תלמוד ירושלמי - מסכת נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מסכת נדרים פרק ו

דף יט,ב פרק ו הלכה א משנה  הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר קונם תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדירה רק ומותר בעבה ומותר בביצה טרמיטן ובדלעת הרמוצה:

דף יט,ב פרק ו הלכה א גמרא  מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל.  דתנינן היה מבשל את השלמים או שולק וקרייא שהצלוי קרוי מבושל (דברי הימים ב לה) ויבשלו את הפסח וגו'.  אין תימר שלא כהלכה רבי יונה בוצרייא אמר כמשפט.

דף כ,א פרק ו הלכה א גמרא  מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל.  וקרייא אמר שהצלי קרוי מבושל.  והתנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק.  אמר ר' יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם.  א"ר יאשיה הלכו בנדרים אמר לשון תורה.  מה נפיק מן ביניהון קונם יין שאיני טועם בחג.  על דעתיה דרבי יאישה מותר.  אף רבי יאישה מודה שאסור.  לא אמר ר' יאשיה אלא לחומרין.  רבי חייה בר בא אמר רבי יוחנן אכיל חליטה ואמר לא טעמית מזון בהדא יומא.  והא תנינן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח.  פתר לה רבי יאשיה דאמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה.  ומניין שכל הדברים קרויין מזון.  רבי אחא בר עולא אמר (בראשית מה) ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון.  מה תלמוד לומר ומזון.  אלא מיכן שכל הדברים קרוין מזון.  הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר מן המעושן.  מהו שיהא מותר במטוגן.  מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בה מי טבריה.  רבנן דקיסרין שאלון מעושין מהו שיהא בו משום בישולי גוים.  מהו שיהא בו משום תבשילי שבת.  מהו שיהא בו משום בשר בחלב.  מהו שיטבל למעשרות.  הנודר מן המעושן מהו שיהא מותר בתבשיל.  רבי בא בר יהודה בשם דבית רב אחי חביצא אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין.  רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה כל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום בישולי גוים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין.  הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר בעבה.  נישמעינה מן הדא אסור במעשה קדירה רך ומותר בעבה.  מבושל שהוא מותר בצלוי ובשלוק אינו דין שיהא מותר בעבה.  ויש קל וחומר בנדרים אלא כיני תבשיל שאסור בצלוי ובשלוק מותר בעבה.  מבושל שמותר בצלוי ובשלוק מותר בעבה.  תני אסור בהטריות רכות שכן דרך הרופא לוכל פתו בהן.  אמר רב חסדא אסור בביצה מגולגלת שכן דרך החולה לוכל פתו בה.  ומותר בביצה טרומיטא רופיטון.  ובדלעת הרמוצה.  אמר רבי חנינה כמין דלעת מרה והן ממתקין אותו ברימצא:

דף כ,א פרק ו הלכה ב משנה  הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא ממעשה רתחתה אמר קונם יורד לקדירה שאיני טועם אסור מכל המתבשלים בקדירה מן הכבש אינו אסור אלא מן הכבש של ירק כבוש שאיני טועם אסור בכל הכבושים מן השלק אינו אסור אלא מן השלק של בשר דברי ר' יהודה שלוק שאיני טועם אסור בכל השלוקים מן הצלי אינו אסור אלא מן הצלי של בשר דברי רבי יהודה צלי שאיני טועם אסור בכל הצלויים:

דף כ,א פרק ו הלכה ב גמרא  אי זו היא מעשה רותחנה.  כגון חילקא

דף כ,ב פרק ו הלכה ב גמרא  טרגיס וטוסני.  סולת ואורז זריד וערסן.  מן היורד לקדירה אסור ביורד ללפת.  מן היורד ללפת מותר ביורד לקדירה של היורד לקדירה יורד ללפס.  ויש שיורד ללפס ואינו יורד לקדירה.  מאי אית לך כגון החל מן נוגיה הנודר מן האפוי בתנור אינו אסור אלא בפת בלבד.  מן הנעשין בתנור אסור בכל הנעשין בתנור:

דף כ,ב פרק ו הלכה ג משנה  מן המליח אינו אסור אלא מן המליח של דג מליח שאיני טועם אסור בכל המלוחים דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחים בין תפילין בין חיים בין מבושלין ומותר בטרית טרופה ובציר הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרפוה ומותר בציר ובמורייס הנודר מטרית טרופה מותר בציר ובמורייס:

דף כ,ב פרק ו הלכה ג גמרא  הוון בעי מימר מלוח לעולם הא לשעה לא.  אמר ר' יודן מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מלוח וכיין נסך.  הדא אמרה מלוח לשעה מלוח הוא.  אי זהו מלוח לשעה כהדא דתני כיצד הוא עושה נותן האיברים ע"ג המלח והופכן.  אמר רבי אבא מרי שנייא היא שאם משהה הוא אותן הן נמלחין.  מן מה דאמר רבי חייה בר זבדא הנוטל זתים מן המעטן טובל אחת אחת במלח ואוכל.  הדא אמרה מלוח לשעה מלוח הוא.  תני רבן שמעון בן אלעזר אומר אמר קונם דג שאיני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים.  דגים שאיני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים.  דגה שאיני טועם אינו אסור אלא בכלכיד.  אי זהו קטן ואי זהו גדול.  ייבא כיי דמר ר' זעירא כל נון דנא אכיל פחות מן ליטרא כילכוד אנא טעים.  והכא כן ומותר בטרית טרופה הא בשאינה טרופה אסור.  ר' ירמיה אמר זעירא בעי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם.  לית אורחיה דבר נש מימר לחבריה זבין לי נון והוא זבין ליה כלכיד.  רבי אבין שמע ליה מן דבתרה הנודר מטרית טרופה מותר בציר ובמורייס.  הא בשאינה טרופה אסור.  רבי אמר ר' זעירא בעי ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר הילכו בנדרי' אחר לשון בני אדם.  לית אורחא דבר נשא מימר לחבריה זבון לי טרי והוא זבין ליה צחנא.  תמן קריין לטריתה צחנה:

דף כ,ב פרק ו הלכה ד משנה  הנודר מן החלב מותר בקום ורבי יוסי אוסר ומן הקום מותר בחלב אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפילה:

דף כ,ב פרק ו הלכה ד גמרא  מדו בקום חלבא מקטרא.  מ"ט דר' יוסי

דף כא,א פרק ו הלכה ד גמרא  שם אביו קרוי עליה.  על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל.  חמרא מבשלא.  זה הכלל שהיה ר"ש אומר משם ר' יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש והחדש לא נתנו להן חכמים שיעור אלא מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם.  וכל שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכלאי הכרם נתנו להן חכמים שיעור מין במינו כל שהוא שלא במינו בנותן טעם אילין נדרין מה את עביד להון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין.  מסתברא מיעבדינון כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו.  אמרו אינו עוקרו אלא מיכן ולהבא.  ודא מתניתא עבד לון כדבר שאין לו מתירין דתנינן תמן גידולי תרומה תרומה וגידולי גידולין חולין.  אכל טבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומות חוצה לארץ והמדומע והביכורין גידוליהן חולין וגידולי הקדש ומעשר שני חולין יפדה אותן בזמן זרעם.

דף כא,ב פרק ו הלכה ד גמרא  ותני עלה במה דברים אמורים בדבר שזרעו כלה.  אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין.  וחומר הוא בגידולין דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו הוסיף כמה אסו' שאין גידולי איסור מעלין את האיסור.  ודא מתניתא עבד לון כדבר שיש לו מתירין דתנינן תמן שהנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור.  תיפתר מין בשאינו מינו בדבר שיש לו מתירין:

דף כא,ב פרק ו הלכה ה משנה  הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקיפה ורבי יהודה אוסר אמר רבי יהודה מעשה ואסר עלי רבי טרפון ביצים שנתבשלו בתוכו אמרו לו וכן הדבר אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי אבל הנודר מן הדבר ונתערב באחר אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין אמר קונם יין זה שאיני טועם ונפל לתבשיל אם יש בו בנותן טעם הרי זה אסור:

דף כא,ב פרק ו הלכה ה גמרא  אמר רבי הולא מכיון שאמר זה אסרו עליו הוא והנייתו:

דף כא,ב פרק ו הלכה ו משנה  הנודר מן הענבים מותר ביין ומן הזיתים מותר בשמן אמר קונם זיתים וענבים אילו שאיני טועם אסור בהן וביוצא מהן:

דף כא,ב פרק ו הלכה ו גמרא  תני רבי שמעון בן אלעזר אומר קונם כל דבר שדרכו ליכאל ודרך היוצא ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו.  נדר ביוצא ממנו מותר בו.  מה אית לך כגון זתים וענבים.  וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו.  מה אית לך כגון אילין תותייא.  וכל דבר שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו לא נתכוון אלא ביוצא ממנו.  מה אית לך אמר רבי יוסי בי רבי בון זירעוני גינה שאינן נאכלין:

דף כא,ב פרק ו הלכה ז משנה  הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרי' מן הסיתווניות מותר בחומץ סיתווניות ר' יהודה בן בתירה אומר כל ששם תולדתו קרויה עליו ונדר הימנו אסור אף ביוצא ממנו וחכמים מתירין:

דף כא,ב פרק ו הלכה ז גמרא  מאי טעמא דרבי יהודה בן בתירה שם בנו קרוי עליו.  מסתברא רבי יודה בן בתירה יודי לרבי יוסי.  רבי יוסי לא יודי לרבי יודה בן בתירה.  רבי יודה בן בתירה יודה לרבי יוסי שם בנו לא כל שכן שם אביו.  רבי יוסי לא יודה לרבי יהודה בן בתירה.  לא אמר אלא שם אביו הא שם בנו לא:

דף כב,א פרק ו הלכה ח משנה  הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן שומשמין ומן הדבש מותר בדבש תמרים מן החומץ מותר בחומץ סיתווניות מן הכרישין מותר בקפלוטות מן הירק מותר בירקו' שדה מפני שהוא שם לוויי:

דף כב,א פרק ו הלכה ח גמרא  מתניתא מקום שאין קורין לקפלוטות כרישין אבל במקום שקורין לקפלוטות כרישין לא בדא.  לכן צריכא אפילו במקום שקורין לקפלוטות כרישין.  מן הכרישין מותר בקפלוטות.  מן הירק מותר בירקות שדה מפני שהוא שם לוויי.  ותני עלה הנודר מן הירק בשביעית אסור בירקות שדה.  תניתה רבי קריספא בשם רב חנינה בן גמליאל דאמר טעמא הדא דאמר עד שלא התיר רבי להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ.  אבל משהתיר ר' להביא מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע.  אמר רבי יוסי בן חנינה עולשין חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית.  הדא דאת אמר עד שלא התיר רבי להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ.  אבל משהתיר רבי להביא ירקות מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע.  תני אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עיברוה הרי זה מעוברת.  רבי זעירא בשם רבי אבהו אמר עד שלא התיר רבי ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ.  אבל משהתיר רבי ליקח ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע.  היה רבי מאיר אומר הרי הוא אומר (מלכים ב ד) ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים וגו'.  אין לך מבכר בארץ ישראל יותר מבעל שלישה ולא ביכר אלא אותו המין.  והביא לאיש האלהים.  אימתי הביאו לאחר העומר שנאמר (שם) תן לעם ויאכלו.  הואיל והיתה השנה צריכה לעבר מפני מה לא עיברה אלישע.  אלא מלמד שהיו שני רעבון והיו הכל קופצין לגרנות.  תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה.  ר' יהודה אומר מעברין שכן מצינו בחזקיה שעיבר את השנה מפני הטומאה שנא' (דברי הימים ב ל) כי מרבית העם וגו'.  ר"ש אמר אע"פ שעברו ניסן אינו מעובר אלא אדר.  ר"ש בן יהודה משם ר"ש חזקיהו העשי לציבו' לעשות פסח שני.  אית תניי תני מעברין את השנה מפני הטומאה.  אית תניי תני אין מעברין.

דף כב,ב פרק ו הלכה ח גמרא  מאן דאמר מעברין מינה (דברי הימים ב ל) כי אכלו את הפסח בלא ככתוב.  ומ"ד אין מעברין מה מקיים כי אכלו את הפסח שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר.  ואתייא כיי דמר רבי סימון בר זבדי גלגולתו של ארנון היבוסי מצאו תחת המזבח.  כתיב (שם) בכל לבבו הכין לדרוש האלהים אלהי אבותיו וגו' ר' סימון בר זבדי ור' שמואל בר נחמן חד אמר אפילו כמה עשה לטהרת הקודש לא יצא ידי טהרת הקודש.  וחרנה אמר אפילו כל מעשים טובים שעשה לא יצא כדי טהרת הקודש.  כתיב (דברי הימים ב כט) ויחלו באחד לחדש הראשון וגו'.  וכתיב וביום ששה עשר לחדש הראשון כלו.  והלא ליום אחד יכולין היו לבער כל ע"ז שהיה שם.  אמר רבי אידי מפני צלמי כשדים שחקוקים.  ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה על שלשה הודו לו.  ועל שלשה לא הודו לו.  גירר עצמות אביו והודו לו.  כיתת נחש הנחשת והודו לו.  גנז טבלא של רפואות והודו לו.  ועל שלשה לא הודו לו.  סתם מימי גיחון העליון ולא הודו לו.  קיצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו.  עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו.  אין מעברין את השנה קודם ראש השנה ואם עיברוה אינה מעוברת.  אבל מפני הדחק התקינו שיהו מעברין אותה אחר ראש השנה מיד אף על פי כן אינו מעובר אלא אדר.  ר' אומר ניסן לא נתעבר מימיו.  והא תנינן אם בא חדש בזמנו אם בא לא בא.  רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו.  והתנינן אם היה החדש מעובר אם היה לא היה.  כשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עבר רבי ישמעאל בי רבי יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי.  אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נוהגין כן ביבנה.  ביום השני עבר רבי חנניה בן ר' יוסי הגלילי ואמר כדברי רבי עקיבה.  אמר רבן שמעון בן גמליאל כן היינו נוהגין ביבנה.  והתני קדשוהו בראשון ובשני.  רבי זעורא בשם רב חסדא

דף כג,א פרק ו הלכה ח גמרא  אותה השנה נתקלקלה.  מה בין הראשון לשני.  רבי בא בשם רבי שנה הראשונה ושנה השנייה.  והא תני יום הראשון יום השני.  קידשוהו קודם זמנו או לאחר עיבורו יום אחד יכול יהיה מעובר תלמוד לומר אותם.  אותם הם מועדי אין אלה הם מועדי.  לפני זמנו כ"ט ימים.  לאחר עיבורו ל"ב ומניין שמעברין את השנה על הגליות שיצאו ועדיין לא הגיעו למקומן.  תלמוד לומר (ויקרא כג) וידבר משה את מועדי י"י אל בני ישראל.  עשה את המועדות שיעשון כל ישראל.  אמר רבי שמואל בר נחמן והן שהגיעו לנהר פרת.  אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עיברוה בגליל מעוברת.  העיד רבי חנניה איש אונו אם אינה יכולה להתעבר ביהודה שמעברין אותה בגליל.  אין מעברין את השנה בגליל ואם עיברוה מעוברת.  אין מעברין את השנה בחוצה לארץ ואם עיברוה אינה מעוברת.  בשיכולים לעברה בארץ ישראל אבל בשאין יכולין לעברה בארץ ישראל מעברין אותה בחוצה לארץ.  ירמיה עיבר חוצה לארץ יחזקאל עיבר חוצה לארץ.  ברוך עיבר חוצה לארץ.  חנניה בן אחי רבי יהושע עיבר בחוצה לארץ.  שלח ליה רבי תלת איגרן גבי רבי יצחק ורבי נתן בחדא כתב לקדושת חנניה.  ובחדא כתב גדיים שהנחת נעשו תישים.  ובהדא כתב אם אין את מקבל עליך צא לך למדבר האטד ותהא שוחט ונחוניון זורק.  קדמיתא ואיקרון תינייתא ואיקרון.  תליתייא בעי מבסרתון אמרין ליה לית את יכיל דכבר איקרתנון.  קם רבי יצחק וקרא כתיב באורייתא אלה מועדי חנניה בן אחי רבי יהושע.  אמרין ליה מועדי י"י.  אמר לון גבן קם ר' נתן ואשלם כי מבבל תצא תורה ודבר י"י מנהר פקוד.  אמרין ליה (ישעיהו ב) כי מציון תצא תורה ודבר י"י מירושלים.  אמר לון גבן אזל וקבל עליה גבי רבי יהודה בן בתירה לנציבין.  אמר ליה אחריהם אחריהם.  אמר ליה לינה ידע מה שבקית תמן.  מאן מודע לי דאינן חכמים מחשבה דכוותי.  מכיון דו אמר לא חכמין דכוותי ישמעון ליה.  מכיון דאינון חכמין מחשבה דכוותי ישמע להון.  קם ורכב סוסיא הן דמטא מטא הן דלא מטא נוהגין בקילקול.  כתיב

דף כג,ב פרק ו הלכה ח גמרא  ואל יתר זקני הגולה.  אמר הקב"ה ביותר הן חביבין עלי זקני הגולה.  חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ.  כתיב (מלכים ב כד) החרש והמסגר אלף.  ואת אמר הכן.  רבי ברכיה בשם רבי חלבו ורבנין רבי ברכיה אמר החרש אלף והמסגר אלף ורבנין אמרי כולהון אלף ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר אילו החברים.  ורבנין אמרין אילו הבולווטין.  רב הושעיה כד הוה מקבל סהדיא בעין טב הוה אמר לון הוון ידעין כמה עדות יוצא מפיכם.  כמה שכר בתים יוצא מפיכם.  אמר רבי אבינא אין כך הוא אפילו דיני נפשות.  בת שלשה שנים ויום אחד בא עליה הרי זה בסקילה.  נמלכו בית דין לעבר ובא עליה אינו בסקילה.  א"ר אבין (תהילים נז) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי.  בת שלשה שנים ויום אחד נמלכו בית דין לעברו בתולין חוזרין ואם לאו אינן חוזרין:

דף כג,ב פרק ו הלכה ט משנה  הנודר מן הכרוב אסור באיספרגוס מן האיספרגוס מותר בכרוב מן הגריסים אסור במקפה ורבי יוסי מתיר מן המקפה מותר בגריסין מן המקפה אסור בשום ורבי יוסי מתיר מן השום מותר במקפה:

דף כג,ב פרק ו הלכה ט גמרא  מה טעמא דר' יוסי שם אביו קרוי עליו.  על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון.  מן הגריסין אסור במקפה והוא שיהא רובן גריסין.  מן המקפה אסור בשום והוא שיהא רובן שום.  והכא את מהלך אחר הטעם וכא את מהלך אחר הרוב:

דף כג,ב פרק ו הלכה י משנה  מן העדשים אסור באשישים ורבי יוסי מתיר מן האשישים מותר בעדשים:

דף כג,ב פרק ו הלכה י גמרא  רבי יסא אזל לגבי רבי יוסי ואפיק קומוי טלופחין מקליון וטחינן ומגבלן בדבש ומטוגן.  אמר ליה אילין אינון אשישין שאמרו חכמים:

דף כד,א פרק ו הלכה יא משנה  חיטה חטים שאיני טועם אסור בהן בין קמח בין פת גריס גריסין שאיני טועם אסור בהן בין חיין בין מבושלין רבי יהודה אומר קונם גריס וחיטה שאיני טועם מותר לכוס חיים:

דף כד,א פרק ו הלכה יא גמרא  תני רבי יודה אומר קונם גריס שאיני טועם אסור לכוס ומותר במקפה גריסים שאיני טועם אסור במקפה ומותר לכוס.  חיטה שאיני טועם אסור לכוס ומותר בפת.  חטים שאיני טועם אסור בפת ומותר לכוס.  חיטה ואת אמר אכן.  אמר רבי יוסי כן אורחיה דבר נשא מי חמי פיתא נקייה ומימר בריך דברא הדין חיטתא:

תלמוד ירושלמי - מסכת נדרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא