תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג
א הוי מוראה, ונגאלה--העיר, היונה. ב לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר; ביהוה לא בטחה, אל-אלוהיה לא קרבה. ג שריה בקרבה, אריות שואגים; שופטיה זאבי ערב, לא גרמו לבוקר. ד נביאיה, פוחזים, אנשי, בוגדות; כוהניה, חיללו-קודש, חמסו, תורה. ה יהוה צדיק בקרבה, לא יעשה עוולה; בבוקר בבוקר משפטו ייתן לאור, לא נעדר, ולא-יודע עוול, בושת. ו הכרתי גויים, נשמו פינותם--החרבתי חוצותם, מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי-איש, מאין יושב. ז אמרתי אך-תיראי אותי, תקחי מוסר, ולא-ייכרת מעונה, כול אשר-פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו, כול עלילותם. ח לכן חכו-לי נאום-יהוה, ליום קומי לעד: כי משפטי לאסוף גויים לקובצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי כול חרון אפי--כי באש קנאתי, תיאכל כל-הארץ. ט כי-אז אהפוך אל-עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד. י מעבר, לנהרי-כוש--עתריי, בת-פוציי, יובילון, מנחתי. יא ביום ההוא, לא תבושי מכול עלילותייך, אשר פשעת, בי: כי-אז אסיר מקרבך, עליזי גאוותך, ולא-תוסיפי לגובהה עוד, בהר קודשי. יב והשארתי בקרבך, עם עני ודל; וחסו, בשם יהוה. יג שארית ישראל לא-יעשו עוולה, ולא-ידברו כזב, ולא-יימצא בפיהם, לשון תרמית: כי-המה ירעו ורבצו, ואין מחריד. {פ}
יד רוני, בת-ציון--הריעו, ישראל; שמחי ועולזי בכל-לב, בת ירושלים. טו הסיר יהוה משפטייך, פינה אויבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא-תיראי רע עוד. {פ}
טז ביום ההוא, ייאמר לירושלים אל-תיראי: ציון, אל-ירפו ידייך. יז יהוה אלוהייך בקרבך, גיבור יושיע; ישיש עלייך בשמחה, יחריש באהבתו--יגיל עלייך, ברינה. יח נוגי ממועד אספתי, ממך היו--משאת עליה, חרפה. יט הנני עושה את-כל-מענייך, בעת ההיא; והושעתי את-הצולעה, והנידחה אקבץ, ושמתים לתהילה ולשם, בכל-הארץ בושתם. כ בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם: כי-אתן אתכם לשם ולתהילה, בכול עמי הארץ, בשובי את-שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
צפניה - הכול
פרק
א
ב
ג