משנה תורה מנוקד - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל פרק ו

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

הִלְכּוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל פֵּרֶק ו

א אֵין עוֹשִׂין סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית; וְאִם רָצָה לִמְכֹּר מְעַט מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית, מוֹכֵר. וְאוֹתָן הַדָּמִים, הֲרֵי הֶן כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית: יִלָּקַח בָּהֶן מַאֲכָל, וְיֵאָכֵל בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וְאוֹתוֹ הַפְּרִי הַנִּמְכָּר, הֲרֵי הוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ כְּשֶׁהָיָה.

ב לֹא יִהְיֶה לוֹקֵחַ יַרְקוֹת שָׂדֶה וּמוֹכֵר, וְלֹא יִצְבֹּר מִקְּלִפֵּי שְׁבִיעִית בְּשָׂכָר--מִפְּנֵי שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. לָקַח יְרָקוֹת לֶאֱכֹל, וְהוֹתִיר--מֻתָּר לִמְכֹּר הַמּוֹתָר, וְהַדָּמִים שְׁבִיעִית; וְכֵן אִם לָקַט יְרָקוֹת לְעַצְמוֹ, וְלָקַח מֵהֶן בְּנוֹ אוֹ בֶּן בֵּיתוֹ וּמָכַר--הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְהַדָּמִים דְּמֵי שְׁבִיעִית.

ג כְּשֶׁמּוֹכְרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית--אֵין מוֹכְרִין אוֹתָן לֹא בְּמִדָּה, וְלֹא בְּמִשְׁקָל, וְלֹא בְּמִנְיָן: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּסוֹחֵר בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. אֵלָא מוֹכֵר הַמְּעַט שֶׁמּוֹכֵר אַכְסָרָה, לְהוֹדִיעַ שְׁהוּא הֶפְקֵר; וְלוֹקֵחַ הַדָּמִים, לִקְנוֹת בָּהֶן אֹכֶל אַחֵר. [ד] וְאוֹגֵד דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהֵאָגֵד לַבַּיִת, לִמְכֹּר בַּשּׁוּק אַכְסָרָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לְהָבִיא לַבַּיִת, לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹגְדִין לַשּׁוּק--כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּמוֹכֵר בְּצִמְצוּם; וּדְבָרִים שְׁאֵין דַּרְכָּן לְהֵאָגֵד אֵלָא לַשּׁוּק, לֹא יֶאֱגֹד אוֹתָן.

ד [ה] פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ--לֹא יִהְיוּ נִמְכָּרִים בְּמִדָּה, אוֹ בְּמִשְׁקָל, אוֹ בְּמִנְיָן, אֵלָא כְּפֵרוֹת הָאָרֶץ אַכְסָרָה; וְאִם הָיוּ נִכָּרִין שְׁהֶם מֵחוּצָה לָאָרֶץ, מֻתָּר.

ה [ו] חֹמֶר בַּשְּׁבִיעִית מִבַּהֶקְדֵּשׁ: שֶׁהַפּוֹדֶה אֶת הַקֹּדֶשׁ--יָצָא הַקֹּדֶשׁ לְחֻלִּין, וְיִתָּפְסוּ הַדָּמִים תַּחְתָּיו. וְהַשְּׁבִיעִית אֵינָהּ כֵּן; אֵלָא הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית--יִתָּפְסוּ הַדָּמִים וְיֵעָשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, וְהַפֵּרוֹת עַצְמָן לֹא נִתְחַלְּלוּ וְנַעֲשׂוּ כְּפֵרוֹת שְׁאָר הַשָּׁנִים, שֶׁנֶּאֱמָר בָּהּ "תִּהְיֶה" (ויקרא כה,ז), בַּהֲוִיָּתָהּ תְּהֵי לְעוֹלָם. וּלְפִי שֶׁנִּקְרֵאת "קֹדֶשׁ" (ויקרא כה,יב), תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר הָאַחֲרוֹן נִתְפָּס בַּשְּׁבִיעִית, וְהַפְּרִי עַצְמוֹ הֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁהָיָה.

ו [ז] כֵּיצַד: לָקַח בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ בִּדְמֵיהֶן בָּשָׂר--נַעֲשָׂה הַבָּשָׂר כְּאוֹתָן הַפֵּרוֹת, וְאוֹכְלוֹ כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית; וְצָרִיךְ לְבַעַר שְׁנֵיהֶם, בְּשָׁעַת בֵּעוּר שְׁבִיעִית. לָקַח בְּאוֹתוֹ בָּשָׂר אוֹ בְּדָמָיו דָּגִים, יָצָא הַבָּשָׂר וְנִתְפְּסוּ הַדָּגִים; לָקַח בַּדָּגִים אוֹ בִּדְמֵיהֶן שֶׁמֶן, יָצְאוּ דָּגִים וְנִתְפַּס שֶׁמֶן; לָקַח בַּשֶּׁמֶן אוֹ בְּדָמָיו דְּבַשׁ, יָצָא שֶׁמֶן וְנִתְפַּס דְּבַשׁ. וְצָרִיךְ לְבַעַר הַפֵּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת עִם הַדְּבַשׁ הָאַחֲרוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבַעֲרִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית; וְאֵין עוֹשִׂין מִשְּׁנֵיהֶם מְלֻגְמָה וְלֹא מַפְסִידִין אוֹתָן, כִּשְׁאָר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית.

ז [ח] אֵין שְׁבִיעִית מִתְחַלֶּלֶת אֵלָא דֶּרֶךְ מֶקָּח. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּפְרִי רִאשׁוֹן; אֲבָל בִּפְרִי שֵׁנִי מִתְחַלֵּל, בֵּין דֶּרֶךְ מֶקָּח בֵּין דֶּרֶךְ חִלּוּל. [ט] וּכְשֶׁמְּחַלְּלִין פְּרִי הַנִּלְקָח שֵׁנִית, אֵין מְחַלְּלִין אוֹתוֹ עַל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף חַיִּים--שֶׁמֶּא יַנִּיחֵם, וִיגַדַּל מֵהֶם עֲדָרִים עֲדָרִים; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁבִיעִית עַצְמָהּ. אֲבָל מְחַלְּלִין אוֹתָן הַפֵּרוֹת עַל הַשְּׁחוּטִים.

ח [י] דְּמֵי שְׁבִיעִית--אֵין פּוֹרְעִין מֵהֶן אֶת הַחוֹב, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן שׁוֹשְׁבִינוּת, וְאֵין מְשַׁלְּמִין מֵהֶן תַּגְמוּלִין, וְאֵין פּוֹסְקִין מֵהֶן צְדָקָה לָעֲנִיִּים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת; אֲבָל מְשַׁלְּחִין מֵהֶן דְּבָרִים שֶׁלִּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ.

ט וְכֵן אֵין לוֹקְחִין מֵהֶן עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה; וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאֵין מְבִיאִין מֵהֶן קִנֵּי זָבִים וְזָבוֹת וְיוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת; וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. וְאֵין סָכִין כֵּלִים וְעוֹרוֹת בְּשֶׁמֶן שֶׁלַּשְּׁבִיעִית; וְאִם סָךְ, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן.

י [יא] אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לֹא לַבַּלָּן, וְלֹא לַסַּפָּר, וְלֹא לַסַּפָּן, וְלֹא לִשְׁאָר הָאֻמָּנִין; אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְמִי שֶׁדּוֹלֶה מַיִם מִן הַבּוֹר לְהַשְׁקוֹת אוֹתוֹ מַיִם. וּמֻתָּר לִתֵּן מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית אוֹ מִדְּמֵיהֶן לָאֻמָּנִין, מַתְּנוֹת חִנָּם.

יא [יב] הָאוֹמֵר לַפּוֹעֵל הֵא לָךְ אֵיסָר זֶה, וְלַקַּט לִי יָרָק הַיּוֹם--שְׂכָרוֹ מֻתָּר; וְאֵינוּ כִּדְמֵי שְׁבִיעִית--אֵלָא מוֹצִיאוֹ בְּכָל מַה שֶׁיִּרְצֶה, וְלֹא קָנְסוּ אֶת הַפּוֹעֵל לִהְיוֹת שְׂכָרוֹ כִּדְמֵי שְׁבִיעִית. וְאִם אָמַר לוֹ, לַקַּט לִי בּוֹ הַיּוֹם יָרָק--הֲרֵי זֶה כִּדְמֵי שְׁבִיעִית; וְאֵינוּ מוֹצִיאוֹ אֵלָא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית.

יב [יג] הַחַמָּרִים הָעוֹשִׂים בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית מְלֶאכֶת שְׁבִיעִית הָאֲסוּרָה, כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאוּ יוֹתֵר מִדַּי--הֲרֵי שְׂכָרָן כִּדְמֵי שְׁבִיעִית; וְדָבָר זֶה קְנָס לָהֶם. וּמִפְּנֵי מַה קָנְסוּ בִּשְׂכַר הַחַמָּרִים, וְלֹא קָנְסוּ בִּשְׂכַר הַפּוֹעֵל--מִפְּנֵי שֶׁשְּׂכַר הַפּוֹעֵל מְעַט, לֹא קָנְסוּ בּוֹ מִשּׁוֹם כְּדֵי חַיָּיו.

יג [יד] הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם כִּכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן, וְאָמַר לוֹ בְּשָׁעַת לְקִיחָה, כְּשֶׁאֲלַקַּט יַרְקוֹת שָׂדֶה, אָבִיא לָךְ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר; וְאוֹתוֹ הַכִּכָּר, הֲרֵי הוּא כְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית. וְאִם לָקַח מִמֶּנּוּ סְתָם--לֹא יְשַׁלַּם מִדְּמֵי שְׁבִיעִית, שְׁאֵין פּוֹרְעִין חוֹב מִדְּמֵי שְׁבִיעִית.

יד [טו] אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה, וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה. כֵּיצַד בְּטוֹבָה--שֶׁיִּתֵּן לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית, כְּמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ, אוֹ שֶׁיַּכְנִיסוֹ לְגִנָּתוֹ לֶאֱכֹל, כְּמִי שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה. וּמִי שֶׁנָּתְנוּ לוֹ פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּמַתָּנָה, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִּירֻשָּׁה--הֲרֵי זֶה אוֹכְלָם, כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹת שֶׁאוֹסֵף אוֹתָן הוּא בְּעַצְמוֹ מִן הַשָּׂדֶה.

משנה תורה - ספר זרעים - הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

יש לך שאלה או הערה?