תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג
א דבר-יהוה אשר היה, אל-צפניה בן-כושי בן-גדליה, בן-אמריה, בן-חזקייה--בימי יאשייהו בן-אמון, מלך יהודה. ב אסוף אסף כול, מעל פני האדמה--נאום-יהוה. ג אסף אדם ובהמה, אסף עוף-השמיים ודגי הים, והמכשלות, את-הרשעים; והכרתי את-האדם, מעל פני האדמה--נאום-יהוה. ד ונטיתי ידי על-יהודה, ועל כל-יושבי ירושלים; והכרתי מן-המקום הזה, את-שאר הבעל--את-שם הכמרים, עם-הכוהנים. ה ואת-המשתחווים על-הגגות, לצבא השמיים; ואת-המשתחווים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם. ו ואת-הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא-ביקשו את-יהוה, ולא דרשוהו. ז הס, מפני אדוניי יהוה: כי קרוב יום יהוה, כי-הכין יהוה זבח הקדיש קרואיו. ח והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על-השרים, ועל-בני המלך--ועל כל-הלובשים, מלבוש נוכרי. ט ופקדתי, על כל-הדולג על-המפתן--ביום ההוא: הממלאים בית אדוניהם, חמס ומרמה. י והיה ביום ההוא נאום-יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן-המשנה; ושבר גדול, מהגבעות. יא הילילו, יושבי המכתש: כי נדמה כל-עם כנען, נכרתו כל-נטילי כסף. {ס}
יב והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלים בנרות; ופקדתי על-האנשים, הקופאים על-שמריהם, האומרים בלבבם, לא-ייטיב יהוה ולא ירע. יג והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא יישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את-יינם. יד קרוב יום-יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום יהוה, מר צורח שם גיבור. טו יום עברה, היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל. טז יום שופר, ותרועה, על הערים הבצורות, ועל הפינות הגבוהות. יז והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים--כי ליהוה, חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים. יח גם-כספם גם-זהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תיאכל כל-הארץ: כי-כלה אך-נבהלה יעשה, את כל-יושבי הארץ. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג
יש לך שאלה או הערה?