תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלאכי - הכול
פרק
א
ב
ג
א משא דבר-יהוה, אל-ישראל, ביד, מלאכי. ב אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא-אח עשיו ליעקוב נאום-יהוה, ואוהב את-יעקוב. ג ואת-עשיו, שנאתי; ואשים את-הריו שממה, ואת-נחלתו לתנות מדבר. ד כי-תאמר אדום רוששנו, ונשוב ונבנה חורבות--כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר-זעם יהוה עד-עולם. ה ועיניכם, תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל. ו בן יכבד אב, ועבד אדוניו; ואם-אב אני איה כבודי ואם-אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכוהנים בוזי שמי, ואמרתם, במה בזינו את-שמך. ז מגישים על-מזבחי לחם מגואל, ואמרתם במה גיאלנוך; באמורכם, שולחן יהוה נבזה הוא. ח וכי-תגישון עיוור לזבוח אין רע, וכי תגישו פיסח וחולה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או היישא פניך--אמר, יהוה צבאות. ט ועתה חלו-נא פני-אל, ויחוננו; מידכם, הייתה זאת--היישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות. י מי גם-בכם ויסגור דלתיים, ולא-תאירו מזבחי חינם; אין-לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה, לא-ארצה מידכם. יא כי ממזרח-שמש ועד-מבואו, גדול שמי בגויים, ובכל-מקום מוקטר מוגש לשמי, ומנחה טהורה: כי-גדול שמי בגויים, אמר יהוה צבאות. יב ואתם, מחללים אותו--באמורכם, שולחן אדוניי מגואל הוא, וניבו, נבזה אוכלו. יג ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול ואת-הפיסח ואת-החולה, והבאתם את-המנחה; הארצה אותה מידכם, אמר יהוה. {ס}
יד וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונודר וזובח מושחת, לאדוניי: כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי, נורא בגויים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלאכי - הכול
פרק
א
ב
ג
יש לך שאלה או הערה?