תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלאכי - הכול
פרק א ב ג


מלאכי פרק א

א משא דבר־יהוה, אל־ישראל, ביד, מלאכי.  ב אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא־אח עשיו ליעקוב נאום־יהוה, ואוהב את־יעקוב.  ג ואת־עשיו, שנאתי; ואשים את־הריו שממה, ואת־נחלתו לתנות מדבר.  ד כי־תאמר אדום רוששנו, ונשוב ונבנה חורבות--כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר־זעם יהוה עד־עולם.  ה ועיניכם, תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל.  ו בן יכבד אב, ועבד אדוניו; ואם־אב אני איה כבודי ואם־אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכוהנים בוזי שמי, ואמרתם, במה בזינו את־שמך.  ז מגישים על־מזבחי לחם מגואל, ואמרתם במה גיאלנוך; באמורכם, שולחן יהוה נבזה הוא.  ח וכי־תגישון עיוור לזבוח אין רע, וכי תגישו פיסח וחולה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או היישא פניך--אמר, יהוה צבאות.  ט ועתה חלו־נא פני־אל, ויחוננו; מידכם, הייתה זאת--היישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות.  י מי גם־בכם ויסגור דלתיים, ולא־תאירו מזבחי חינם; אין־לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה, לא־ארצה מידכם.  יא כי ממזרח־שמש ועד־מבואו, גדול שמי בגויים, ובכל־מקום מוקטר מוגש לשמי, ומנחה טהורה:  כי־גדול שמי בגויים, אמר יהוה צבאות.  יב ואתם, מחללים אותו--באמורכם, שולחן אדוניי מגואל הוא, וניבו, נבזה אוכלו.  יג ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול ואת־הפיסח ואת־החולה, והבאתם את־המנחה; הארצה אותה מידכם, אמר יהוה.  {ס}

יד וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונודר וזובח מושחת, לאדוניי:  כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי, נורא בגויים.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלאכי - הכול
פרק א ב ג