תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - צפניה - הכול
פרק א ב ג


צפניה פרק א

א דבר-יהוה אשר היה, אל-צפניה בן-כושי בן-גדליה, בן-אמריה, בן-חזקייה--בימי יאשייהו בן-אמון, מלך יהודה.  ב אסוף אסף כול, מעל פני האדמה--נאום-יהוה.  ג אסף אדם ובהמה, אסף עוף-השמיים ודגי הים, והמכשלות, את-הרשעים; והכרתי את-האדם, מעל פני האדמה--נאום-יהוה.  ד ונטיתי ידי על-יהודה, ועל כל-יושבי ירושלים; והכרתי מן-המקום הזה, את-שאר הבעל--את-שם הכמרים, עם-הכוהנים.  ה ואת-המשתחווים על-הגגות, לצבא השמיים; ואת-המשתחווים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם.  ו ואת-הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא-ביקשו את-יהוה, ולא דרשוהו.  ז הס, מפני אדוניי יהוה:  כי קרוב יום יהוה, כי-הכין יהוה זבח הקדיש קרואיו.  ח והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על-השרים, ועל-בני המלך--ועל כל-הלובשים, מלבוש נוכרי.  ט ופקדתי, על כל-הדולג על-המפתן--ביום ההוא:  הממלאים בית אדוניהם, חמס ומרמה.  י והיה ביום ההוא נאום-יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן-המשנה; ושבר גדול, מהגבעות.  יא הילילו, יושבי המכתש:  כי נדמה כל-עם כנען, נכרתו כל-נטילי כסף.  {ס}

יב והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלים בנרות; ופקדתי על-האנשים, הקופאים על-שמריהם, האומרים בלבבם, לא-ייטיב יהוה ולא ירע.  יג והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא יישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את-יינם.  יד קרוב יום-יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום יהוה, מר צורח שם גיבור.  טו יום עברה, היום ההוא:  יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל.  טז יום שופר, ותרועה, על הערים הבצורות, ועל הפינות הגבוהות.  יז והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים--כי ליהוה, חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים.  יח גם-כספם גם-זהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תיאכל כל-הארץ:  כי-כלה אך-נבהלה יעשה, את כל-יושבי הארץ.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - צפניה - הכול
פרק א ב ג