משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב

הלכות איסורי ביאה פרק כב

א  אסור להתייחד עם ערווה מן העריות, בין זקנה בין ילדה--שדבר זה גורם לגלות ערווה:  חוץ מהאם עם בנה, והאב עם בתו, והבעל עם אשתו נידה.  וחתן שפירסה אשתו נידה קודם שיבעול--אסור להתייחד עימה, אלא הוא ישן בין האנשים, והיא ישנה בין הנשים; ואם בא עליה ביאה ראשונה, ואחר כך נטמאת--מותר להתייחד עימה.

ב  לא נחשדו ישראל על משכב זכור, ועל הבהמה; לפיכך אין איסור להתייחד עימהן.  ואם נתרחק אפילו מייחוד זכור ובהמה, הרי זה משובח; וגדולי החכמים היו מרחיקין הבהמה, כדי שלא יתייחדו עימה.  ואיסור ייחוד עריות, מפי הקבלה.

ג  כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דויד ובית דינו על ייחוד פנויה, ואף על פי שאינה ערווה, בכלל ייחוד עריות; ושמאי והילל גזרו על ייחוד גויים.  נמצא כל המתייחד עם אישה שאסור להתייחד עימה, בין ישראלית בין גויה--מכין את שניהן מכת מרדות, האיש והאישה, ומכריזין עליהן:  חוץ מאשת איש--שאף על פי שאסור להתייחד עימה, אם נתייחד אין לוקין, שלא להוציא לעז עליה שזינת, ונמצאו מוציאין לעז על הבנים שהן ממזרים.

ד  כל אישה שאסור להתייחד עימה--אם הייתה אשתו עימו--הרי זה מותר להתייחד, מפני שאשתו משמרתו; אבל לא תתייחד ישראלית עם הגוי, אף על פי שאשתו עימו--שאין אשתו של גוי משמרתו, ואין להן בושה.

ה  וכן אין מוסרין תינוק ישראלי לגוי ללמדו ספר וללמדו אומנות, מפני שכולן חשודין על משכב זכור.  ואין מעמידין בהמה בפונדקאות של גויים, ואפילו זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות.  [ו] ואין מוסרין בהמה חיה ועוף לרועה גוי, אפילו זכרים לגוי ונקבות לגויה--מפני שכולן חשודין על הרבעת בהמה.  וכבר ביארנו שהן אסורין בזכור ובהמה, ונאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

ו  [ז] ומפני מה אין מוסרין בהמה נקבה לגויה:  מפני שכולן בחזקת נואפים, וכשיבוא הנואף לשכב עם גויה זו, אפשר שלא ימצאנה, וישכב עם הבהמה; או אפילו ימצאנה, ישכב עם הבהמה.

ז  [ח] לא תתייחד אישה אחת, אפילו עם אנשים הרבה--עד שתהיה שם אשתו של אחד מהם; וכן לא יתייחד איש אחד, אפילו עם נשים הרבה.  ונשים הרבה עם אנשים הרבה, אין חוששין לייחוד; היו האנשים מבחוץ והנשים מבפנים, או האנשים מבפנים והנשים מבחוץ, ופירשה אישה לבין האנשים, או איש לבין הנשים--אסורין משום ייחוד.  אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים, אסור לו להתייחד עם הנשים.  כיצד יעשה--יתעסק עימהן ואשתו עימו, או ייפנה למלאכה אחרת.

ח  [ט] מותר להתייחד עם שתי יבמות, או עם שתי צרות, או עם אישה וחמותה, או עם אישה ובת בעלה, או עם אישה ובת חמותה--מפני ששונאות זו את זו, אין מחפות זו על זו.  וכן מותר להתייחד עם אישה שיש עימה תינוקת קטנה שיודעת טעם ביאה, ואינה מוסרת עצמה לביאה--שאינה מזנה בפניה, שהרי זו מגלה את סודה.

ט  [י] תינוקת מבת שלוש שנים ולמטה, ותינוק מבן תשע שנים ולמטה--מותר להתייחד עימהן:  שלא גזרו אלא על ייחוד אישה הראויה לביאה, ואיש הראוי לביאה.

י  [יא] אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים; ואם נתייחד--אין מכין אותו, מפני שהוא ספק.  אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס, והטומטום.

יא  [יב] אשת איש שהיה בעלה בעיר--אינה חוששת לייחוד, מפני שאימת בעלה עליה; ואם היה זה גס בה כגון שגדלה עימו, או שהייתה קרובתו--לא יתייחד עימה, ואף על פי שבעלה בעיר.  וכן כל המתייחד עם אישה, והיה הפתח פתוח לרשות הרבים--אין חוששין משום ייחוד.

יב  [יג] מי שאין לו אישה, לא ילמד תינוקות, מפני שאימות הבנים באות לבית הספר לבניהם, ונמצא מתגרה בנשים; וכן אישה, לא תלמד קטנים, מפני אבותיהן שהן באין בגלל בניהם, ונמצאו מתייחדים עימה.  ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עימו בבית הספר, אלא היא בביתה והוא מלמד במקומו.

יג  [יד] תיקנו חכמים שיהיו הנשים מספרות זו עם זו בבית הכיסא, כדי שלא ייכנס איש--משום ייחוד.

יד  [טו] אין ממנין אדם נאמן וכשר להיות שומר חצר שיש בה נשים, אף על פי שהוא עומד בחוץ--שאין אפטרופוס לעריות; ואסור לאדם למנות אפטרופוס על ביתו, שלא ינהיג אשתו לדבר עבירה.

טו  [טז] אסור לתלמיד חכמים לשכון בחצר שיש בה אלמנה, אף על פי שאינו מתייחד עימה--מפני החשד--אלא אם כן הייתה אשתו עימו; וכן אלמנה אסורה לגדל כלב, מפני החשד.  ולא תקנה אישה עבדים זכרים, אפילו קטנים--מפני החשד.

טז  [יז] אין דורשין בסתרי עריות בשלושה--מפני שהאחד טרוד בשאלת הרב, והשניים נושאין ונותנין זה עם זה ואין דעתם פנויה לשמוע, ולפי שדעתו של אדם קרובה אצל עריות, אם נסתפק לו דבר ששמע מורה להקל; לפיכך אין דורשין אלא לשניים, כדי שיהיה האחד השומע מפנה ליבו ויודע מה שישמע מן הרב.

יז  [יח] אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם, אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות:  אמרו חכמים, בשעה שנצטוו ישראל על העריות, בכו וקיבלו מצוה זו בתרעומת ובבכייה--שנאמר "בוכה למשפחותיו" (במדבר יא,י), על עסקי משפחות.  [יט] ואמרו חכמים, גזל ועריות, נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן.  ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן, שאין בהן פרוצין בעריות ובביאות אסורות.  ואמרו חכמים, רוב בגזל, ומיעוט בעריות; והכול באבק לשון הרע.

יח  [כ] לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להינצל מהן; וייזהר מן הייחוד, שהוא הגורם הגדול.  גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם, היזהרו בי מפני בתי, היזהרו בי מפני כלתי--כדי ללמד לתלמידים שלא יתביישו מדבר זה, ויתרחקו מן הייחוד.

יט  [כא] וכן ינהוג להתרחק מן השחוק, ומן השכרות, ומדברי עגבים--שאלו גורמין גדולים הם, והם מעלות של עריות; ולא יישב בלא אישה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה.  יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה--שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר "איילת אהבים, ויעלת חן:  דדיה, ירווך בכל עת; באהבתה, תשגה תמיד" (משלי ה,יט).

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב