משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות שגגות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

הלכות שגגות פרק יב

א  כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה--אם שגגו בית דין הגדול בהוראה, והורו להתירו, ושגגו העם בהוריתן, ועשו העם והם סומכין על הוריתן, ואחר כך נודע לבית דין שטעו--הרי בית דין חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה, ואף על פי שלא עשו הן בעצמן מעשה:  שאין משגיחין על עשיית בית דין כלל, בין עשו בין לא עשו--אלא על הוריתן בלבד.  ושאר העם פטורין מן הקרבן, ואף על פי שהם העושין--מפני שתלו בבית דין.

ב  ומה הוא הקרבן שמביאין על שגגה זו:  אם בעבודה זרה שגגו והורו--מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת, מכל שבט ושבט; וקרבן זה הוא האמור בפרשת שלח לך, "והיה, אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" (במדבר טו,כד)--מפי השמועה למדו שבשגגת עבודה זרה הוא מדבר.  ואם בשאר כרתות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה, שגגו והורו--מביא כל שבט ושבט פר חטאת; וזה הוא האמור בפרשת ויקרא "ואם כל עדת ישראל, ישגו" (ויקרא ד,יג).

ג  נמצאת למד, שאם שגגו בית דין הגדול בהוריה בעבודה זרה--מביאין כל הקהל שנים עשר פרים עולות, ושנים עשר שעירים חטאות; והן הנשרפות, שהרי דמם נכנס לפנים; והם הנקראין שעירי עבודה זרה.  ואם בשאר המצוות שגגו, מביאין שנים עשר פרים חטאות; והן הנשרפות, מפני שדמם נכנס לפנים.  וכל פר מהן נקרא פר העלם דבר של ציבור, שנאמר "והקריבו הקהל" (ויקרא ד,יד)--כל קהל וקהל:  וכל שבט ושבט קרוי קהל, שנאמר "ויעמוד יהושפט, בקהל יהודה" (דברי הימים ב כ,ה).

ד  בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל, על פי בית דין שהורו, בין שעשו רוב ישראל, אף על פי שהן מיעוט מניין השבטים, בין שעשו רוב השבטים, אף על פי שהן מיעוט כל ישראל--מביאין כמניין כל השבטים פר לכל שבט, ובעבודה זרה פר ושעיר לכל שבט:  שאף אלו שלא חטאו, מביאין על ידי החוטאים.  אפילו עשה שבט אחד בלבד, והוא רוב הקהל--הרי כל הציבור מביאין שנים עשר פרים, ובעבודה זרה שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.

ה  [ב] בית דין שנסתפק להן אם שגגו בהוראה, או לא שגגו--אינן חייבין באשם תלוי, שנאמר "ונודעה, החטאת . . ." (ויקרא ד,יד):  עד שתיוודע ואחר כך יתחייבו בקרבן, כמו שיתבאר.

ו  במה דברים אמורים שבית דין חייבין, ואלו העושים על פיהם פטורין מן הקרבן--בשהיו המורים בית דין הגדול של שבעים ואחד, ויהיה ראש ישיבה עימהן בהוריה, ויהיו כולן ראויין להוראה, ויטעו כולן או רובן בדבר זה שהורו בו, ויורו בפירוש ויאמרו לעם מותרין אתם לעשות; וכן אלו ששמעו מבית דין, אם אמרו לאחרים יאמרו להם מותרים אתם לעשות, ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם, ויהיו העושים שוגגים על פיהם ומדמים שהדבר שהורו בו כדת הורו; ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, לא שיעקרו כל הגוף; וכשייוודע להם, יידעו גופו של דבר שהורו בו בשגגה.

ז  בכל אלו המאורעים--הוא שיהיו בית דין חייבין בקרבן, והעושה על פיהם פטור.  אבל אם חסר אחד מכל אלו הדרכים--הרי בית דין, פטורין מן הקרבן; וכל מי ששגג ועשה מעשה, מביא חטאת קבועה על שגגתו.

משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות שגגות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו