משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מעשר שני ונטע רבעי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הִלְכּוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי פֵּרֶק ה

א  הַפּוֹדֶה מַעַשְׂרוֹ לְעַצְמוֹ--בֵּין שְׁהוּא שֶׁלּוֹ, בֵּין שֶׁנָּפַל לוֹ בִּירֻשָּׁה, בֵּין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּטִבְלוֹ מַתָּנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ--הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ; אִם הָיָה שׁוֹוֶה אַרְבָּעָה, נוֹתֵן חֲמִשָּׁה:  שֶׁנֶּאֱמָר "וְאִם-גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ, מִמַּעַשְׂרוֹ--חֲמִשִׁיתוֹ, יֹסֵף עָלָיו" (ויקרא כז,לא).  [ב] וְאִשָּׁה שֶׁפָּדָת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהּ לְעַצְמָהּ, אֵינָהּ מוֹסִיפָה חֹמֶשׁ--מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ "אִישׁ, מִמַּעַשְׂרוֹ", "אִישׁ" וְלֹא אִשָּׁה.

ב  וְכֵן אִם פָּדָה פִּדְיוֹן פֵּרוֹת הַמַּעֲשֵׂר לְעַצְמוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ.  [ג] פָּדָה פֵּרוֹת מַעַשְׂרוֹ, וְהוֹסִיף חֹמֶשׁ, וְחָזַר וּפָדָה הַפִּדְיוֹן לְעַצְמוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה--מוֹסִיף חֹמֶשׁ שֵׁנִי עַל הַקֶּרֶן בִּלְבָד, וְאֵינוּ מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל הַחֹמֶשׁ.

ג  [ד] מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שְׁאֵין בְּחֻמְשׁוֹ פְּרוּטָה, אֵינוּ מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ; וְכֵן מַעֲשֵׂר שְׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין, דַּיּוֹ שֶׁיֹּאמַר הוּא וְחֻמְשׁוֹ מְחֻלָּל עַל הַסֶּלַע הַזּוֹ.  וְכָל מַעֲשֵׂר שְׁאֵינוּ הוּא וּפִדְיוֹנוֹ מִשֶּׁלּוֹ, אֵינוּ מוֹסִיף חֹמֶשׁ; וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלִּדְמַאי, אֵינוּ מוֹסִיף עָלָיו חֹמֶשׁ.

ד  [ה] הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַחֵר שֶׁלֹּא נִפְדָּה--אִם אֵין בְּחֻמְשׁוֹ שׁוֹוֶה פְּרוּטָה--דַּיּוֹ שֶׁיֹּאמַר הוּא וְחֻמְשׁוֹ מְחֻלָּל עַל מָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, לְפִי שְׁאֵי אִפְשָׁר לָאָדָם לְצַמְצַם אֶת מָעוֹתָיו.  [ו] וְהַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר בְּיוֹתֵר עַל דָּמָיו, לֹא נִתְפְּסָה הַתּוֹסֶפֶת לַמַּעֲשֵׂר.

ה  [ז] בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּסֶלַע--בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם, מִפְּנֵי שְׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ.  בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּסֶלַע וּפְרוּטָה--הָאַחֵר קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן.

ו  [ח] מֻתָּר לְהַעְרִים עַל פִּדְיוֹן מַעַשְׂרוֹ.  כֵּיצַד:  אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, לְעַבְדוֹ הָעִבְרִי, הֵא לָךְ אֶת הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ וּפְדֵה לָךְ בָּהֶן הַמַּעֲשֵׂר--כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיף חֹמֶשׁ; אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ, פְּדֵה לִי בָּהֶן.  וְכֵן אִם אָמַר לוֹ, פְּדֵה לָךְ מִשֶּׁלָּךְ--אֵינוּ מוֹסִיף חֹמֶשׁ.

ז  [ט] אֲבָל לֹא יִתֵּן הַמָּעוֹת לִפְדּוֹת לִבְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, לְעַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִיִּים--מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ.  נָתַן לְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִיָּה--אִם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה מִדִּבְרֵיהֶם, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מֵעֲצִיץ שְׁאֵינוּ נָקוּב--דְּבָרָיו קַיָּמִין:  שֶׁאָמָה עִבְרִיָּה קְטַנָּה הִיא, וְהַקָּטָן אֵינוּ זוֹכֶה לַאֲחֵרִים אֵלָא בְּדָבָר שְׁהוּא מִדִּבְרֵיהֶם.

ח  [י] וְכֵן מַעְרִים, וְנוֹתֵן הַמַּעֲשֵׂר מַתָּנָה כִּשְׁהוּא בְּטִבְלוֹ; וְאוֹמֵר הַנּוֹתֵן, הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבְּבֵיתִי.  [יא] שְׁנֵי אַחִים, שֵׁנִי שֻׁתָּפִין, אָב וּבְנוֹ--פּוֹדִין זֶה לְזֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ חֹמֶשׁ.

ט  אִשָּׁה שֶׁהִכְנִיסָה לְבַעְלָהּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--הוֹאִיל וְהוּא מְמוֹן גָּבוֹהַּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, לֹא קָנָה בַּעַל; לְפִיכָּךְ אִם פָּדָה אוֹתוֹ, אֵינוּ מוֹסִיף חֹמֶשׁ.

י  [יב] הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְעַצְמוֹ, וְנָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן אֶת הַחֹמֶשׁ--אַף עַל פִּי שְׁאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב, וַהֲרֵי נִתְחַלַּל--לֹא יֵאָכֵל עַד שֶׁיִּתֵּן הַחֹמֶשׁ, וְאַפִלּוּ בַּשַּׁבָּת:  גְּזֵרָה שֶׁמֶּא יִפְשַׁע, וְלֹא יִתֵּן.

יא  [יג] מְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי--אִם רָצָה לְצָרַף אוֹתָן בְּדֵינָרֵי זָהָב כְּדֵי לְהָקֶל מַשָּׂאָן, מְצָרֵף; וְאִם צֵרְפָן לְעַצְמוֹ--אֵינוּ מוֹסִיף חֹמֶשׁ, שְׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ פְּדִיָּה.

יב  [יד] הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין בִּירוּשָׁלַיִם בֵּין חוּץ לִירוּשָׁלַיִם--לֹא יְצָרַף אוֹתָהּ כֻּלָּהּ בִּמְעוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֵלָא בְּשֶׁקֶל מְעוֹת כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מְעוֹת נְחֹשֶׁת.

יג  [טו] מֻתָּר לְחַלַּל כֶּסֶף מַעֲשֵׂר עִם פֵּרוֹת הַמַּעֲשֵׂר, עַל הַכֶּסֶף--וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּפֵּרוֹת, פָּחוּת מִשּׁוֹוֶה דֵּינָר; אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹוֶה דֵּינָר--לֹא יְחַלַּל אוֹתָן עִם הַכֶּסֶף, אֵלָא בִּפְנֵי עַצְמָן.

יד  כֵּיצַד:  הָיוּ לוֹ פֵּרוֹת שׁוֹוֶה דֵּינָר, וּשְׁלוֹשָׁה דֵּינָרִין שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי--אֵינוּ מְחַלֵּל הַכֹּל עַל סֶלַע אַחַת; אֲבָל אִם הָיָה לוֹ חֲצִי דֵּינָר פֵּרוֹת, וַחֲצִי דֵּינָר מָעוֹת--מְחַלֵּל שְׁנֵיהֶם עַל דֵּינָר אֶחָד.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות מעשר שני ונטע רבעי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא