משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות פרה אדומה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
א כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף, מטמאין בגדים כל זמן עשייתן--שנאמר בשוחט ומשליך עץ ארז "וכיבס בגדיו . . . ורחץ בשרו" (במדבר יט,ז), ונאמר בשורף "והשורף אותה--יכבס בגדיו" (במדבר יט,ח), ונאמר "וכיבס האוסף את אפר הפרה" (במדבר יט,י): מלמד שכל העוסקין בה מתחילה ועד סוף--מטמאין בגדים וטעונין טבילה והערב שמש, דין תורה; אבל המשמר אותה בשעת עשייתה, מטמא בגדים מדבריהם--גזירה, שמא יזיז בה אבר.
ב כל מקום שנאמר בתורה בטומאות "יכבס בגדיו" (ויקרא יא,כה; עוד עשר פעמים בספר ויקרא; במדבר יט,ח; במדבר יט,כא), לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הן הטמאים. אלא ללמד שכל בגד או כלי שייגע בו הטמא הזה, בשעת חיבורו במטמאיו--הרי הן טמאים; אבל אחר שיפרוש ממטמאיו, אינו מטמא בגדים.
ג כיצד: הנושא את הנבילה--אחד בגד שעליו, או כלי שייגע בו, כל זמן שהוא נושא אותה--הרי הן טמאים, והרי הן ראשון לטומאה; וכן זה הנושא, הרי הוא ראשון. פירש ממטמאיו, והשליך את הנבילה--הרי הוא ראשון, כמות שהיה; ואם ייגע בכלי או בגד, אינו מטמא אותו--שאין ולד טומאה מטמא כלים, כמו שביארנו בתחילת הספר. וכן כל כיוצא בנבילה.
ד וכן כל העוסקין בפרה--אם נגע בבגד או בכלי בשעת שחיטה, או בשעת שריפה--הרי הן טמאים; אבל אחר שיפרוש ממעשיה--אף על פי שעדיין לא טבל--אם נגע בכלי, אינו מטמאו: מפני שהוא ולד טומאה. והפרה עצמה אינה מטמאה, לא אדם ולא כלים שנגעו בה; אלא המתעסק בה בלבד--הוא הטמא וטעון טבילה, ומטמא בגדים כל זמן שעוסק בה.
ה [ג] במה דברים אמורים, בזמן שנשרפת כמצותה. אבל אם נפסלה, המתעסק בה טהור: אירע פסול בשחיטתה, אינה מטמאה בגדים. אירע בהזיתה פסול--כל העוסק בה לפני פסולה, מטמא בגדים; לאחר פסולה, אינו מטמא בגדים. [ד] השלים לכנוס את אפרה--המתעסק בה אחר כן בחילוק האפר או בהצנעתו, וכן הנוגע בו--טהור.
ו ולא הפרה בלבד, אלא כל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים--השורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן, עד שייעשו אפר: שהרי הוא אומר בפר ושעיר של יום הכיפורים, "והשורף אותם--יכבס בגדיו" (ויקרא טז,כח)--מפי השמועה למדו שזה בניין אב לכל הנשרפין, שיהיו מטמאין בגדים עד שייעשו אפר.
ז במה דברים אמורים, בשלא אירע בהן פסול, ונשרפו כמצותן בבית הדשן; אבל אם נפסלו בעזרה--נשרפין שם כפסולי המוקדשין, ושורפן טהור. וכן המתעסק בהן משייעשו אפר, אינו מטמא בגדים. ואיזה הוא שורף: זה המסייע בשריפה--כגון המהפך בבשר, והמשליך עצים, והמהפך באש, והחותה גחלים כדי שתבער האש, וכיוצא בזה; אבל המצית את האור לשורפן, והמסדר את המערכה--טהור.
ח וכן למדו מפי השמועה שהנושא פרים ושעירים הנשרפין, להוציאן לבית הדשן לשורפן--טמא ומטמא בגדים דין תורה, כל זמן שהוא עוסק בהולכתן; וטעון טבילה והערב שמש: כמו המשלח את השעיר לעזאזל, שהוא מטמא כל בגד, וכל כלי שייגע בו ככלים שעליו, כל זמן שמתעסק בשילוחו--שנאמר "והמשלח את השעיר, לעזאזל--יכבס בגדיו" (ויקרא טז,כו).
ט [ה] מאימתיי מטמאין בגדים, הנושאין פרים ושעירים הנשרפין--משייצאו בהן חוץ לחומת העזרה. נשאום במוטות, ויצאו מקצת הנושאין חוץ לחומת העזרה, והאחרונים לא יצאו--אלו שיצאו, מטמאין בגדים; ואלו שעדיין לא יצאו, אינן מטמאין בגדים עד שייצאו.
י יצאו וחזרו לעזרה--הנושא אותן בעזרה, טהור עד שייצא בהן. היה עומד חוץ לעזרה, ומושך אותם משם מאחר שחזרו--הואיל וכבר יצאו לחוץ, והרי זה המושך אותן בחוץ--הרי הוא ספק טמא.
יא [ו] ומאימתיי מטמא בגדים, המשלח את השעיר--משייצא חוץ לחומת ירושלים, עד שעת דחייתו לעזאזל. אבל אחר שדחהו--אם נגע בכלים ובגדים, טהורים.
יב [ז] הנוגע בפרים ושעירים הנשרפין עצמן, אפילו אחר שיצאו--בין אדם בין כלים, בין אוכלין בין משקין--הכול טהור; וכן אם נגעו בשעיר המשתלח עצמו, בזמן הולכתו--טהורים: שאין אלו מטמאין אלא למתעסק בהן בלבד, שנאמר "והשורף אותם--יכבס בגדיו" (ויקרא טז,כח); אבל הנוגע, טהור.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות פרה אדומה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו