תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג
א התקוששו, וקושו--הגוי, לא נכסף. ב בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה--בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה. ג בקשו את-יהוה כל-ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק, בקשו ענווה--אוליי תיסתרו, ביום אף-יהוה. ד כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצוהריים יגרשוה, ועקרון, תיעקר. {ס}
ה הוי, יושבי חבל הים--גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב. ו והייתה חבל הים, נוות כרות רועים--וגדרות צאן. ז והיה חבל, לשארית בית יהודה--עליהם ירעון: בבתי אשקלון, בערב ירבצון--כי יפקדם יהוה אלוהיהם, ושב שביתם. ח שמעתי חרפת מואב, וגידופי בני עמון--אשר חירפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם. ט לכן חי-אני נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל, כי-מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה, עד-עולם; שארית עמי יבוזום, ויתר גויי ינחלום. י זאת להם, תחת גאונם: כי חירפו ויגדילו, על-עם יהוה צבאות. יא נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל-אלוהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כול איי הגויים. יב גם-אתם כושים, חללי חרבי המה. יג ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינווה לשממה, צייה כמדבר. יד ורבצו בתוכה עדרים, כל-חיתו-גוי--גם-קאת גם-קיפוד, בכפתוריה ילינו; קול ישורר בחלון, חורב בסף, כי ארזה, ערה. טו זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך הייתה לשמה, מרבץ לחיה--כול עובר עליה, ישרוק יניע ידו. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג