אִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ--אִם הָיָה מַחְזִירָן לְעַצְמוֹ, כָּךְ חַיָּב לְהַחְזִיר שֶׁלַּחֲבֵרוֹ; וְאִם לֹא הָיָה מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ, אַפִלּוּ הָיוּ שֶׁלּוֹ--כָּךְ בְּשֶׁלַּחֲבֵרוֹ, אֵינוּ חַיָּב לְהַחְזִיר.
יד הָיָה דַּרְכּוֹ לְהַחְזִיר כֵּלִים כְּאֵלּוּ בַּשָּׂדֶה, וְאֵין דַּרְכּוֹ לְהַחְזִירָן בָּעִיר, וּמְצָאָן בָּעִיר--אֵינוּ חַיָּב לְהַחְזִיר; מְצָאָן בַּשָּׂדֶה--חַיָּב לְהַחְזִירָן, עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִרְשׁוּת הַבְּעָלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֲרֵי נִכְנָס בָּהֶן לָעִיר, וְאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָּךְ. [יד] וְכֵן אִם מָצָא בְּהֵמָה וְהִכִּישָׁהּ--נִתְחַיַּב לְהִטַּפַּל בָּהּ וּלְהַחְזִירָהּ, אַף עַל פִּי שְׁאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ: שֶׁהֲרֵי הִתְחִיל בַּמִּצְוָה.
טו הִחְזִירָהּ וּבָרְחָה, אַפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים--חַיָּב לְהַחְזִיר: שֶׁנֶּאֱמָר "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (דברים כב,א)--"הָשֵׁב", אַפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים מַשְׁמָעוֹ. לְעוֹלָם הוּא חַיָּב לְהִטַּפַּל בָּהּ, עַד שֶׁיַּחְזִירֶנָּה לִרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ לְמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר; אֲבָל אִם הִחְזִירָהּ לִמְקוֹם שְׁאֵין מִשְׁתַּמֵּר, כְּגוֹן גִּנָּה וְחֻרְבָה, וְאָבְדָה מִשָּׁם--חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָהּ.
טז [טו] הִחְזִיר אֶת הָאֲבֵדָה בַּשַּׁחְרִית לִמְקוֹם שֶׁהַבְּעָלִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין שָׁם בַּשַּׁחְרִית--אֵינוּ חַיָּב לְהִטַּפַּל בָּהּ, שֶׁהֲרֵי הַבְּעָלִים רוֹאִין אוֹתָהּ, אַף עַל פִּי שְׁהוּא מְקוֹם שְׁאֵינוּ מִשְׁתַּמֵּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּדָבָר שְׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים; אֲבָל בְּבַעֲלֵי חַיִּים--לְעוֹלָם חַיָּב לְהִטַּפַּל בָּהּ עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנָּה לִרְשׁוּת הַבְּעָלִים הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת, וְאֵינוּ צָרִיךְ דַּעַת בְּעָלִים.
יז [טז] רָאָה בְּהֵמָה שֶׁבָּרְחָה מִן הַדִּיר, וְהִחְזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ--הֲרֵי קִיַּם הַמִּצְוָה, וְאֵינוּ צָרִיךְ דַּעַת הַבְּעָלִים.
יח [יז] הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, וְעוֹשֶׂה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין--מַחְזִיר אֶת הָאֲבֵדָה בְּכָל מָקוֹם, וְאַף עַל פִּי שְׁאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ.
יט [יח] כּוֹהֵן שֶׁרָאָה הָאֲבֵדָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת--אֵינוּ מִטַּמֵּא לְהַחְזִירָהּ, שֶׁבְּעֵת שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלְּהָשֵׁב אֲבֵדָה, מְבַטֵּל עֲשֵׂה שֶׁלִּ"קְדֹשִׁים יִהְיוּ" (ויקרא כא,ו), וְעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁלְּ"לֹא יִטַּמָּא, בַּעַל בְּעַמָּיו" (ויקרא כא,ד); וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.
כ [יט] רָאָה אֶת הָאֲבֵדָה, וְאָמַר לוֹ אָבִיו אַל תַּחְזִירֶנָּה--יַחְזִיר, וְלֹא יְקַבַּל מִמֶּנּוּ: שְׁאִם קִבַּל מֵאָבִיו, נִמְצָא בְּעֵת שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלְּ"כַבֵּד אֶת-אָבִיךָ" (שמות כ,יא; דברים ה,טו), בִּטַּל עֲשֵׂה שֶׁלְּ"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" (דברים כב,א), וְעָבַר עַל "לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב,ג).
כא [כ] הָרוֹאֶה מַיִם שׁוֹטְפִין וּבָאִין לְהַשְׁחִית בִּנְיַן חֲבֵרוֹ, אוֹ לְהַשְׁחִית שָׂדֵהוּ--חַיָּב לִגְדֹּר בִּפְנֵיהֶם וּלְמָנְעָם: שֶׁנֶּאֱמָר "לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ" (דברים כב,ג), לְרַבּוֹת אֲבֵדַת קַרְקָעוֹ.
משנה תורה -
ספר נזקים -
הלכות גזילה ואבידה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח