תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלאכי - הכול
פרק א ב ג

מלאכי פרק ב

א ועתה, אליכם המצוה הזאת--הכוהנים.  ב אם־לא תשמעו ואם־לא תשימו על־לב לתת כבוד לשמי, אמר יהוה צבאות, ושילחתי בכם את־המארה, וארותי את־ברכותיכם; וגם, ארותיה, כי אינכם, שמים על־לב.  ג הנני גוער לכם, את־הזרע, וזיריתי פרש על־פניכם, פרש חגיכם; ונשא אתכם, אליו.  ד וידעתם--כי שילחתי אליכם, את המצוה הזאת:  להיות בריתי את־לוי, אמר יהוה צבאות.  ה בריתי הייתה איתו, החיים והשלום, ואתנם־לו מורא, וייראני; ומפני שמי, ניחת הוא.  ו תורת אמת הייתה בפיהו, ועוולה לא־נמצא בשפתיו; בשלום ובמישור הלך איתי, ורבים השיב מעוון.  ז כי־שפתי כוהן ישמרו־דעת, ותורה יבקשו מפיהו:  כי מלאך יהוה־צבאות, הוא.  ח ואתם סרתם מן־הדרך, הכשלתם רבים בתורה; שיחתם ברית הלוי, אמר יהוה צבאות.  ט וגם־אני נתתי אתכם, נבזים ושפלים--לכל־העם:  כפי, אשר אינכם שומרים את־דרכיי, ונושאים פנים, בתורה.  {פ}

י הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו; מדוע, נבגד איש באחיו--לחלל, ברית אבותינו.  יא בגדה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים:  כי חילל יהודה, קודש יהוה אשר אהב, ובעל, בת־אל נכר.  יב יכרת יהוה לאיש אשר יעשנה, ער ועונה, מאוהלי, יעקוב; ומגיש מנחה, ליהוה צבאות.  {פ}

יג וזאת, שנית תעשו--כסות דמעה את־מזבח יהוה, בכי ואנקה; מאין עוד, פנות אל־המנחה, ולקחת רצון, מידכם.  יד ואמרתם, על־מה:  על כי־יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך, ואשת בריתך.  טו ולא־אחד עשה, ושאר רוח לו, ומה האחד, מבקש זרע אלוהים; ונשמרתם, ברוחכם, ובאשת נעוריך, אל־יבגוד.  טז כי־שנא שלח, אמר יהוה אלוהי ישראל, וכיסה חמס על־לבושו, אמר יהוה צבאות; ונשמרתם ברוחכם, ולא תבגודו.  {פ}

יז הוגעתם יהוה בדבריכם, ואמרתם במה הוגענו:  באמורכם, כל־עושה רע טוב בעיני יהוה ובהם הוא חפץ, או איה, אלוהי המשפט.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלאכי - הכול
פרק א ב ג