תלמוד ירושלמי - מסכת נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מסכת נדרים פרק ט

דף כח,ב פרק ט הלכה א משנה  רבי אליעזר אומר פותחין אדם בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרין אמר ר' צדוק עד שפותחין לו בכבוד אביו ואמו יפתחו לו בכבוד המקום אם כן אין נדרים מודין חכמים לר' אליעזר בדבר שבין אדם לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו:

דף כח,ב פרק ט הלכה א גמרא  רבנין אמרין חזקה

דף כט,א פרק ט הלכה א גמרא  שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו.  רבי ליעזר אומר פעמים מעמיד ופעמים אינו מעמיד.  מודה ר' ליעזר לאחר מיתה שאינו מעמיד.  הכל מודין בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים.  א"כ אין נדרים.  לא יהו נדרים.  והכתיב (במדבר ל) וידבר משה אל ראשי המטות תלה הפרשה בראשי המטות.  שיהו מתירין את נדריהן.  אם אומר את כן נמצאת עוקר פרשת נדרים מן התורה רבי ירמיה בעי את אומר פותחין לו בכבוד אביו ואמו דברים שבינו לבין המקום אל יפתחו לו בכבוד המקום.  מעתה דברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו.  ודכוותה יפתחו לו בכבוד דברים שבינו לבין המקום.  אי זהו כבוד המקום כגון סוכה שאיני עושה.  לולב שאיני נוטל.  תפילין שאיני נותן.  והיינו כבוד המקום.  משמע ליה דלנפשיה הוא מהני כהדא (איוב לה) אם צדקת מה תתן לו.  אם חטאת מה תפעל בו אמר ר' ינאי כל השומע ליצרו כאילו עובד ע"ז.  מה טעמא (תהילים פא) לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר.  זר שבקרבך אל תמליכהו עליך.  רשב"ל פתח אילו היית יודע שהנודר כאילו נותן קולר על צוארו נודר היית.  לקסטוריי' שהיתה עוברת וראה קולר פנוי והכניסה את ראשה לתוכו.  (במדבר ל) לאסור אסר על נפשו.  כמה דאת אמר (ירמיהו מ) והוא אסור בזיקים.  רבי יונתן פתח אילו היית יודע שהנודר כבונה במה והמקיימו כמקריב עליו נודר היית.  וקשיא ע"ז בסקילה והנדרים בלא תעשה ואת אמר אכן.  לית לך אלא כיי דמר ר' ינאי כל השומע ליצרו כאילו עובד ע"ז.  רבי יצחק פתח אילו היית יודע שהנודר כאילו נוטל חרב ודוקרה בלבו נודר היית.  (משלי יב) יש בוטה כמדקרו' חרב.  ר' חנינ' דציפורין בשם ר' פינחס כמדקר אין כתיב אלא כמדקרות חרב לאחר שנדר מן הככר ווי דייכול ווי דלא ייכול.  אין אכיל עבר על נידריה.  אין לא אכיל חטי על נפשיה כיצד הוא עושה הולך אצל חכם והוא מתיר נדרו.  (שם) ולשון חכמים מרפא.  רב דימי בשם רבי יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים.  לאסור אסר.  ר' יוחנן פתח ותהי ואילולי דו תהא הוא אתי ותהות לא

דף כט,ב פרק ט הלכה א גמרא  כנולד הוא.  אמר ר' הילא התהות מצויה כהדא ר"ש לא מצא פתח לנדרו עד שבא אחד מזקני גליל אית דאמרין ר' שמעון בן אלעזר הוה נסיב ליה מכא ומוקים ליה הכא.  נסיב ליה מכא ומוקים ליה הכא עד דאוקמיה גו שמשא מפלי מנוהי.  אמרין ליה אילו היית יודע דההן סבא עבד לך כן נודר היית אמר לון לא ושרא ליה.  אמרון מנא לך הדא אמר להן משרת ר' מאיר הייתי בברחו שניה.  ואית דאמרי מקלו של ר' מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה.  ר' ירמיה שרי נדרא ומקיים ליה אין משום דהוא חשש להוא דשרי ליה לא ידעין אין משום שאין היצר תאב אלא דבר שאסור לו ולא ידעין.  ר' ירמיה כד לא הוה בעי מידון אמר עיני כהייא (דברים כא) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע.  הקיש ריבים לנגעים מה נגעים לכל מראה עיני הכהן אף ריבים לכל מראה עיני הכהן.  ר' מנא נדר מן חמרא דאבוהי אתא אבוהי סלק לגביה א"ל אילו היית יודע דאנא מצטער נודר היית א"ל לא ושרא ליה.  מה אנן קיימין אם באומ' הנייתי על אבא הדא היא דמר רבי יעקב בר אחא רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כופין את הבן שיזון את האב.  אלא כינן קיימין באומ' הניית אבא עלי.  ר' מנא נדר וסלק לגבי ר' שמי א"ל אילו הייתי יודע שהבריות רחקין מינך דאת נדרן נדר הויתה.  א"ל לא ושרא ליה:

דף כט,ב פרק ט הלכה ב משנה  ועוד א"ר אליעזר פותחין בנולד וחכמים אוסרין כיצד אמר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני ונעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב אמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר קונם לבית זה שאיני נכנס ונעשה בית הכנסת אמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה בית הכנסת לא הייתי נודר ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין:

דף כט,ב פרק ט הלכה ב גמרא  רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי ממשה למד רבי אליעזר שפתח לו הקב"ה בנולד.  אמר לו הקב"ה אילו היית יודע (שמות ד) כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך נודר היית.  וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו אלא שירדו מנכסיהם.  א"ר ירמיה הדא דאת אמר עד שלא נשאו ונתנו בדברים בכנולד הם.

דף ל,א פרק ט הלכה ב גמרא  חיליה דרבי יוסי מן הדא זו טעות טעה נחום המדי.  מה טעה שפתח להן בנולד אמר להן נחום המדי אילו הייתם יודעין שבית המקדש עתיד ליחרב נודרין הייתם להיות נזירין.  אמר רבי זעורה הכין הוה צריך מימר לון לא הייתם יודעין שניבאו לכם נביאים הראשונים בזמן שבית המקדש קיים שעתיד ליחרב.  לא הוה כנולד.  אמר ר' הילא עוד הוא כנולד.  יכלין הוון מימר ידעין הוינן אלא דהוינן סברין דמילייא רחוקין (יחזקאל ב) החזון אשר הוא חוזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא ניבא ואתייא דר' ירמיה כרבי זעירא ודר' יוסי כר' אילא.  דתנינן תמן אין מוכרין בית הכנסת אלא על תנאי עד כדון שבנייה לשם כנסת.  בנייה לשם חצר והקדישה מהו.  נישמעינה מן הדא קונם לבית זה שאיני נכנס ונעשה לבית הכנסת.  הדא אמרה בנייה לשם חצר והקדישה קדשה אימתי היא קדושה מיד או בשעת תשמיש.  נישמעינה מן הדא העושה תיבה לשם ספר ומטפחות לשם ספר עד שלא נשתמש בהן ספר מותר להשתמש בהן הדיוט משנשתמש בהן ספר אסור להשתמש בהן הדיוט ומה אילו שנעשו לשם ספר אינן קדושות אלא בשעת תשמיש.  זו שבנייה לשם חצר לא כל שכן.  אילו עשאן לשם חולין והקדישן קדשו:

דף ל,א פרק ט הלכה ג משנה  ר' מאיר אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד וחכמים מודין לו כיצד אמר קונם שאיני נושא פלנית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה קונם לבית זה שאיני נכנס שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו אמרו לו מת הכלב ונהרג הנחש הרי הן כנולד ואינן כנולד וחכמים מודין לו:

דף ל,א פרק ט הלכה ג גמרא  שמואל אמר משם נדר טעות כבר מת הכלב כבר נהרג הנחש.  ר' אילא בשם רבי לעזר מפני שהוא כתולה נדרו בדבר כאומר קונם שאיני נהנה לאיש פלוני כל הזמן שהוא לבוש שחורים לבש לבנים מותר בו.  רבי זעירה בשם רבי יוחנן אף הוא אינו צריך היתר חכם:

דף ל,א פרק ט הלכה ד משנה  ועוד אמר ר"מ פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומר לו אילו היית יודע שאתה עובר על (ויקרא יט) לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואין את יכול לפרנסו ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר:

דף ל,א פרק ט הלכה ד גמרא  כתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך.

דף ל,ב פרק ט הלכה ד גמרא  היך עבידא הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה.  (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך.  רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה.  בן עזאי אומר (בראשית ה) זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה.  שמא יעני לא כנולד הוא.  אמר רבי זעירא עניות מצויה.  כהדא חד בר נש הוה בעל דיניה עתיד אתא בעי מידון קומי רב.  שלח רב בתריה אמר עם ההוא אנא בעי מיתי מידון כך אין אתון גמלייא דערבייא לא טענין קורקסייא דאפותיקי דידי שמע ומר מהו מתגאה דלא ליה תהא פחתה בה.  מן יד נפקת קלווסים מן מלכותא דייעול הוא ומדליה לטימיון אתא גבי רב א"ל צילי עלי דו נפשי תחזור.  צלי עלוי וחזר עלה:

דף ל,ב פרק ט הלכה ה משנה  פותחין לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר מאשתו הנייה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבה וחייבו ליתן לה כתובתה אמר לו ר' שמונה מאות זוז הניח לי אבא ונטל אחי ד' מאות ואני ד' מאות לא דייה שתיטול היא מאתים ואני מאתים אמר לו ר' עקיבה אפילו את מוכר שער ראשך את נותן לה כתובתה ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר והתירו רבי עקיבה:

דף ל,ב פרק ט הלכה ה גמרא  וגובין מן המטלטלין.  אמר רבי בא אע"ג דתימר גובין מן המטלטלין אומר לו שיתן.  ר' מישא שאל מהו לומר ליורשין לגבות מן המשועבדין.  אמר ר' אבא מרי מתניתא אמרה כן שאין אומר להן דתנינן תמן אלא יינתנו

דף לא,א פרק ט הלכה ה גמרא  ליורשים שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה.  מהו מישבעונה.  תמן אמרין מן תבנא לא גבאי ומן גופיה גבאי:

דף לא,א פרק ט הלכה ו משנה  פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרין אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא רבי עקיבה ולימד שהנדר שהותר מכללו הותר כולו כיצד אמר קונם שאיני נהנה לכולם הותר אחד מהן הותרו כולן שאיני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל א' ואחד קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעיים אמרו לו והלא המיושן יפה למעיים הותר למיושן ולא במיושן בלבד הותר אלא בכל היין קונם בצל שאיני טועם שהבצל רע ללב אמרו לו והלא הכופרי יפה ללב הותר בכופרי ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים מעשה היה והיתרו ר' מאיר בכל הבצלים:

דף לא,א פרק ט הלכה ו גמרא  תני הותר ממנו ולמטה מותר ממנו ולמעלה אסור.  תני בשם ר' נתן יש נדר שמקצתו בטל ומקצתו קיים כיצד נדר מן הכלכלה והיו שם בנות שבע.  אמר אילו הייתי יודע שיש שם בנות שבע לא הייתי נודר הותר בבנות שבע.  ולא בבנות שבע בלבד הותר אלא בכל הכלכלה.  אבל אם אמר אילו הייתי יודע שיש שם בנות שבע לא הייתי נודר מבנות שבע לא הותר אלא בבנות שבע בלבד:

דף לא,א פרק ט הלכה ז משנה  פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו ואומר לו אילו היית יודע שלמחר יהו אומרין עליך כך היא ווסתו של פלוני מגרש נשיו ועל בנותיך יהו אומרים בנות גרושה הן מה באת אימן של אלו להתגרש ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר:

דף לא,א פרק ט הלכה ז גמרא  תני רבי יודה בן בתירה אומר אין פתחין לאדם אלא בכבוד עצמו בלבד.  כהדא חדא איתתא נדרת מן ברתה.  אתת לגבי ר' יוחנן אמר לה אילו הווית ידעת דברתיך נסבה שום ביש נודרת הוית.  אמרה לא ושרא לה.  ולא מתניתא היא פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו דלא תיסבור כר' יודה בן בתירה:

דף לא,ב פרק ט הלכה ח משנה  קונם שאיני נושא את פלנית כעור' היא והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה [מותר בה] לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר טעות מעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה אמר לו ר' ישמעאל בני מזו נדרת אמר לו לאו והתירו ר' ישמעאל באותה שעה בכה ר' ישמעאל בנות ישראל נאות הן אלא שעניות מנוולתן:

דף לא,ב פרק ט הלכה ח גמרא  עשה לה עין של זהב שן של זהב בלשון הזה אמר לו זכה במה שעליה:

דף לא,ב פרק ט הלכה ט משנה  וכשמת רבי ישמעאל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה וכן הוא אומר בשאול (שמואל ב א) בנות ישראל אל שאול בכינה וגו':

דף לא,ב פרק ט הלכה ט גמרא  כתיב בנות ישראל אל שאול בכינה וגו'.  ר' יודה ור' נחמיה חד אמר בנות ישראל ממש שהיו בעליהן הולכין למלחמה והיה מעלה להן מזונות.  מה תלמוד לומר (שמואל ב א) המעלה עדי זהב על לבושכן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן.  וחרנה אמר בנות ישראל בניות שבישראל סנהדריות של ישראל היה רואה כת חבירים ומאכילן ומשקן.  ומה תלמוד לומר המעלה עדי זהב על לבושן שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו:

תלמוד ירושלמי - מסכת נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא