תלמוד ירושלמי -
מסכת נדרים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
דף לה,ב פרק יא הלכה א משנה אילו נדרים שהוא מיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר רבי יוסה אין אילו נדרי עינוי נפש:
דף לה,ב פרק יא הלכה א גמרא כתיב (במדבר לא) כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש אין לי אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש. נדרים שבינו לבינה מניין בין איש לאשתו. עד כדון בבעל. באב מניין
דף לו,א פרק יא הלכה א גמרא [בין אב לבתו] מה הבעל אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה. אף האב אינו מיפר אלא נדרים שיש בהן עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה. ר' יעקב בר אחא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורשב"ל רבי יוחנן אמר בין לנדרים בין לשבועות הבעל מיפר. רשב"ל אמר לנדרים מיפר ולא לשבועות. אמר רבי יוסי בי רבי בון אף בנדרי הזקן פליגי ר' יוחנן ורשב"ל. רבי יוחנן אמר בין לנדרים בין לשבועות הזקן מתיר. ורשב"ל אמר לנדרים הזקן מתיר ולשבועות אין הזקן מתיר. ואתייא דרשב"ל כהדא דאיסי. חד בר נש אתא מישרי נדרא קומי ר' יוסי מתעטף ויתיב ליה א"ל מה אשתבעת אמר ליה איפופי ישראל לא עללה לביתי. אמר ליה איפופי ישראל ולא עללה לבייתך. ר' זעירא פתר מתני' אילו נדרים שמיפר נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ ואם לא ארחץ אם אתקשט ואם לא אתקשט אמר ר' יוסי אין אילו נדרי עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה. אלו הן נדרי עינוי נפש כר' יוסי כשאמר' קונם פירות העולם עלי ה"ז יפר. רבנין אמרין נדרי עינוי נפש היפר לה מופר לעולם. נדרים שבינו לבינה אינו מופר אלא כל זמן שהיא עמו. ר' יוסי אומר בין נדרי ענוי נפש בין נדרים שבינו לבינה הפר לה מופר לעולם. והא רבנין אמרין נדרי עינוי נפש הפר לה מופר לעולם. ר' יוסי אומר נדרים שבינו לבינה היפר לה מופר לעולם. מה ביניהון בשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך.
דף לו,ב פרק יא הלכה א גמרא ויפר לה. בשלא אמרה קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך. רבנין אמרין נדרי עינוי נפש הן. ר' זעירא ורבי הילא תריהון אמרין נדרים שבינו לבינה הן. על דעתיה דר' זעורה רבי יוסי ורבי יוחנן בן נורי שניהן אמרו דבר אחד. דתנינן תמן רבי יוחנן אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. רבי הילא פתר מתניתא אילו נדרים שהוא מיפר לה נדרים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט. מהו אמר ר' יוסי אין אילין נדרין נדרי עינוי נפש אלא אילו נדרים שבינו לבינה. אילו הן נדרי עינוי נפש דברי הכל אם ארחץ אם לא ארחץ. ותני כן נידרי עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט. בין על דעתיה דר' זעירא בין על דעתיה דרבי הילא מחלפה שיטתיה דרבי יוסי. דתני מעיין של בני העיר הן ואחרים הן קודמין לאחרי'. אחרים ובהמתן אחרים קודמין לבהמתן. כביסתן וחיי אחרים. כביסתן קודמת לחיי אחרים. אמר רבי יוחנן מאן תנא כביסה חיי נפש ר' יוסה. דתני אין נותנין מהן לא למשרה ולא לכביסה. ר' יוסה מתיר בכביסה. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי תמן הוא אמר אין רחיצה חיי נפש. וכא הוא אמר כביסה חיי נפש. אמר רבי מנא אדם מגלגל ברחיצה. אין אדם מגלגל בכביסה. יהודה איש הוצא עביד טמיר במערתא תלתא יומין מיקו' על הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. אתא לגבי רבי יוסי בן חלפתא אמר ליה אית לי טמי' במערתא תלתא יומין מיקום על הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. קרא לרבי אבא בריה אמר ליה הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת. א"ל (יהושוע כא) תהיינה הערים האלה. תהיינה עיר ואחר כך מגרשיה סביבותיה. אמר ליה מי גרם לך דלא ילפתה עם חבירך. ניחא אם ארחץ אם לא ארחץ. ותרחץ. אמר רבי מנא בשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ.
דף לז,א פרק יא הלכה א גמרא ויפר לה. אמר ר' יוסי בי רבי בון בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי עליך לכשארחץ. ויכוף. לא כן אמר רב הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו. הנייתך עלי ה"ז יפר. שנייא היא שהיא הנייתו והנייתה. אמר רבי אבא מרי אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם אם אתקשט ואם לא אתקשט לעולם. רבנין דקיסרין בשם רבי נסא אם ארחץ ואם לא אתקשט אם אתקשט ואם לא ארחץ:
דף לז,א פרק יא הלכה ב משנה אילו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר פירות המדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת פירות החנווני זה עלי אינו יכול להפר אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר דברי ר' יוסה:
דף לז,א פרק יא הלכה ב גמרא שמואל אמר אמרה קונם פירות העולם עלי והיו שם ציבורים בסידקי יקח לה מהן. רשב"ל אמר קונם פירות בני זו המדינה עלי והיו שם אכסנאין מוכרין יקח מהן. כתיב (במדבר ל) וכל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש. כגון פילפל שאני טועמת. קלוסקין שאני טועמת. לא סוף דבר שיש מאותו המין אלא אפילו אין בו מאותו המין שמא יביא לה אחר מאותו המין. רבי יוחנן בשם רבי ינאי היו לפניו שתי חתיכות אחת יפה ואחת רעה נתנה עיניה ביפה ונדרה מן הרעה הרי זה יפר מפני מה הוא מיפר. חברייא אמרי מפני נדרי עינוי נפש שלה. רבי זעירא ורבי הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלו. ר' זעירא בשם שמואל כל הנדרים אדם מיפר חוץ מהאומרת הנייתי על פלוני הא
דף לז,ב פרק יא הלכה ב גמרא הניית פלוני עלי יפר. והתנינן קונם פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר פתר לה כרבי יוסי וחלוקים עליו דתנינן תמן אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר. אמר רבי יוסי דו מקיף ליה. דו יב ליה. אמר רבי מנא דו יב ליה מקמה טבא:
דף לז,ב פרק יא הלכה ג משנה קונם שאיני נהנית לבריות אינו יכול להפר ויכולה היא ליהנות בלקט ובשכחה ובפיאה קונם כהנים ולוים נהנין ליה יטלו על כורחו כהנים אילו ולוים אילו נהנין לי יטלו אחרים:
דף לז,ב פרק יא הלכה ג גמרא א"ר יוחנן כיני מתניתא ויכולה היא ליהנות בלקט בשכחה ובפיאה. תני ובמעשר עני. לית כאן מעשר עני. מעשר עני ניתן בזכייה ואילו בעזיבה. ר' יוסי בן חנינא אמר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. מאי טעמא דר' יוסי בן חנינה (במדבר ה) ואיש את קדשיו לו יהיה ורבי יוחנן אמר לו יהיה יתנם לכל מי שירצה. מתניתא פליגא על רבי יוסי בי ר' חנינה קונם כהנים ולויים נהנים לי יטלו על כרחו. פתר לה באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר. תדע שהוא כן דתנינן כהנים אילו לויים אילו נהנים לי יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן אומר הוא לישראל הא לך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה ברוצה ליתנו לשנים ובן בתו אחד מהן. אמר לו הא לך סלע ותן כולו לבן בתי כהן. בעון קומי ר' זעורא כהן לישראל רבי אוסר. מה רבי יוסי אמר לא אגיבון. ר' חזקיה בשם רבי אחא אמר
דף לח,א פרק יא הלכה ג גמרא הכין אגיבון על דעתיה דר' יוסי בר חנינה כהן לישראל למה הוא אסור לא מפני מראית העין. אוף רבי יוחנן אית ליה ישראל לישראל אסור מפני מראית העין. אמר רבי יוסי בר בון חילול קדשים יש כאן ותמר מפני מראית העין. ועוד מן הדא הכהנים והלוים המסייעין בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר ואם נתן חילל. ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן יותר מיכן אמרו תרומתן אינן תרומה ומעשרותן אינן מעשר. והקדישן אינן הקדש ועליהן הכתוב אומר (מיכה ג) ראשיה בשוחד ישפוטו. והמקום מביא עליהן ג' פורעניות לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער. מתניתא פליגא על ר' יוחנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת אף על פי ישראל פתר לה בתרומה שנפלה לו מאבי אמו כהן:
דף לח,א פרק יא הלכה ד משנה קונם שאיני עושה על פי אבא ועל פי אביך ועל פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפר שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר רבי עקיבה אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו:
דף לח,א פרק יא הלכה ד גמרא תמן תנינן המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת. המותר ר' מאיר אומר הקדש. רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין. רבי שמעון בן לקיש אומר במותר חמש סלעים פליגין דו פתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה. ותנינן אם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה. רבי יוחנן אמר במותר לאחר מיתה פליגין דו פתר לה בשאינו מעלה לה מזונות. אבל במעלה לה מזונות דברי הכל קידש וכא אינו יכול להפר. ר' מאיר אומר אינו צריך להפר. רבי יוחנן הסנדלר אומר שלה. ר' עקיבה אומר שלה. ר' יוחנן בן נורי אומר שלו.
דף לח,ב פרק יא הלכה ד גמרא רבי עקיבה אומר יפר. אמר רבי בא בשאסרו מעשה ידיה מלעשות עד ה' סלעים הוא כופה מיכן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעשה יתר ונמצא נהנה מן האיסור לפום כן רבי עקיבה אומר יפר שלו <רבי יוחנן בן נורי אמר יפר>. אמר רבי הילא איפשר לה לעשות חמש סלעים מצומצמות עד ה' סלעים כופה מיכן ואילך אינו כופה שמתיירא שמא תעדיף כל שהוא ונמצא נהנה מן האסור לפום כן רבי יוחנן בן נורי אמר יפר. אמר רבי הילא טעמא דרבי יוחנן בן נורי שמתוך שיודעת שאם מגרשה היא אסורה לחזור לו ואף מקניטתו והוא מגרשה:
דף לח,ב פרק יא הלכה ה משנה נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו נדרה בנזיר וסבור שנדרה בקרבן בקרבן וסבור שנדרה בנזיר נדרה מן התאנים וסבור שנדרה מן הענבים מן הענבים וסבור שנדרה מן התאנים הרי זה יחזור ויפר:
דף לח,ב פרק יא הלכה ה גמרא אפילו שמע ושתק אפילו שמע וקיים:
דף לח,ב פרק יא הלכה ו משנה אמרה קונם תאנים וענבים אילו שאיני טועמת קיים על התאינים כולו קיים היפר על התאינים אינו מופר עד שיפר אף לענבים אמרה קונם תאינים שאיני טועמת וענבים שאיני טועמת הרי אילו שני נדרים:
דף לח,ב פרק יא הלכה ו גמרא אית תניי תני יקימנו ממינו ויפירנו ממינו. אית תניי תני יקימנו ממינו ויפירנו כולו. ואית תניי תני יקימנו כולו ויפירנו ממינו. מתני' כמאן דאמר יקימנו ממינו ויפירינו כולו. דתני קיים לתאינים קיים לכולו. הפר לתאינים אינו מופר עד שיפר אף לענבים. אמרה קונם תאינה שאיני טועמת ועוד ענב תפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבה. דרבי ישמעאל אומר אחר הנדר ורבי עקיבה אומר אחר האיסר:
דף לח,ב פרק יא הלכה ז משנה יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירים יפר יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר
דף לט,א פרק יא הלכה ז משנה רבי מאיר אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר:
דף לט,א פרק יא הלכה ז גמרא אמר רבי זעירא טעמא דרבי מאיר עילה היא רוצה שתדור ויגרשנה. דל כן היה לו לגרשה משעה ראשונה:
דף לט,א פרק יא הלכה ח משנה המודר הנאה מחתנו והוא רוצה ליתן לבתו מעות אומר לה הרי המעות האילו נתונין לך מתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושא' ונותנת בפיך:
דף לט,א פרק יא הלכה ח גמרא תני ולא ליך. א"ר מאן תנא ולא ליך רבי מאיר דרבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו. מפני שאמר ולא ליך. הא אם לא אמר ולא ליך זכת האשה זכה בעלה:
דף לט,א פרק יא הלכה ט משנה (במדבר ל) ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה כיצד אמרה הרי אני נזירה לאחר שלשי' יום ואף על פי שנישאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר נדרה והיא ברשות הבעל והיפר לה אמרה הרי אני נזירה לאחר שלשים יום אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלשים יום הרי זה מופר נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום והחזירה בו ביום אינו יכול להפר זה הכלל כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת אינו יכול להפר:
דף לט,א פרק יא הלכה ט גמרא הדא היא רבי ישמעאל אומר אחרי הנדר. רבי עקיבה אומר אחר האיסר. היה נדר ואסר כאחת. היך עבידא. אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום ושמע בעלה ולא היפר לה וגירשה והחזירה בתוך שלשים יום היינו נדר ואיסר כאחת:
דף לט,א פרק יא הלכה י משנה תשע נערות נדריהן קיימין בוגרת והיא יתומה נערה בוגרת ויתומה נערה שלא בגרה ויתומה בוגרת ומת אביה נערה שלא בגרה ומת אביה נערה בוגרת ומת אביה נערה שמת אביה משמת אביה בגרה בוגרת ואביה קיים נערה בוגרת ואביה קיים ר' יהודה אומר אף המשיא את בתו קטנה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו עדיין היא נערה:
דף לט,א פרק יא הלכה י גמרא אמר רבי יוחנן שתים הן ולמה תנינן תשע. בשביל לחדד את התלמידים. וכר' יודה שלש:
דף לט,ב פרק יא הלכה יא משנה קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך הרי זה יפר:
דף לט,ב פרק יא הלכה יא גמרא תני רבי נתן אומר לא יפר. וחכמים אומרים יפר. מפני מה הוא מיפר חברייא אמרי מפני עינוי נפש שלו. רבי זעירא ורבי הילא תריהון אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה:
דף לט,ב פרק יא הלכה יב משנה בראשונה היו אומרי' שלש נשים יוצאות ונוטלות כתוב' האומרת טמאה אני לך שמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה האומרת טמאה אני לך תביא ראייה לדבריה שמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ותהא נטולה מן היהודים:
דף לט,ב פרק יא הלכה יב גמרא הא לא הביאה ראייה לדבריה פשיטא שהיא מותרת לביתה. אמר רבי הילא לא מסתברא אם היה חבר יחוש. ואם היה כהן שהיא אסורה לוכל בתרומה. אתא עובדא קומי רבי חנניה חברין דרבנין והתירה לוכל בתרומה. אמר רבי חגי אבא ידע רישא וסיפא. איסטרטיות נכנסו לעיר ובאה אשה ואמרה איסטרטיות חבקני והטיל שכבת זרע בין ברכיי והתירה לוכל בתרומה. אתא עובדא קומי רבי יצחק בר טבליי באשה אחת שאמרה הביאם שלי פיתני אמר לה אין הביאם אסור ואסרה. הכא את אמר ואסרה. הכא את אמר והתירה. תמן באת לוסר עצמה והתירה. ברם הכא באת להתיר עצמה ואסרה. שמים ביני לבינך. כמא דשמיא רחיקין מן ארעא כן תהא האי איתתא רחיקא מן ההוא גברא. יעשו דרך בקשה. אמר רב הונא יעשו סעודה והן מתרגלין לבוא דרך סעודה. תני כלוי אני ממך. פרוש אני ממך. רבי ירמיה בעי ולמה לא תנינן נטול. אמר רבי יוסה תניתה בסופא ונטולה אני מן היהודים. נתגרשה תלך ותידבק בערביים שחשקה נפשה בהם. תני האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא היפר לה רבי מאיר ורבי יהודא אומרים
דף מ,א פרק יא הלכה יב גמרא הוא נותן אצבעו בין שיניה. שכן אם רצה להפר מיפר. אמר אי איפשי שתהא נזירה יוציא ויתן כתובה ר' יוסי ורבי שמעון אומרין היא נתנה אצבעה בין שיניה שכן אם רצה להקם מוקם. או שאמרה איפשר שאהא נזירה תצא שלא בכתובתה [כמשנה ראשונה]. דל כן מה כן א"ר מאיר ורבי יהודה <כמשנה> ואפילו כמשנה האחרונה מפני מה אינו מיפר לה רבי יוסי ור' שמעון כמשנה האחרונה ואפילו תימא כמשנה ראשונה מפני מה נדרה:
תלמוד ירושלמי -
מסכת נדרים - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא