משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב

הלכות איסורי ביאה פרק יז

א  שלוש נשים נאסרו על כל הכוהנים--גרושה, וזונה, וחללה; ועל כוהן גדול ארבע--אלו השלוש, והאלמנה.  אחד כוהן גדול המשוח בשמן המשחה או המרובה בבגדים, ואחד כוהן העובד או כוהן גדול שמינוהו ועבר, וכן כוהן משוח מלחמה--כולן מצווין על הבתולה, ואסורין באלמנה.

ב  כל כוהן שנשא אחת מהשלוש נשים, בין כוהן גדול בין כוהן הדיוט, ובעל--לוקה.  ואם בא עליה דרך זנות--אינו לוקה משום זונה, או גרושה, או חללה:  שנאמר "לא ייקחו" (ויקרא כא,ז)--עד שייקח, ויבעול.  [ג] אבל כוהן גדול שבעל אלמנה--לוקה אחת, אף על פי שלא קידש:  משום "לא יחלל" (ויקרא כא,טו)--כיון שבעלה, חיללה ופסלה לכהונה; אבל זונה וחללה וגרושה--הרי הן מחוללות ועומדות, קודם בעילתו.  לפיכך לוקה כוהן גדול, על בעילת אלמנה--אף על פי שאין שם קידושין:  שהרי חיללה, והוא מוזהר שלא יחלל כשרים--לא אישה, ולא זרעו.

ג  [ד] קידש כוהן גדול אלמנה, ובעלה--לוקה שתיים:  אחת משום "אלמנה . . . לא ייקח" (ויקרא כא,יד), ואחת משום "לא יחלל" (ויקרא כא,טו).  ובין כוהן גדול ובין כוהן הדיוט שנשא אישה מן הארבע, ולא בעל--אינו לוקה.  [ה] וכל מקום שהוא לוקה, היא לוקה; וכל מקום שאינו לוקה, היא אינה לוקה:  שאין הפרש בין אישה לאיש לעונשין, אלא בשפחה חרופה בלבד, כמו שביארנו.

ד  [ו] כל כוהן הבא על הגויה, בין גדול בין הדיוט--לוקה משום זונה:  שהרי אינה בת קידושין; והוא אסור בבעילת זונה, בין ישראלית בין גויה.

ה  [ז] החלוצה אסורה לכוהן מדברי סופרים, מפני שהיא כגרושה; ומכין אותו, מכת מרדות מדבריהם.  כוהן שנשא ספק חלוצה--אין מוציאין אותה מתחתיו, והיא כשרה וולדה כשר:  מפני שלא גזרו על ספק חלוצה, אלא על חלוצה ודאית.  וכן מי שהייתה ספק גרושה, או ספק זונה, או ספק חללה--מכין אותו מכת מרדות, ומוציא בגט.

ו  [ח] כלל גדול הוא בכל איסורים שבתורה, שאין איסור חל על איסור אלא אם כן היו שני האיסורין באין כאחת, או שהיה האיסור האחר מוסיף דברים אחרים על אותו האיסור, או אם היה כולל דברים אחרים עם איסור זה.

ז  [ט-י] לפיכך אישה שהייתה אלמנה, ונעשת גרושה, ונעשת חללה, ונעשת זונה, ובא עליה כוהן גדול אחר כך--לוקה ארבע מלקייות על ביאה אחת:  לפי שהאלמנה אסורה לכוהן גדול, ומותרת להדיוט.  חזרה להיות גרושה, נוסף בה איסור ונאסרה לכוהן הדיוט; לפיכך נוסף בה איסור אחר על איסור האלמנה, ועדיין היא מותרת לאכול תרומה.  נעשת חללה, נוסף בה איסור שהרי נאסרה בתרומה; ועדיין היא מותרת לישראל.  נעשת זונה, הואיל ויש שם זנות שאוסרת על ישראל אם זינתה אשתו ברצון, נוסף בה איסור אחר.

ח  והוא הדין לכוהן הדיוט שבא על הגרושה, שנעשת חללה, ואחר כך זונה--שהוא לוקה שלוש על ביאה אחת; אבל אם נשתנה סדר זה, אינו לוקה אלא אחת.  [יא] מי שנתאלמנה מאנשים הרבה, או נתגרשה מאנשים הרבה--אין לוקין עליה, אלא אחת על כל ביאה.

ט  אלמנה, בין מן האירוסין בין מן הנישואין--אסורה.  [יב] כוהן גדול שמת אחיו--אף על פי שהוא מן האירוסין--הרי זה לא ייבם, אלא חולץ.  נפלה לו יבמה והוא כוהן הדיוט, ונתמנה להיות כוהן גדול--אף על פי שעשה בה מאמר כשהוא כוהן הדיוט, הרי זה לא ייבם אחר שנתמנה; אבל אם אירס את האלמנה, ונתמנה להיות כוהן גדול--הרי זה יכנוס אחר שנתמנה.  הייתה מקודשת ספק קידושין, ומת ארוסה--הרי זו ספק אלמנה.

י  [יג] מצות עשה על כוהן גדול, שיישא נערה בתולה; ומשתבגור, תיאסר עליו:  שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג)--"אישה", לא קטנה; "בבתוליה", לא בוגרת.  הא כיצד:  יצאת מכלל קטנות, ולכלל בגרות לא באה--זו נערה.  ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת--שנאמר "ייקח אישה" (ויקרא כא,יד), אחת ולא שתיים.

יא  [יד] כוהן גדול--לא יישא מוכת עץ, אף על פי שלא נבעלה.  נבעלה שלא כדרכה, הרי זו כנבעלת כדרכה; נבעלה לבהמה, הרי זו מותרת.  [טו] כוהן גדול שנשא בעולה--אינו לוקה, אבל מוציא בגט; נשא בוגרת או מוכת עץ, הרי זה יקיים.

יב  אירס בעולה, ונתמנה כוהן גדול--הרי זה יכנוס אחר שנתמנה.  [טז] אנס נערה בתולה, או פיתה אותה--אפילו אנסה או פיתה כשהוא הדיוט, ונתמנה כוהן גדול קודם שיכנוס--הרי זה לא יכנוס; ואם כנס, מוציא.  [יז] אירס את הקטנה, ובגרה תחתיו קודם נישואין--הרי זה לא יכנוס, מפני שנשתנה גופה; ואם כנס, לא יוציא.

יג  [יח] אחת גרושה מן האירוסין, או מן הנישואין; אבל הממאנת--אפילו גירשה בגט, והחזירה ומיאנה בו--הרי זו מותרת לכוהן, כמו שביארנו בהלכות גירושין.  וכל מי שאינה ראויה לחליצה--אם נחלצה, לא נפסלה לכהונה.

יד  [יט] יצא עליו קול, איש פלוני כוהן כתב גט לאשתו, או נתן גט לאשתו, והרי היא יושבת תחתיו ומשמשתו--אין מוציאין אותה מתחת בעלה; ואם נישאת לכוהן אחר, תצא מן השני.  [כ] יצא שמה בעיר, שנתקדשה ונתגרשה מן הקידושין--חוששין לה, כמו שביארנו בהלכות גירושין.

טו  אבל אם יצא עליה קול שהיא חלוצה, אין חוששין לה.  [כא] יצא קול על הבתולה שהיא בעולה--אין חוששין לה, ותינשא לכוהן גדול; יצא עליה קול שהיא שפחה--אין חוששין לה, ותינשא אפילו לכוהן.  יצא לה שם שהיא מזנה בעיר, אין חוששין לה; ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת משה ויהודית, או בעדי דבר מכוער, ומת קודם שייתן לה גט--הרי זו מותרת לכוהן:  שאין אוסרין אישה מאלו אלא בעדות ברורה, או בהודאת פיה.

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב