משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת מת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה

הלכות טומאת מת פרק כא

א  מניין לצמיד פתיל שמציל באוהל המת:  שנאמר "וכול כלי פתוח, אשר אין צמיד פתיל עליו--טמא, הוא" (במדבר יט,טו)--הא יש צמיד פתיל עליו, טהור.  ומפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בכלי חרס בלבד, כלי שאינו מיטמא אלא דרך פתחו; ולפיכך אם היה פתחו סתום, ומוקף צמיד פתיל--הציל על כל שבתוכו.

ב  קל וחומר לכל הכלים שאין מקבלין טומאה, שיצילו בצמיד פתיל; והן--כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, וכלי עצמות הדג ועורו ועצמות העוף, וכלי עץ הבא במידה, ונסרים של עץ שהן פשוטין ואינן כלים, וגולמי כלי מתכות:  כל אלו, מצילין בצמיד פתיל.

ג  אם הדברים שבתוך כלי המוקף ניצולו--קל וחומר לבלועין, ולכלים שתחת האוהלים.  מה בין אוהלים, לכלים שמצילין בצמיד פתיל--שהכלים אינן מצילין אלא בצמיד פתיל, והאוהלים מצילין בכיסוי בלבד.  [ב] משפך שכפהו, מציל בכיסוי:  אף על פי שקצתו נקוב, נקב קטן--הרי הוא כסתום.

ד  כל הכלים המצילין בצמיד פתיל--אם היה בהן טפח על טפח על רום טפח, וכפאן על פיהן על הארץ--אף על פי שלא מירח בצמיד פתיל מן הצדדין, הרי אלו מצילין כל מה שתחתיהן עד התהום:  מפני שהן כאוהל, והאוהל מציל; אלא אם כן היה הכלי כלי חרס, שאין אוהלי כלי חרס מצילין.

ה  כיצד:  חבית שכפיה על פיה--אף על פי שמירחה בטיט מן הצדדין, כל מה שתחתיה טמא:  שנאמר "צמיד פתיל עליו" (במדבר יט,טו), ולא צמיד פתיל על גבו.  הדביק פיה לכותל, ומירח מן הצדדין--מצלת על כל מה שבתוכה, ועל כל שכנגדה בכותל; ואם לא מירח מן הצדדין, אינה מצלת--שאין כלי חרס מציל משום אוהל, כמו שביארנו.

ו  אבל שאר כל הכלים המצילין בצמיד פתיל, שהיו פייותיהן דבוקות בדופני הבית--מצילין בלא צמיד פתיל, מפני שהן מצילין משום אוהלים; לפיכך צריך שיהיה בדופן הכלי טפח--שאין הכלים מצילין עם דופנות אוהלים, עד שיהיה להן דופן טפח.

ז  היה לכלי דופן חצי טפח, והיה יוצא מדופן האוהל שפה חצי טפח, והדביק זה לזה--אף על פי שיש שם חלל טפח, אינו מציל:  עד שיהיה טפח ממקום אחד.

ח  [ד] כשם שמצילין מבפנים, עם דופנות האוהל--כך מצילין חוץ לאוהל, אם סמכן לאוהל:  שהרי האוהל נעשה כסוי מכל מקום.  כיצד:  כלי מהן שיש לו דופן טפח, שהניחו על גבי יתדות חוץ לאוהל, וסמך פיו לדופן האוהל, והייתה טומאה תחתיו--כלים שבתוכו טהורין.  ואם היה סמוך לכותל חצר, או לכותל גינה--אינו מציל, לפי שאינן כותל אוהל; ולפיכך כלים שבתוך הכלי טמאים, שהרי האהילו על הטומאה.

ט  [ה] קורה שיש בה פותח טפח, והיא נתונה מכותל לכותל, וטומאה תחתיה, וקדירה תלויה מן הקורה, והייתה הקורה נוגעת בפי קדירה כולו ומכסה אותו--כלים שבקדירה טהורים, שהרי הוצלו בכיסוי האוהל להן; ואם לא היה פי הקדירה מכוסה בקורה, אלא ביניהן ריוח--כל מה שבקדירה טמא, והקדירה עצמה טמאה.

י  [ו] בור שבתוך הבית, וטומאה בבית, וכלים בבור--אם היה מכוסה בנסר חלק, או בכלי המציל שיש לו דופן טפח--הרי כל מה שבבור טהור.  היה לבור בניין סביב לפיו, גבוה טפח על הארץ--בין שכיסהו בכלי המציל שיש לו דופן, בין שלא הייתה לו דופן--הרי זה מציל, שהרי יש לו דופן טפח ממקום אחר.

יא  [ז] חדות הבנוי בתוך הבית, ומנורה בתוכו, והפרח שלה יוצא ומכסה את פי החדות, ונתן כלי המציל באוהל המת על פי החדות, והרי הוא נשען על פרח המנורה--רואין:  אם תינטל המנורה, והכלי המציל עומד--הרי זה מציל על כל שבחדות, וכלים שבין שפת הכלי ושפת החדות טהורים עד התהום; ואף המנורה טהורה, אף על פי ששפת הפרח נראה בין הכסוי והחדות.  ואם לאו, הכול טמאים.

יב  [ח] חדות הבנוי בתוך הבית, וכלי המציל נתון על פיו, והייתה טומאה בין שפת הכלי ושפת החדות, או בתוך החדות--הבית טמא:  שאין האוהל שבתוך הבית מונע הטומאה, כמו שביארנו.

יג  הייתה טומאה בבית--כלים שבכותלי החדות--אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח, טהורים; ואם לאו, טמאים.  ואם היו כותלי החדות רחבים משל בית--בין כך ובין כך, טהורים:  מפני שאינן חשובין מכותלי הבית; וכשם שמציל החדות בתוכו, כך מציל בכותליו.

יד  כבר ביארנו שהתנור הישן--הרי הוא ככל הכלים, שהן מביאין את הטומאה ואין נעשין אוהלים; ומפני זה אינו מציל על מה שבתוכו, אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל כשאר כלים המצילין.  וכן ביארנו שהתנור החדש--אינו ככלים לעניין זה, אלא נעשה אוהל; לפיכך מציל על מה שבתוכו בכסוי בלבד בלא צמיד פתיל, כאוהלים.  וכסוי התנור, הוא הנקרא סרידה.

טו  [ט] תנור ישן בתוך החדש, וסרידה על פי החדש, והרי הכסוי נשען על פי התנור הישן--רואין:  אם כשיינטל הישן, תיפול הסרידה--לא הציל, וכל שבתוכו טמא; ואם לאו, הכול טהור.  היה החדש בתוך הישן, והסרידה מונחת על פי הישן--אם יש בין החדש והכסוי פחות מטפח--כל שבתוך החדש טהור, וכאילו הסרידה מונחת על פיו.

טז  [י] סרידה של חרס שיש לה שפה, והיא עודפת על פי התנור, ומוקפת צמיד פתיל--הייתה טומאה תחתיה או על גבה, שהכול טמא--הרי כנגד אווירו של תנור טהור.  הייתה טומאה כנגד אווירו של תנור--כנגדו עד לרקיע טמא, וכל שבתוכו טהור.

יז  [יא] קדירה שכפאה על פי החבית, ומירח דופנותיה עם החבית--מצלת על כל מה שבתוכה, ועל מה שבינה ובין שפתות החבית.  הושיבה על פי החבית כדרכה, ומירח--אינה מצלת:  מפני שהקדירה מיטמאה מאווירה; ואין כלי טמא מציל, כמו שביארנו.

משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת מת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה