משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות בכורות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
א אֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר אֵלָא עַל פִּי מֻמְחֶה, שֶׁנָּתַן לוֹ הַנָּשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת, וְאָמַר לוֹ, הַתֵּר בְּכוֹרוֹת בְּמוּמָן; אַפִלּוּ הָיָה מוּם גָּדוֹל וְגָלוּי לַכֹּל, לֹא יַתִּירוֹ אֵלָא מֻמְחֶה שֶׁנָּטַל רְשׁוּת. וְכָל הַבְּכוֹרוֹת אָדָם רוֹאֶה, חוּץ מִבְּכוֹר עַצְמוֹ.
ב אִם אֵין שָׁם מֻמְחֶה, וְהָיָה הַמּוּם מִן הַמּוּמִין הַגְּלוּיִין הַמֻּבְהָקִין, כְּגוֹן שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ, אוֹ נִקְטְעָה יָדוֹ, אוֹ נִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ--הֲרֵי זֶה יִשְׁחֹט עַל פִּי שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת; וְכֵן בְּכוֹר שֶׁיָּצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְנָפַל בּוֹ מוּם מֻבְהָק--הֲרֵי זֶה נִתָּר עַל פִּי שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הַכְּנֶסֶת.
ג אֵין רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר לְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיִּהְיֶה כּוֹהֵן עִמּוֹ--שֶׁמֶּא יֹאמַר לוֹ הַמֻּמְחֶה מוּם הוּא, וּמֻתָּר לִשְׁחֹט עָלָיו, וְיֵלֵךְ וְיִשְׁחֲטֶנּוּ לְעַצְמוֹ, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ לַכּוֹהֵן: שֶׁאַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ חָשׁוּד לֶאֱכֹל קֳדָשִׁים בַּחוּץ, חָשׁוּד הוּא לִגְזֹל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה. לְפִיכָּךְ אִם הָיָה חָכָם, וְיָדוּעַ שְׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ--רוֹאִין לוֹ.
ד הָיָה הַמּוּם גָּלוּי לַכֹּל, כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ--הוֹאִיל וֶהֱבִיאוֹ לֶחָכָם הַמֻּמְחֶה, הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ; לְפִיכָּךְ רוֹאִין לוֹ, אַף עַל פִּי שְׁאֵין עִמּוֹ כּוֹהֵן.
ה [ד] הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר, וְאַחַר כָּךְ הֶרְאָה אֶת מוּמוֹ--אַף עַל פִּי שְׁהוּא מוּם גָּלוּי, שְׁאֵינוּ מִשְׁתַּנֶּה בַּשְּׁחִיטָה, כְּגוֹן שֶׁנֶּחְתְּכָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ--הוֹאִיל וְנִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה, הֲרֵי זֶה אָסוּר; וְיִקָּבֵר כִּבְכוֹר שֶׁמֵּת.
ו [ה] בְּכוֹר שֶׁהָיְתָה לוֹ בֵּיצָה אַחַת, וּשְׁנֵי כִּיסִין, וּבְדָקוֹ הַמֻּמְחֶה, וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל חַרְגּוּזוֹ וּמִעֲכוֹ, וְלֹא יָצַאת בֵּיצָה שְׁנִיָּה, וְהִתִּירוֹ הַמֻּמְחֶה, וְנִשְׁחַט, וְנִמְצֵאת הַשְּׁנִיָּה דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, הוֹאִיל וּמִעֲכוֹ; אֲבָל אִם לֹא נִמְעַךְ--אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר.
ז [ו] מִי שְׁאֵינוּ מֻמְחֶה, וְרָאָה אֶת הַבְּכוֹר, וְנִשְׁחַט עַל פִּיו--הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, וִישַׁלַּם מִבֵּיתוֹ; וְכַמָּה מְשַׁלֵּם--רְבִיעַ לְדַקָּה, וּמֶחְצָה לְגַסָּה. וּמִפְּנֵי מַה לֹא יְשַׁלַּם כָּל דָּמָיו, מִפְּנֵי שֶׁקָּנְסוּ אֶת בַּעַל הַבְּהֵמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה אוֹתָהּ, וְלֹא יְגַדַּל בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
ח [ז] הַנּוֹטֵל שְׂכָרוֹ לִהְיוֹת רוֹאֵה בְּכוֹרוֹת--אֵין שׁוֹחֲטִין עַל פִּיו אֵלָא אִם כֵּן הָיָה מֻמְחֶה גָּדוֹל, וְיָדְעוּ בּוֹ חֲכָמִים שְׁאֵין כְּמוֹתוֹ, וּפָסְקוּ לוֹ שָׂכַר עַל הָרְאִיָּה וְהַבִּקּוּר, בֵּין שֶׁנִּמְצָא מוּם בֵּין שֶׁנִּמְצָא תָּמִים. וְלֹא יִטֹּל שָׂכָר עַל בְּהֵמָה זוֹ, חוּץ מִפַּעַם אַחַת; וְרוֹאֶה אוֹתָהּ לְעוֹלָם כָּל זְמָן שֶׁמְּבִיאִין אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי חָשַׁד.
ט [ח] הֶחָשׁוּד עַל הַבְּכוֹרוֹת לִמְכֹּר אוֹתָן לְשֵׁם חֻלִּין--אֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ אַפִלּוּ בְּשַׂר צְבָאִים, מִפְּנֵי שְׁהוּא דּוֹמֶה לִבְשַׂר עֵגֶל. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ עוֹרוֹת שְׁאֵינָן עֲבוּדִים, אַפִלּוּ שֶׁלִּנְקֵבָה, שֶׁמֶּא יַחְתֹּךְ זַכְרוּתוֹ, וְיֹאמַר עוֹר נְקֵבָה הוּא. וְאֵין לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ צֶמֶר, אַפִלּוּ מְלֻבָּן; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, צוֹאִי.
י אֲבָל לוֹקְחִין מִמֶּנּוּ טָווּי, וּלְבָדִין, וְעוֹרוֹת עֲבוּדִים--שְׁאֵינוּ מְעַבֵּד עוֹר בְּכוֹר תָּמִים, מִפְּנֵי שְׁהוּא מְפַחֵד לְשַׁהוֹתוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁמֶּא יִשְׁמְעוּ בּוֹ הַדַּיָּנִין, וְיִקְנְסוּ אוֹתוֹ כְּפִי רִשְׁעוֹ.
יא [ט] הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמְכָרוֹ, וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לְמֻמְחֶה--מַה שֶׁאָכְלוּ--אָכְלוּ, וְיַחְזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים; וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱכַל--יִקָּבֵר, וְיַחְזִיר הַדָּמִים. וְכֵן הַדִּין בְּמַאֲכִיל אֶת הַטְּרֵפָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאַר בְּהִלְכּוֹת מֶקָּח וּמִמְכָּר.
יב [י] בְּכוֹר שֶׁנִּמְצָא טְרֵפָה--אִם תָּמִים הוּא, וְנִמְצָא טְרֵפָה אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט--הָעוֹר יִשָּׂרֵף כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין, וְהַבָּשָׂר יִקָּבֵר. וְאִם בְּמוּמוֹ נִשְׁחַט--הַבָּשָׂר יִקָּבֵר, וְיֵאוֹתוּ הַכּוֹהֲנִים בְּעוֹרוֹ: וְהוּא, שֶׁנִּשְׁחַט עַל פִּי מֻמְחֶה.
יג [יא] הַבְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכַל בְּשָׂרוֹ כַּהֲלָכָה, בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם--כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לֵהָנוֹת בְּעוֹרוֹ, כָּךְ נִהְנִין בְּגִזָּתוֹ; אֲבָל כָּל צֶמֶר שֶׁנִּגְזַז מִמֶּנּוּ כִּשְׁהוּא חַי, אַפִלּוּ נָשַׁר--הֲרֵי הוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, אַפִלּוּ נָשַׁר מִמֶּנּוּ אַחַר שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם. וְאַפִלּוּ לְאַחַר שְׁחִיטָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר מִיתָתוֹ--הֲרֵי אוֹתוֹ הַצֶּמֶר שֶׁנָּשַׁר מִמֶּנּוּ מֵחַיִּים, בְּאִסּוּרוֹ עוֹמֵד. וְכֵן בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
יד וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכּוֹת מְעִילָה, שֶׁלֹּא גָזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ אֵלָא עַל הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר בִּלְבָד, מִפְּנֵי שְׁאֵינָן בָּאִין לְכַפָּרָה--שֶׁמֶּא יַשְׁהֶה אוֹתָן אֶצְלוֹ, כְּדֵי לִקַּח כָּל הַצֶּמֶר שֶׁיִּנְשֹׁר מֵהֶן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁמִּצְוָה לְאָכְלוֹ בִּשְׁנָתוֹ, בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם.
טו [יב] בְּכוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ צֶמֶר מְדֻבְלָל, וּשְׁחָטוֹ--אֶת שְׁהוּא נִרְאֶה עִמּוֹ מִן הַגִּזָּה, מֻתָּר בַּהֲנָיָה; וְאֶת שְׁאֵינוּ נִרְאֶה עִמּוֹ, וְהוּא הַצֶּמֶר שֶׁעִיקָרוֹ הָפוּךְ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ--אָסוּר, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁנָּשַׁר מֵחַיִּים. [יג] גִּזַּת בְּכוֹר, אַפִלּוּ בַּעַל מוּם--שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּגִזֵּי חֻלִּין, אַפִלּוּ אַחַת בְּכַמָּה אֲלָפִים--הַכֹּל אֲסוּרִים: הֲרֵי הִיא דָּבָר חָשׁוּב, וּמְקַדֵּשׁ בְּכָל שְׁהוּא. הָאוֹרֵג מְלוֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר בַּבֶּגֶד, יִדָּלֵק: מִצֶּמֶר הַמֻּקְדָּשִׁין, מְקַדֵּשׁ בְּכָל שְׁהוּא.
משנה תורה -
ספר הקרבנות -
הלכות בכורות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח