תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג
א התקוששו, וקושו--הגוי, לא נכסף. ב בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום; בטרם לא־יבוא עליכם, חרון אף־יהוה--בטרם לא־יבוא עליכם, יום אף־יהוה. ג בקשו את־יהוה כל־ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו־צדק, בקשו ענווה--אוליי תיסתרו, ביום אף־יהוה. ד כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצוהריים יגרשוה, ועקרון, תיעקר. {ס}
ה הוי, יושבי חבל הים--גוי כרתים; דבר־יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב. ו והייתה חבל הים, נוות כרות רועים--וגדרות צאן. ז והיה חבל, לשארית בית יהודה--עליהם ירעון: בבתי אשקלון, בערב ירבצון--כי יפקדם יהוה אלוהיהם, ושב שביתם. ח שמעתי חרפת מואב, וגידופי בני עמון--אשר חירפו את־עמי, ויגדילו על־גבולם. ט לכן חי־אני נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל, כי־מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה, ממשק חרול ומכרה־מלח ושממה, עד־עולם; שארית עמי יבוזום, ויתר גויי ינחלום. י זאת להם, תחת גאונם: כי חירפו ויגדילו, על־עם יהוה צבאות. יא נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל־אלוהי הארץ; וישתחוו־לו איש ממקומו, כול איי הגויים. יב גם־אתם כושים, חללי חרבי המה. יג ויט ידו על־צפון, ויאבד את־אשור; וישם את־נינווה לשממה, צייה כמדבר. יד ורבצו בתוכה עדרים, כל־חיתו־גוי--גם־קאת גם־קיפוד, בכפתוריה ילינו; קול ישורר בחלון, חורב בסף, כי ארזה, ערה. טו זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך הייתה לשמה, מרבץ לחיה--כול עובר עליה, ישרוק יניע ידו. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג