משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


הלכות כלים פרק ז

א  כלי עור, מאימתיי מקבלין טומאה:  התורמל וכיוצא בו--משיחסום שפתותיו, ויכרות הקופין הקטנים היוצאין על גב העור, ויעשה את קיחותיו.  סקורטייה, משיחסום ויכרות ויעשה ציציתה.  קטבוליה, משיחסום ויכרות.  הכר והכסת, משיחסום שפתותיהן ויכרות הקופין היוצאין.  וכן כל כיוצא בהן.

ב  התפילין, משיגמור הקציצה; אף על פי שהוא עתיד ליתן בה את הרצועה, הרי זו מקבלת טומאה.  עור העריסה שהוא עתיד לעשות לו טיבור, עד שיעשה לו טיבור.

ג  הסנדל, משיקמיע.  המנעל, משייגוב על האימום.  ואם עתיד לכרכם ולשרטט, עד שיכרכם ועד שישרטט; וכן כל כיוצא בזה.

ד  [ב] עור שאין עליו צורת כלי, אינו מקבל טומאה; לפיכך כף של עור שקושרין לוקטי קוצים על כפותיהן, כדי שלא יכם הקוץ--אינו מקבל טומאה, מפני שהוא עור פשוט ואין עליו צורת כלי.

ה  וכן העור שמלקטין בו גללי הבקר, ועור שחוסמין בו פי הבהמה, ועור שמשיבין בו את הדבורים בעת שלוקחין הדבש, ועור שמניפין בו את הרוח מפני החום--הרי הן טהורין, ואין מקבלין טומאה.

ו  [ג] כל בית האצבעות של עור, טהורות:  חוץ משל קייצין, מפני שהיא מקבלת את האוג; נקרעה--אם אינה מקבלת את רוב האוג, טהורה.

ז  [ד] האבנט של עור, ועורות שתופרין הקיטעין על ארכובותיהן כדי שיתגלגלו בהן על הקרקע--מקבלין טומאה, שהרי צורת כלי עליהן.  וכן העורות העשויות כמו טבעות שמכניסין אותן האומנין בזרועותיהן, כדי להגביה בגדיהן מעל ידן בשעת מלאכה--מיטמאין כשאר כלי עור הפשוטין.

ח  [ה] עור שתופרין ממנו כסוי ליד ולזרוע של זורי גורנות, ושל הולכי דרכים, ושל עושי פשתן--מקבלין טומאה; ואם היה של צבעים, ושל נפחים--אינו מקבל טומאה.  זה הכלל:  כל העשוי לקבלה, כדי שלא יכהו קוץ וכדי שיאחוז יפה יפה--מקבל טומאה; והעשוי מפני הזיעה, כדי שלא ייפסד הדבר שמתעסק בו בזיעת ידיו--הרי זה אינו מקבל טומאה.

ט  [ו] כמה שיעור הנקב שיינקב כלי העור, ויטהר:  החמת, משתינקב במוציא פקעיות של שתי; אם אינה יכולה לקבל של שתי, הואיל ומקבלת של ערב, מקבלת טומאה, עד שתינקב רובה.

י  [ז] התורמל שנפחת הכיס שבתוכו--עדיין התורמל מקבל טומאה, ואינו חיבור לו.  [ח] החמת שהביצים שלה מקבלות עימה, ונפחתו--טהורות, שאינן מקבלות כדרכן.

יא  [ט] כלי עור שיש לו לולאות ושנצות, כגון סנדל עמקי וכיס של שנצות--אף על פי שכשהן מותרין, אין עליהן צורת כלי--הרי אלו מקבלין טומאה כשהן מותרין, הואיל וההדיוט יכול במהרה להכניס השנצות בלולאות ויחזור כלי קיבול כשהיה.  וכן אם נטמאו, והסיר השנצות מהן, ונפסדה צורתן--הרי הן טהורין, אף על פי שאפשר להחזירן שלא באומן.

יב  [י] כיס של שנצות שניטלו שנציו--עדיין הוא מקבל טומאה, שהרי הוא מקבל.  נפשט, וחזר עור פשוט--טהור.  טלה עליו את המטלית מלמטן--מקבל טומאה, אף על פי שהוא פשוט:  שהרי עליו צורת כלי.

יג  [יא] עור שכרך בו הקמיע, מקבל טומאה; פשטו, טהור; חזר וכרך בו, מקבל טומאה:  מיטמא ומיטהר, אפילו עשרה פעמים ביום.  ועור שכתב עליו הקמיע, טהור; ואם כרת ממנו, ועשה חוליה לתכשיט--מקבלת טומאה.

יד  [יב] תפילין של ראש, ארבעה כלים.  הרי שנטמאת במת, והתיר קציצה הראשונה, ותיקנה--הרי היא אב טומאה כשהייתה; וכן אם התיר השנייה, ותיקנה; ואם התיר אף השלישית, ותיקנה.  התיר אף הרביעית, ותיקנה--נעשת כולה ראשון לטומאה:  שהרי התיר כל אחת ואחת וחזר ותיקנה כולה, וכאילו זו תפילין אחרות שנגעו בראשונות.

טו  חזר והתיר את הראשונה פעם שנייה, ותיקנה--הרי היא ראשון כמות שהייתה; וכן אם התיר את השנייה, ואת השלישית.  חזר והתיר אף את הרביעית, ותיקנה--הרי כולה טהורה:  שאין הראשון מטמא כלים, מפני שהוא ולד כמו שביארנו.

טז  וכן סנדל שהוא טמא מדרס, ונפסקה אחת מאוזניו, ותיקנה--הרי הוא מדרס כשהיה.  נפסקה שנייה, ותיקנה--טהור מן המדרס, שהרי נעשו לו אוזניים חדשות; אבל טמא מגע מדרס.  לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה השנייה, או שנפסק עקבו, או ניטל חוטמו, או נחלק לשניים--טהור.  [יג] מנעל שנפחת--אם אינו מקבל רוב הרגל, טהור.

יז  [יד] תפילין שנטמאת, מאימתיי טהרתה:  של יד, משיתיר אותה משלוש רוחות; ושל ראש--משיתיר משלוש רוחות, ובין קציצה לחברתה.

יח  [טו] הכדור והאימום והקמיע והתפילין שנקרעו אחר שנטמאו--הנוגע בהן, טמא; ובמה שבתוכן, טהור.  האיכוף שנקרע--הנוגע במה שבתוכו, טמא:  מפני שהתפר מחברו, ונעשה כולו כגוף אחד.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח