תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - צפניה - הכול
פרק א ב ג

צפניה פרק א

א דבר־יהוה אשר היה, אל־צפניה בן־כושי בן־גדליה, בן־אמריה, בן־חזקייה--בימי יאשייהו בן־אמון, מלך יהודה.  ב אסוף אסף כול, מעל פני האדמה--נאום־יהוה.  ג אסף אדם ובהמה, אסף עוף־השמיים ודגי הים, והמכשלות, את־הרשעים; והכרתי את־האדם, מעל פני האדמה--נאום־יהוה.  ד ונטיתי ידי על־יהודה, ועל כל־יושבי ירושלים; והכרתי מן־המקום הזה, את־שאר הבעל--את־שם הכמרים, עם־הכוהנים.  ה ואת־המשתחווים על־הגגות, לצבא השמיים; ואת־המשתחווים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם.  ו ואת־הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא־ביקשו את־יהוה, ולא דרשוהו.  ז הס, מפני אדוניי יהוה:  כי קרוב יום יהוה, כי־הכין יהוה זבח הקדיש קרואיו.  ח והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על־השרים, ועל־בני המלך--ועל כל־הלובשים, מלבוש נוכרי.  ט ופקדתי, על כל־הדולג על־המפתן--ביום ההוא:  הממלאים בית אדוניהם, חמס ומרמה.  י והיה ביום ההוא נאום־יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן־המשנה; ושבר גדול, מהגבעות.  יא הילילו, יושבי המכתש:  כי נדמה כל־עם כנען, נכרתו כל־נטילי כסף.  {ס}

יב והיה בעת ההיא, אחפש את־ירושלים בנרות; ופקדתי על־האנשים, הקופאים על־שמריהם, האומרים בלבבם, לא־ייטיב יהוה ולא ירע.  יג והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא יישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את־יינם.  יד קרוב יום־יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום יהוה, מר צורח שם גיבור.  טו יום עברה, היום ההוא:  יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל.  טז יום שופר, ותרועה, על הערים הבצורות, ועל הפינות הגבוהות.  יז והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים--כי ליהוה, חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים.  יח גם־כספם גם־זהבם לא־יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תיאכל כל־הארץ:  כי־כלה אך־נבהלה יעשה, את כל־יושבי הארץ.  {ס}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - צפניה - הכול
פרק א ב ג