משנה תורה - ספר משפטים - הלכות נחלות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

הִלְכּוֹת נְחָלוֹת פֵּרֶק ד

א  הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי, אוֹ זֶה אָחִי, אוֹ זֶה אֲחִי אָבִי, אוֹ שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין אוֹתוֹ--אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדָה בָּאֲנָשִׁים שְׁאֵינָן מֻחְזָקִין שְׁהֶן קְרוֹבָיו--הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן, וְיִירָשֶׁנּוּ:  בֵּין שֶׁאָמַר כִּשְׁהוּא בָּרִיא, בֵּין שֶׁאָמַר וְהוּא שְׁכִיב מְרַע.  אַפִלּוּ נִשְׁתַּתַּק, וְכָתַב בִּכְתָב יָדוֹ שֶׁזֶּה יוֹרֵשׁ--בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁבּוֹדְקִין לְגִטִּין.

ב  הָיִינוּ מֻחְזָקִין בְּזֶה שְׁהוּא אָחִיו, אוֹ בֶּן דּוֹדוֹ, וְאָמַר אֵינוּ אָחִי, וְאֵינוּ בֶּן דּוֹדִי--אֵינוּ נֶאֱמָן.  אֲבָל נֶאֱמָן הוּא עַל מִי שֶׁהֻחְזַק שְׁהוּא בְּנוֹ לוֹמַר אֵינוּ בְּנִי, וְלֹא יִירָשֶׁנּוּ.  וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאַפִלּוּ הָיוּ לַבֵּן בָּנִים--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ נֶאֱמָן עָלָיו לוֹמַר אֵינוּ בְּנִי לְעִנְיַן יֵחוּס, וְאֵין מַחְזִיקִין אוֹתוֹ מַמְזֵר עַל פִּיו--נֶאֱמָן הוּא לְעִנְיַן יְרֻשָּׁה, וְלֹא יִירָשֶׁנּוּ.

ג  הָאוֹמֵר זֶה בְּנִי, וְחָזַר וְאָמַר עַבְדִּי הוּא--אֵינוּ נֶאֱמָן.  אָמַר עַבְדִּי, וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי--אַף עַל פִּי שְׁהוּא מְשַׁמְּשׁוֹ כְּעֶבֶד, נֶאֱמָן:  שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר עַבְדִּי, כְּלוֹמַר הֲרֵי הוּא לִי כְּעֶבֶד.  וְאִם הָיוּ קוֹרִין לוֹ עֶבֶד בֶּן מֵאָה זוּז וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, שְׁאֵין אוֹמְרִין אוֹתָן בַּיֵּחוּד אֵלָא לָעֲבָדִים--הֲרֵי זֶה אֵינוּ נֶאֱמָן.

ד  הָיָה עוֹבֵר עַל בֵּית הַמֶּכֶס, וְאָמַר בְּנִי הוּא זֶה, וְחָזַר אַחַר כָּךְ וְאָמַר עַבְדִּי--נֶאֱמָן:  שֶׁלֹּא אָמַר בְּנִי, אֵלָא לְהַבְרִיחַ מִן הַמֶּכֶס.  אָמַר בְּבֵית הַמֶּכֶס עַבְדִּי הוּא, וְחָזַר וְאָמַר בְּנִי הוּא--אֵינוּ נֶאֱמָן.

ה  הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת--אֵין קוֹרִין לָהֶן אַבָּא פְּלוֹנִי, וְלֹא אִמָּא פְּלוֹנִית, שֶׁלֹּא יָבוֹא מִן הַדָּבָר תַּקְלָה, וְנִמְצָא זֶה הַבֵּן נִפְגָם.  לְפִיכָּךְ אִם הָיוּ הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת חֲשׁוּבִין בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ לָהֶן קוֹל, וַהֲרֵי כָּל הַקָּהָל מַכִּירִין אוֹתָן וְאֶת בְּנֵי אֲדוֹנֵיהֶם, כְּגוֹן עַבְדֵי הַנָּשִׂיא--הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין לִקְרוֹת לָהֶן אַבָּא וְאִמָּא.

ו  מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה, וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן, וְהָיָה נוֹהֵג בּוֹ מִנְהַג בָּנִים, אוֹ שֶׁאָמַר בְּנִי הוּא וּמְשֻׁחְרֶרֶת הִיא אִמּוֹ--אִם תַּלְמִיד חֲכָמִים הוּא, אוֹ אָדָם כָּשֵׁר שֶׁהֻחְזַק בְּדִקְדּוּקֵי מִצְווֹת--הֲרֵי זֶה יִירָשֶׁנּוּ.  וְאַף עַל פִּי כֵן, אֵינוּ נוֹשֵׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה אִמּוֹ וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה, שֶׁהֲרֵי הֻחְזְקָה שִׁפְחָה בְּפָנֵינוּ.

ז  וְאִם מִשְּׁאָר הִדְיוֹטוֹת הוּא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הָיָה מִן הַמַּפְקִירִין עַצְמָן לְכָּךְ--הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת עֶבֶד לְכָל דָּבָר, וְאֶחָיו מֵאָבִיו מוֹכְרִין אוֹתוֹ; וְאִם אֵין לְאָבִיו חוּץ מִמֶּנּוּ, אֵשֶׁת אָבִיו מִתְיַבֶּמֶת.  וְזֶה הוּא הַדִּין שֶׁיֵּרָאֶה לִי שְׁהוּא הוֹלֵךְ עַל עִיקָרֵי הַקַּבָּלָה.  וְיֵשׁ מִי שֶׁלֹּא חָלַק בֵּין כְּשֵׁרִים לִשְׁאָר הָעָם, לְעִנְיַן שֶׁלֹּא יִמְכְּרוּ אוֹתוֹ אֶחָיו בִּלְבָד; וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאַפִלּוּ לְיָרְשׁוֹ, לֹא נְחַלַּק בְּיִשְׂרָאֵל.  וְאֵין רָאוּי לִסְמֹךְ עַל דָּבָר זֶה.

ח  [ז] כָּל הַיּוֹרְשִׁין, יוֹרְשִׁין בַּחֲזָקָה.  כֵּיצַד:  עֵדִים שֶׁהֵעִידוּ שֶׁזֶּה מֻחְזָק לָנוּ שְׁהוּא בְּנוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי, אוֹ אָחִיו--אַף עַל פִּי שְׁאֵינָן עֵדֵי יֵחוּס, וְלֹא יָדְעוּ אֲמִתַּת יֵחוּסִין--הֲרֵי אֵלּוּ יוֹרְשִׁין בְּעֵדוּת זוֹ.

ט  [ח] יַעֲקוֹב שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, וְלֹא הֻחְזַק לוֹ בֵּן אֵלָא שְׁנֵיהֶם--תָּפַס רְאוּבֵן לֵוִי מִן הַשּׁוּק, וְאָמַר גַּם זֶה אָחִינוּ הוּא, וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינִי יוֹדֵעַ--הֲרֵי שִׁמְעוֹן נוֹטֵל חֲצִי הַמָּמוֹן; וּרְאוּבֵן שְׁלִישׁ, שֶׁהֲרֵי הוֹדָה שְׁהֶם שְׁלוֹשָׁה אַחִין; וְלֵוִי נוֹטֵל שְׁתוּת.

י  מֵת לֵוִי, יַחְזֹר הַשְּׁתוּת לִרְאוּבֵן.  נָפְלוּ לְלֵוִי נְכָסִים מֵאֲחֵרִים--יַחְלְקוּ אוֹתָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן מוֹדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֵּוִי זֶה אֲחִיהֶן.

יא  הִשְׁבִּיחַ הַשְּׁתוּת מֵאֵלָיו, וְאַחַר כָּךְ מֵת לֵוִי--אִם שְׁבָח הַמַּגִּיעַ לַכְּתֵפַיִם הוּא, כְּגוֹן עֲנָבִים שֶׁהִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר--הֲרֵי הַשְּׁבָח הַזֶּה כִּנְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מֵאֲחֵרִים, וְיַחְלְקוּ בָּהֶן; וְאִם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעוּ לְהִבָּצֵר, הֲרֵי הֶן שֶׁלִּרְאוּבֵן לְבַדּוֹ.

יב  אָמַר שִׁמְעוֹן אֵין לֵוִי זֶה אָחִי, וְנָטַל לֵוִי בְּחֵלֶק רְאוּבֵן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת לֵוִי--לֹא יִירַשׁ מִמֶּנּוּ שִׁמְעוֹן כְּלוּם, אֵלָא רְאוּבֵן לְבַדּוֹ יִירַשׁ הַשְּׁתוּת עִם שְׁאָר הַנְּכָסִים הָאֲחֵרִים שֶׁהִנִּיחַ לֵוִי.  וְהוּא הַדִּין בְּכָל הַיּוֹרְשִׁין שֶׁיּוֹדוּ מִקְצָתָן בְּיוֹרְשִׁין אֲחֵרִים, וְלֹא יוֹדוּ מִקְצָתָן.

משנה תורה - ספר משפטים - הלכות נחלות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא