משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות מעשר שני ונטע רבעי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
א הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, וְחַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, מִמִּי שְׁאֵינוּ תַּגָּר, וְאֵינוּ מְדַקְדֵּק--יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין, אַפִלּוּ הָיוּ דְּמֵי הָעוֹר מְרֻבִּין עַל דְּמֵי הַבָּשָׂר; אֲבָל הַלּוֹקֵחַ מִן הַתַּגָּר, לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין.
ב וְכֵן הַלּוֹקֵחַ כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּם לְהִמָּכֵר סְתוּמוֹת, מִמִּי שְׁאֵינוּ תַּגָּר--יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין; לְפִיכָּךְ צָרִיךְ הַמּוֹכֵר לִפְתֹּחַ רָאשֵׁי הַכַּדִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין. וְאִם רָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, וְלִמְכֹּר בְּמִדָּה--יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין.
ג לְקָחָן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת, בִּמְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לְהִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, אוֹ שֶׁלָּקַח מִן הַתַּגָּר שֶׁמְּדַקְדֵּק בִּמְכִירָתוֹ--לֹא יָצָא הַקַּנְקַן לְחֻלִּין.
ד לָקַח סַלֵּי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים עִם הַכְּלִי, לֹא יָצְאוּ דְּמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין. [ד] לָקַח אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶן לְחֻלִּין. לָקַח חוֹתַל תְּמָרִים, יָצָא הַחוֹתָל לְחֻלִּין. קֻפָּה שֶׁלִּתְמָרִים--אִם דְּרוּסוֹת, יָצְאוּ הַקֻּפּוֹת לְחֻלִּין; וְאִם אֵינָן דְּרוּסוֹת, לֹא יָצְאוּ הַקֻּפּוֹת לְחֻלִּין.
ה מִי שֶׁהָיָה לוֹ יַיִן שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהִשְׁאִיל קַנְקַנָּיו לְאוֹתוֹ מַעֲשֵׂר--אַף עַל פִּי שֶׁסָּתַם אֶת פִּיהֶם, לֹא קָנָה הַמַּעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים. כָּנַס אֶת הַיַּיִן לַתּוֹכָן סְתָם--אִם קָרָא שֵׁם וְעָשָׂהוּ מַעֲשֵׂר עַד שֶׁלֹּא סָתַם אֶת פִּיהֶם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר; וְאִם מִשֶּׁסָּתַם, קָרָא שֵׁם וְעָשָׂהוּ מַעֲשֵׂר--קָנָה מַעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַן.
ו הִפְקִיד לְתוֹךְ הַקַּנְקַן רְבִיעִית חֻלִּין, אוֹ שֶׁכָּנַס לְתוֹכָן שֶׁמֶן אוֹ חֹמֶץ אוֹ צִיר וּדְבַשׁ שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי סְתָם--בֵּין מִשֶּׁסָּתַם בֵּין עַד שֶׁלֹּא סָתַם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר אֶת הַקַּנְקַנִּים.
ז [ו] צְבִי שֶׁלְּקָחוֹ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּמֵת--יִקָּבֵר בְּעוֹרוֹ; לְקָחוֹ חַי, וּשְׁחָטוֹ, וְנִטְמָא--הֲרֵי זֶה יִפָּדֶה כִּשְׁאָר פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמְאוּ.
ח הַמַּנִּיחַ דֵּינָר שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לִהְיוֹת אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא לְחֻלִּין, וְהָיָה הַדֵּינָר יוֹצֶא בְּעֶשְׂרִים מָעָה, אָכַל עָלָיו בְּעֶשֶׂר מָעִין, וְהוּזְלוּ הַמָּעוֹת לְאַחַר זְמָן, וַהֲרֵי הַדֵּינָר יוֹצֶא בְּאַרְבָּעִים מָעָה--צָרִיךְ לֶאֱכֹל עָלָיו בְּעֶשְׂרִים מָעָה, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא לְחֻלִּין; הוּקְרוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי הַדֵּינָר יוֹצֶא בְּעֶשֶׂר מָעִין--אוֹכֵל עָלָיו בְּחָמֵשׁ מָעִין, וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא לְחֻלִּין.
ט [ז] הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת בְּסֶלַע שֶׁלְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וּמָשַׁךְ הַפֵּרוֹת, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַסֶּלַע, עַד שֶׁהוּקְרוּ הַפֵּרוֹת וְעָמְדוּ בִּשְׁתַּיִם--הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן סֶלַע בִּלְבָד: שֶׁנֶּאֱמָר "וְנָתַן אֶת-הַכֶּסֶף, וְקָם לוֹ" (ראה ויקרא כז,יט; ויקרא כז,כג), בִּנְתִינַת הַכֶּסֶף קוֹנֵה; וְהַשָּׂכָר לַמַּעֲשֵׂר.
י [ח] מָשַׁךְ פֵּרוֹת בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, וְלֹא הִסְפִּיק לִתֵּן הַמָּעוֹת, עַד שֶׁהוּזְלוּ הַפֵּרוֹת וְעָמְדוּ בְּסֶלַע--אֵינוּ מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֵלָא סֶלַע אַחַת; וּמוֹסִיף עָלֶיהָ סֶלַע שְׁנִיָּה מִן הַחֻלִּין, וְנוֹתֵן לַמּוֹכֵר. וְאִם הָיָה הַמּוֹכֵר עַם הָאָרֶץ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִתֵּן לוֹ סֶלַע שְׁנִיָּה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלִּדְמַאי.
יא נָתַן לוֹ סֶלַע שֶׁלְּמַעֲשֵׂר, וְלֹא הִסְפִּיק לִמְשֹׁךְ אֶת הַפֵּרוֹת, עַד שֶׁעָמְדוּ בִּשְׁתַּיִם--מַה שֶׁפָּדָה פָּדָה, וְהַדִּין בֵּינֵיהֶן; [ט] נָתַן לוֹ שְׁתֵּי סְלָעִים שֶׁלְּמַעֲשֵׂר, וְלֹא הִסְפִּיק לִמְשֹׁךְ אֶת הַפֵּרוֹת, עַד שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת בְּסֶלַע--מַה שֶׁפָּדָה פָּדָה, וּמִדַּת הַדִּין בֵּינֵיהֶם: שֶׁמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי, פְּדִיָּתוֹ הִיא מְשִׁיכָתוֹ.
יב [י] מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּרוֹת חֻלִּין בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לִירוּשָׁלַיִם--אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֶם מְחֻלָּלִין עַל הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ, וְיֹאכַל הַפֵּרוֹת שָׁם בְּטַהְרָה; וְיֵצְאוּ אוֹתָן הַמָּעוֹת לְחֻלִּין בִּמְקוֹמָן.
יג [יא] הָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיֵשׁ לוֹ פֵּרוֹת חוּץ לִירוּשָׁלַיִם--אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל הַפֵּרוֹת הָהֶם, וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין; וְיַעֲלוּ הַפֵּרוֹת, וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם: שְׁאֵינוּ צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמָּעוֹת וְהַפֵּרוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּשָׁעַת הַחִלּוּל.
יד [יב] מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מְעוֹת מַעֲשֵׂר בִּירוּשָׁלַיִם, וְצָרַךְ לָהֶם, וְיֵשׁ לַחֲבֵרוֹ פֵּרוֹת חֻלִּין שֶׁרוֹצֶה לְאָכְלָן--אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל פֵּרוֹתֶיךָ: וְנִמְצְאוּ אוֹתָם הַפֵּרוֹת לְקוּחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, וְיֹאכַל אוֹתָם חֲבֵרוֹ בְּטַהְרָה; וְלֹא הִפְסִיד כְּלוּם, וְיֵצְאוּ הַמָּעוֹת לְחֻלִּין.
טו [יג] בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ בַּעַל הַפֵּרוֹת חָבֵר--שְׁאֵין מוֹסְרִין פֵּרוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלְּוַדַּאי אֵלָא לְחָבֵר; לְפִיכָּךְ אִם הָיוּ הַמָּעוֹת שֶׁלִּדְמַאי, אוֹמֵר כֵּן אַף לְעַם הָאָרֶץ. וּמֻתָּר לְחַלַּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל פֵּרוֹת עַם הָאָרֶץ, וְעַל מָעוֹתָיו; וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמֶּא שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הֶם.
טז [יד] הַמַּנִּיחַ דֵּינָר שֶׁלְּמַעֲשֵׂר לִהְיוֹת אוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ וְהוֹלֵךְ--כֵּיוָן שֶׁאָכַל עָלָיו עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֵלָא פָּחוּת מִפְּרוּטָה, יָצָא לְחֻלִּין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלִּדְמַאי; אֲבָל בְּשֶׁלְּוַדַּאי--לֹא יָצָא לְחֻלִּין עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ פָּחוּת מִשּׁוֹוֶה פְּרוּטָה אַחַר שֶׁמּוֹסִיפִין אֶת הַחֹמֶשׁ, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר מִמֶּנּוּ פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה חֻמְשֵׁי פְּרוּטָה.
יז [טו] טְמֵאִים וּטְהוֹרִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹ שׁוֹתִין כְּאֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם, וְרָצוּ הַטְּהוֹרִים לִהְיוֹתָן אוֹכְלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶם--מַנִּיחִין סֶלַע שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאוֹמְרִין, כָּל שֶׁהַטְּהוֹרִין אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, סֶלַע זוֹ מְחֻלֶּלֶת עָלָיו; וְתֵצֵא הַסֶּלַע לְחֻלִּין: שֶׁהֲרֵי אָכְלוּ וְשָׁתוּ בְּשָׁוְיָהּ בְּטַהְרָה--וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִגְּעוּ הַטְּמֵאִים בַּמַּאֲכָל, שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּהוּ.
משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות מעשר שני ונטע רבעי - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא