משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב

הלכות איסורי ביאה פרק יג

א  בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית--במילה, וטבילה, וקרבן.  [ב] מילה--הייתה במצריים, כשנאמר "כל ערל, לא יאכל בו" (שמות יב,מח).  מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצריים, חוץ משבט לוי; ועל זה נאמר "ובריתך ינצורו" (דברים לג,ט).  [ג] וטבילה--הייתה במדבר, קודם מתן תורה:  כשנאמר "וקידשתם היום ומחר; וכיבסו, שמלותם" (שמות יט,י).  וקרבן--כשנאמר "וישלח, את נערי בני ישראל, ויעלו, עולות" (שמות כד,ה), על ידי כל ישראל הקריבום.

ב  [ד] וכן לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית, ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה--צריך מילה, וטבילה, והרצאת קרבן; ואם נקבה היא, טבילה וקרבן:  שנאמר "ככם כגר" (במדבר טו,טו)--מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן, אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן.  [ה] ומה הוא קרבן הגר--עולת בהמה, או שתי תורים או שני בני יונה, ושניהם עולה.  ובזמן הזה שאין שם קרבן, צריך מילה וטבילה; וכשייבנה המקדש, יביא קרבנו.

ג  [ו] גר שמל ולא טבל, או שטבל ולא מל--אינו גר:  עד שימול, ויטבול.  וצריך לטבול, בפני שלושה.  והואיל והדבר צריך בית דין, אין מטבילין אותו בשבת, ולא ביום טוב, ולא בלילה; ואם הטבילוהו, הרי זה גר.  [ז] גר קטן--מטבילין אותו על דעת בית דין, שזכות היא לו; מעוברת שנתגיירה וטבלה, אין בנה צריך טבילה.

ד  טבל בינו לבין עצמו, ונתגייר בינו לבין עצמו, ואפילו בפני שניים--אינו גר.  בא ואמר נתגיירתי בבית דינו של פלוני, והטבילוני--אינו נאמן לבוא בקהל, עד שיביא עדים.  [ח] היה נשוי לישראלית, או לגיורת, ויש לו בנים, ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי--נאמן לפסול את עצמו, ואינו נאמן לפסול את הבנים; וחוזר וטובל בבית דין.

ה  [ט] גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד, כגון שתטבול לנידתה ותפריש תרומה מעיסתה וכיוצא בזה, וכן גר שנהג בדרכי ישראל, שטובל לקרייו ועושה כל המצוות--הרי אלו בחזקת גרי צדק, ואף על פי שאין שם עדים שמעידין בפני מי נתגיירו.  ואף על פי כן, אם באו להתערב בישראל--אין משיאין אותם עד שיבואו עדים, או עד שיטבלו בפנינו, הואיל והוחזקו גויים.

ו  [י] אבל מי שבא ואמר שהיה גוי, ונתגייר בבית דין--נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.  במה דברים אמורים, בארץ ישראל ובאותן הימים, שחזקת הכול שם, בחזקת ישראל.  אבל בחוצה לארץ--צריך להביא ראיה, ואחר כך יישא ישראלית; ואני אומר, שזו מעלה בייחוסין.

ז  [יא] כשם שמולין ומטבילין את הגרים, כך מולין ומטבילין את העבדים הנלקחים מן הגויים לשם עבדות.  הלוקח עבד מן הגוי, וקדם העבד וטבל לשם בן חורין--קנה עצמו:  והוא שיאמר בעת טבילה, הריני טובל בפניכם לשם גירות; ואם טבל בפני רבו, אינו צריך לפרש, אלא כיון שטבל, נשתחרר.

ח  לפיכך צריך רבו לתוקפו במים, עד שיעלה והוא תחת שיעבודו, ומודיעו בפני הדיינין, שלשם עבדות מטבילו; ואין העבד טובל אלא בפני שלושה וביום כגר, שמקצת גירות היא.

ט  [יב] כשישתחרר העבד, צריך טבילה אחרת בפני שלושה ביום, שבה תיגמר גירותו, ויהיה כישראל; ואין צריך לקבל עליו מצוות, ולהודיעו עיקרי הדת, שכבר הודיעוהו, כשטבל לשם עבדות.  [יג] ובמקוה הכשר לטבילת נידה, שם מטבילין את הגרים ואת העבדים ואת המשוחררים; וכל דבר שחוצץ בנידה, חוצץ בגרים ובעבדים ובמשוחררים.

י  [יד] אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל, או שלמה מלך ישראל שנקרא ידידיה, נשאו נשים נוכרייות, בגיותן--אלא סוד הדבר, כך הוא:  שהמצוה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקין אחריו--שמא בגלל ממון שייטול, או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד, בא להיכנס לדת; ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באישה יהודית, ואם אישה היא, שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל.

יא  אם לא נמצא להם עילה--מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרושו; אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותן שחזרו מאהבה--מקבלים אותן, שנאמר "ותרא, כי מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה" (רות א,יח).

יב  [טו] לפיכך לא קיבלו בית דין גרים, כל ימי דויד ושלמה--בימי דויד, שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה, שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו:  שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם, אינו מגרי הצדק.  ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דויד ושלמה, בפני הדיוטות.  והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן, אחר שטבלו מכל מקום; ולא מקרבין אותן, עד שתיראה אחריתם.

יג  [טז] ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי בית דין גיירום--חשבן הכתוב כאילו הן גויות, ובאיסורן עומדין.  ועוד שהוכיח סופן על תחילתן, שהן עובדות עבודה זרה שלהן, ובנו להן במות; והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן, שנאמר "אז יבנה שלמה במה" (מלכים א יא,ז).

יד  [יז] גר שלא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות--הרי זה גר:  ואפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר--הואיל ומל וטבל, יצא מכלל הגויים; וחוששין לו, עד שיתבאר צדקותו.  אפילו חזר ועבד עבודה זרה--הרי הוא כישראל משומד, שקידושיו קידושין; ומצוה להחזיר אבידתו, מאחר שטבל נעשה כישראל.  ולפיכך קיים שמשון ושלמה נשותיהן, ואף על פי שנגלה סודן.

טו  [יח] ומפני זה אמרו חכמים, קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת--שרובן חוזר בשביל דבר, ומטעין את ישראל; וקשה הדבר לפרוש מהם, אחר שנתגיירו.  צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל, ובקברות התאווה; וכן רוב הנסיונות, האספסוף היו בהן תחילה.

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב