תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלאכי - הכול
פרק
א
ב
ג
א משא דבר־יהוה, אל־ישראל, ביד, מלאכי. ב אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא־אח עשיו ליעקוב נאום־יהוה, ואוהב את־יעקוב. ג ואת־עשיו, שנאתי; ואשים את־הריו שממה, ואת־נחלתו לתנות מדבר. ד כי־תאמר אדום רוששנו, ונשוב ונבנה חורבות--כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר־זעם יהוה עד־עולם. ה ועיניכם, תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל. ו בן יכבד אב, ועבד אדוניו; ואם־אב אני איה כבודי ואם־אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכוהנים בוזי שמי, ואמרתם, במה בזינו את־שמך. ז מגישים על־מזבחי לחם מגואל, ואמרתם במה גיאלנוך; באמורכם, שולחן יהוה נבזה הוא. ח וכי־תגישון עיוור לזבוח אין רע, וכי תגישו פיסח וחולה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או היישא פניך--אמר, יהוה צבאות. ט ועתה חלו־נא פני־אל, ויחוננו; מידכם, הייתה זאת--היישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות. י מי גם־בכם ויסגור דלתיים, ולא־תאירו מזבחי חינם; אין־לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה, לא־ארצה מידכם. יא כי ממזרח־שמש ועד־מבואו, גדול שמי בגויים, ובכל־מקום מוקטר מוגש לשמי, ומנחה טהורה: כי־גדול שמי בגויים, אמר יהוה צבאות. יב ואתם, מחללים אותו--באמורכם, שולחן אדוניי מגואל הוא, וניבו, נבזה אוכלו. יג ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול ואת־הפיסח ואת־החולה, והבאתם את־המנחה; הארצה אותה מידכם, אמר יהוה. {ס}
יד וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונודר וזובח מושחת, לאדוניי: כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי, נורא בגויים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
מלאכי - הכול
פרק
א
ב
ג