משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות כלים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
א כמה שיעור הבגד להיטמא: שלושה טפחים על שלושה טפחים למדרס, ושלוש אצבעות על שלוש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת או לשאר טומאות.
ב במה דברים אמורים, בבגדי צמר ופשתים. אבל בגדים של שאר מינין, אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אלא אם היה בהן שלושה טפחים על שלושה טפחים או יתר: שנאמר "או בגד" (ויקרא יא,לב), מפי השמועה למדו שבא הכתוב לרבות שלושה טפחים על שלושה טפחים בשאר בגדים.
ג במה דברים אמורים, בקרעים הבאים מן הבגדים. אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא, הרי זה מקבל שאר טומאות--חוץ מטומאת מדרס, שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס.
ד [ב] הבגדים העבים ביותר, כגון הלבדים והנמטים הקשים, או הבגדים הרכין ביותר, כגון בגדי פשתן של מצריים שהבשר נראה מתחתן--אינן מקבלין טומאה, עד שיהיה בקרע שלושה טפחים על שלושה טפחים, בין למדרס, בין לשאר טומאות.
ה [ג] כל הקליעות, מקבלות טומאה כבגדים: אחד הקולע חוטים ועשה אותן פיף, או האורג אותן ועשה אותן אבנט וכיוצא בו--חוץ מקליעה שעושין אותה הצמרין לקשור בה הצמר, שהיא טהורה. הקלע שבית קיבול אבן שבה אריג או עור, מקבלת טומאה: נפסק בית אצבע שלה, טהורה; נפסק בית הפקיע שלה בלבד, עדיין היא בטומאתה.
ו המכמוראות והרשתות, מקבלין טומאה. והחרם מקבל טומאה, מפני הזוטו, מפני שעיני אותה השבכה דקין ביותר, והרי היא כבגד.
ז העושה בגד מן החרם, טהור; מן הזוטו, מיטמא. [ד] עשה חלוק מן המשמרת--אם יש בו שלושה על שלושה, מקבל טומאה. [ה] משמרת של יין שבלת--אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה, טמאה; ואם לאו, טהורה.
ח [ו] מטפחות הספרים המצויירות--אינן מקבלות טומאה, מפני שאינן משמשי אדם: שהרי ציורן מעיד עליהן, שלספר נעשו. ושאינן מצויירות--מיטמאות בשאר טומאות, חוץ מטומאת מדרס, מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו, כמו שביארנו בעניין טומאת משכב ומושב. [ז] וכסת הסבלין שמניחין על כתפיהן מפני המוט, מיטמאה במדרס. ומשמרת של יין, אינה מיטמאה במדרס.
ט [ח] בגד שחישב עליו לצורות, אינו מקבל טומאה; ביטל מחשבתו, הרי זה מקבל טומאה. בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כותלים ועמודים, אינן מקבלות טומאה. [ט] חלוק שהוא עשוי כסבכה כדי לשחק בו לשותי שיכר, אינו מקבל טומאה. [י] כופח שנתנו על הספר, טהר מלקבל טומאת מדרס; אבל מיטמא במת ובשאר טומאות.
י [יא] העושה אספלונית, בין על הבגד בין על העור--אף על פי שיש בהן כשיעור, טהורין. עשה להן מלוגמה--על הבגד--אינו מקבל טומאה, שהרי נתלכלך ואינו ראוי; ועל העור--מקבל טומאה, מפני שהוא מתקנח וראוי למשכב.
יא [יב] מאימתיי יקבל הבגד טומאה: משיארוג בו שלוש אצבעות על שלוש אצבעות. וכל הכלים הנארגין במחט, כגון הכיס ואנפליא--אין מקבלין טומאה, עד שתיגמר מלאכתן. [יג] וכל הכלים הנעשין על גבי מחט, כגון מצודה--כיון שעשה בהן בית קיבול מלאכתן, מקבלין טומאה.
יב [יד] סבכה שמניחין הבנות בראשיהן--אם התחיל לעשות אותה מפיה--אינה מקבלת טומאה, עד שיגמור קרקרתה; ואם התחיל בה מקרקרתה--אינה מקבלת טומאה, עד שיגמור את פיה. ושביס שלה מקבל טומאה בפני עצמו, והחוטין שלה חיבור להיטמא ולטמא. [טו] וסבכה שנקרעה--אם אינה מקבלת רוב השיער של ראש, טהורה.
יג [טז] חלוק של בגד, או של לבד, או של נייר--מאימתיי הוא גמר מלאכתו: משיפתח את פיו--הגדול לפי גודלו, והקטן לפי קוטנו. ואם נטמא החלוק, מאימתיי היא טהרתו: משיבלה, ואינו משמש מעין מלאכתו ראשונה. נשתייר בו רובו למעלה, עדיין הוא בטומאתו; רובו מלמטה, טהור. ואם נקרע מבית פיו, טהור.
יד [יז] העושה חגור מצידו של בגד, ומצידו של סדין--אינו מקבל טומאה, עד שימלול שפתותיו; עשהו מאמצע הבגד, ומאמצע הסדין--אינו מקבל טומאה, עד שימלול מצידו השני. [יח] חגור שבלו צדדיו, ואמצעיתו קיימת--טמא. [יט] שפה שפירשה מן הבגד, והתקינה לחגור בה את מותניו--מקבלת טומאה, מפני שהיא כאבנט.
טו [כ] טלית של עני שבלת--אם היו רוב שפתותיה קיימות--אף על פי שאין בה שלוש על שלוש בריא, הרי זו מקבלת טומאה. אין שפתותיה קיימות--אם יש בה שלוש אצבעות על שלוש אצבעות חזק ובריא, מקבלת טומאה; ואם לאו, אינה מקבלת טומאה. וכן שאר בגדי עניים.
טז [כא] מטלייות שאין בהן שלושה טפחים על שלושה טפחים, אינן מקבלות טומאה. ואם חישב עליהן והכינן--מקבלין טומאה, עד שיהיו פחות משלוש על שלוש: שכל פחות משלוש אצבעות על שלוש אצבעות אינו מקבל טומאה כלל, ואף על פי שהכינו.
יז [כב] פחות משלושה טפחים על שלושה טפחים שהתקינו לפקוק בו את המרחץ, ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחיים, וכיוצא באלו--אם השליכו באשפה, אינו מקבל טומאה. תלהו בבגדו או הניחו אחורי הדלת--הרי זה כמי שהניחו בתוך בגדיו, ועדיין הוא חשוב אצלו ומקבל שאר טומאות: חוץ מטומאת מדרס, שהרי הוא פחות משלושה טפחים.
יח [כג] שלושה טפחים על שלושה טפחים שהיה מושלך באשפה--אם היה בריא כדי לצרור בו רובע הקב מלח גס, ולא ייקרע--הרי זה מיטמא במדרס; ואם לאו, אינו מיטמא. אבל אם היה בבית--אם היה בריא, אף על פי שאינו יכול לצרור בו מלח, או שהיה צורר מלח, ולא היה בריא--הרי זה טמא מדרס.
יט [כד] שלושה על שלושה שנקרע, ולא הובדלו הקרעים--אם נותנו על הכיסא, וכשיישב עליו ייגע בשרו בכיסא--הרי זה טהור; ואם לא ייגע, הרי זה מיטמא במדרס.
כ [כה] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שנמהה ממנו אפילו חוט אחד, או שנמצא בו קשר, או שני חוטין מתאימין--הרי זו טהורה.
כא [כו] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שהשליכה על האשפה, טהורה; החזירה, מקבלת טומאה. לעולם השלכתה מטהרתה, והחזרתה מטמאתה: חוץ משל ארגמן, ושל זהורית טובה--שאפילו הייתה על האשפה--הרי היא מקבלת טומאה, מפני שהיא חשובה.
כב [כז] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שנתנה בכדור, או שעשיה כדור בפני עצמה--טהורה; אבל שלושה טפחים על שלושה טפחים שנתנו בכדור--הרי הוא כמות שהייתה, ומיטמא במדרס. עשהו כדור בפני עצמו--אינו מיטמא במדרס, שהרי התפר ממעטו משלושה על שלושה.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות כלים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח