משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות פרה אדומה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
א הממלא מים לקידוש--אינו צריך שיהיה הוא עצמו המקדש והמזה, אלא מקדש אחר ומזה אחר. וכן ממלא אדם בכלי, ומערה מכלי לכלי, ומקדש בכלי אחר; ומערה המים המקודשין מכלי לכלי, ומזה מכלי אחר.
ב ממלא אדם מים, ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה; ואין בכך כלום. ומוליכן ממקום למקום, ומעיר לעיר; ונותן עליהן אפר ומקדשן, בכל עת שירצה. וכן המים המקודשין, מניחן אדם אצלו ימים ושנים, ומזה מהן בכל יום שהוא צריך, עד שייתמו; ומוליכן ממקום למקום, ומעיר לעיר. ומשמר אדם אפר הפרה אצלו; ומוליכו ממקום למקום, ומעיר לעיר.
ג פעם אחת, הוליכו כלי שיש בו מי חטאת בספינה בירדן; ונמצא כזית מן המת בקרקע הספינה, ונטמאו המים. באותה שעה גזרו בית דין הגדול, שאין מעבירין מי חטאת ולא אפר חטאת בנהר ובספינה; ולא ישיטם על פני המים, ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני.
ד אבל עובר הוא אדם במים עד צווארו, ובידו אפר פרה או מים מקודשין; וכן אדם וכלים הריקנים שהן טהורין לחטאת, ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו--מעבירין אותם בנהר ובספינה. [ג] וכן מעבירין מים מקודשין בספינה בים הגדול, ושטין בהן על פני המים: שלא גזרו אלא על המים המקודשין ועל האפר, בנהר.
ה [ד] המוליך מים לקדשן, ואין צריך לומר מים שנתקדשו--לא יפשיל הכלי לאחוריו, אלא לפניו: שנאמר "למשמרת, למי נידה" (במדבר יט,ט)--בזמן שהן שמורין, הן מי נידה; ואם לאו, פסולין. הרי שמילא שתי חבייות--נותן אחת לפניו, ואחת לאחוריו: מפני שאי אפשר.
ו [ה] מי חטאת ששקלן במשקל--אם הסיח דעתו, פסולין; ואם לא הסיח דעתו, כשרין. אבל אם שקל דברים אחרים במי חטאת--הואיל ועשין משקולת, פסלן: שאין זו משמרת.
ז כל אלו הטהורין שממלאין או שמקדשין או שמזין, וכן כל הכלים שממלאין ומקדשין בהן ושמזין מהן--אם היו טבולי יום--אף על פי שלא העריב שמשן, הרי אלו כשרין: שכל מעשה הפרה והמילוי והקידוש וההזיה כשר בטבולי יום, כמו שביארנו. ומפני הצדוקיין מטמאין את כל כלי שטף, ומטבילין אותן; ואחר כך משתמשין בהן במי חטאת.
ח [ו] הכול כשרין להזות--חוץ מאישה, וטומטום, ואנדרוגינוס, ותינוק שאין בו דעת; אבל קטן שיש בו דעת, כשר להזות. והערל כשר להזות, שאין הערל טמא.
ט קטן שיש בו דעת שהזה, והאישה מסעדתו, כגון שאחזה לו המים בידה--הזיתו כשרה: ובלבד שלא תאחוז בידו, בשעת הזיה; ואם אחזה, הזיתו פסולה.
י [ז] המזה צריך להתכוון, ולהזות על הטמא לטהרו; ואם הזה שלא בכוונה, הזיתו פסולה. אבל זה שמזין עליו--אינו צריך כוונה, אלא מזין על האדם לדעתו ושלא לדעתו. המתכוון להזות לפניו, והזה לאחריו, לאחריו, והזה לפניו--הזיתו פסולה; נתכוון להזות לפניו, והזה על הצדדין של פניו--הזיתו כשרה.
יא [ח] המזה אינו צריך טבילה, לכל הזיה; אלא טובל את האיזוב, ומזה הזיה אחר הזיה עד שייגמרו המים. ומזה הזיה אחת על כמה בני אדם, או כמה כלים, כאחד--אפילו מאה: כל שנגע בו מן המים כל שהוא, טהור--והוא שיתכוון המזה, להזות עליו.
יב טבל את האיזוב, ונתכוון להזות על דבר שמקבל טומאה או על האדם, והזה מאותה טבילה על דבר שאינו מקבל טומאה, או על הבהמה--אם נשאר מים באיזוב, אינו צריך לחזור ולהטביל; אלא מזה מן השאר על האדם, או על הכלים הטמאים: שהרי תחילת טבילתו כשרה הייתה.
יג אבל אם טבל את האיזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה, או על הבהמה, והזה על האדם, או על הכלי הטמא--הזיתו פסולה: עד שיחזור ויטבול האיזוב פעם שנייה, ויתכוון להזות על האדם או על דבר המקבל טומאה.
יד [ט] הטביל את האיזוב, ונתכוון להזות על דבר שאינו מקבל טומאה--המים המנטפין, כשרין; לפיכך אם נטפו בכלי, וחזר והטביל בהן את האיזוב בכוונה להזות על דבר המקבל טומאה--הזיתו כשרה.
טו [י] מי חטאת שנתמעטו--טובל אפילו ראשי גבעולין ומזה, ובלבד שלא יספג. צלוחית שפיה צר--טובל ומעלה כדרכו, ומזה; ואינו צריך להיזהר שמא ייגע בצידי הכלי, בפעם שנייה.
משנה תורה -
ספר טהרה -
הלכות פרה אדומה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו