משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות פרה אדומה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
א הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזיה, בין אדם בין כלים--טמא, ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו: שנאמר "והנוגע במי הנידה, יטמא עד הערב" (במדבר יט,כא)--הנה למדת שמי נידה אב מאבות הטומאות של תורה, וטומאת מגען בכל שהוא.
ב ואם היה בהן כדי הזיה, מטמאין במגע ובמשא; והנוגע בהן או הנושאן שלא לצורך--מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו, עד שיפרוש ממטמאיו: שנאמר "ומזה מי הנידה, יכבס בגדיו" (במדבר יט,כא). אינו מדבר במזה על הטמא--אם טיהר את הטמא, קל וחומר שיהיה הוא טהור.
ג מפי השמועה למדו שזה שנאמר "ומזה מי הנידה" (במדבר יט,כא) לא נאמר אלא לשיעור--שהנוגע או הנושא מי הנידה שיש בהן כדי הזיה, שלא לצורך הזיה, טמא ומטמא בגדים, דין תורה. וכמה הוא שיעור הזיה, כדי שיטבול ראשי גבעולין של איזוב במים.
ד במה דברים אמורים שמי חטאת מטמאין: בזמן שנגע בהן או נשאן שלא לצורך, קודם שיעשו מצותן; אבל אחר שעשו מצותן, אינן מטמאין כלל.
ה כיצד: הרי שטבל את האיזוב והזה על האדם הטמא או על הכלים, והיו המים שותתין ויורדין מעל הטמא לארץ, וכן המים הניתזין בשעת הזיה על הארץ או על הטהור--הרי אותן המים טהורין, והנוגע בהן והנושאן טהור.
ו הטביל את האיזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה--הרי המים המנטפין כשרין להזות מהן, כמו שביארנו; לפיכך מטמאין טומאת מי חטאת, לפי שלא עשו מצותן--שהרי הטבילה הייתה לשם דבר שאינו מקבל טומאה.
ז [ב] אין מי חטאת מטמאין את הכול, קודם שיעשו מצותן--עד שיהיו טהורין וכשרין להזיה. אבל מי חטאת שנפסלו--כגון שנתערב בהן מים, או ששתת מהן בהמה, וכיוצא באלו מדברים הפוסלין אותן--אם נגע בהן הטהור לתרומה, נטמא: בין שנגע בידיו, בין שנגע בשאר גופו. נגע בהן אדם הטהור לחטאת, ואפילו בידיו--הרי הוא טהור כמות שהיה.
ח [ג] מי חטאת שנטמאו, ונגע בהן אחר שנטמאו אדם הטהור לתרומה--בין בידיו, בין בגופו--נטמא. ואם נגע בהן הטהור לחטאת בידיו, נטמא; נגע בשאר גופו, הרי הוא טהור כמות שהיה.
ט [ד] מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין, או מי מקוה, או מי פירות--אם רוב מי חטאת, מטמאין במשא; ואם רוב מי פירות, אין מטמאין; מחצה למחצה, מטמאין במשא. אפר פרה שנתערב באפר מוקלה, וקידש בכולו--אם היה הרוב אפר פרה, מטמאין כמי נידה; ואם היה הרוב אפר מוקלה--אין מטמאין במגע, אבל מטמאין במשא.
י [ה] אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראויין לקדשן, ונגע בהן הטהור לתרומה--בין בידיו, בין בגופו--נטמא; נגע בהן הטהור לחטאת, אפילו בידיו--הרי זה טהור כמות שהיה.
יא [ו] מי חטאת שנפסלו, לא יגבלם בטיט--שלא יעשם תקלה לאחרים, שמא ייגע בטיט ויטמא: שמי חטאת אינן בטילין בטיט, שנאמר "חטאת היא" (במדבר יט,ט). [ז] פרה ששתת מי חטאת--אף על פי שנשחטה בתוך עשרים וארבע שעות, הרי בשרה טהור: שנאמר "למשמרת, למי נידה" (שם)--בזמן שהן שמורין, אינן בטילין; אבל בזמן ששתת אותן פרה--בטלו, שהרי אינן שמורין.
יב [ח] המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים, והוזה עליו, ונכנס למקדש, ואחר כך נמצאו המים פסולין--הרי זה פטור: שחזקת המים שמזין מהן על הרבים, שהן כשרין; והרי זה, כאנוס. אבל אם הוזה עליו מחלון של יחיד, ונכנס למקדש, ונמצאו המים פסולין--חייב בקרבן עולה ויורד: מפני שהיה לו לבדוק על המים, ואחר כך ייכנס למקדש.
יג מחליקין היו העם במים ששותתין בארץ מחלון של רבים, ודורסין אותן, ונכנסין למקדש; ולא היו חוששין להן, שמא פסולין הן.
יד [ט] המזה באיזוב הטמא לחטאת--אם יש בו כביצה--המים פסולין, והזיתו פסולה; אין בו כביצה--המים כשרין, והזיתו פסולה. ואיזוב זה--מטמא חברו וחברו לחברו, אפילו הן מאה: שאין מונין לחטאת.
טו [י] המגביה כלי שהוזה עליו, והרי עליו מים כדי הזיה--טהור: שהמים שעשו מצותן אינן מטמאין, כמו שביארנו.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות פרה אדומה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו