משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
א לֹא יוֹצִיא אָדָם זְבָלִים מֵחֲצֵרוֹ, וְיִתֵּן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית--מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְזַבֵּל, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה יָפָה לִזְרִיעָה; וְאִם הוֹצִיא וְהִעְמִיד מִמֶּנּוּ אַשְׁפָּה, מֻתָּר. וְלֹא יַעֲשֶׂה אַשְׁפָּה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַזְּמָן שֶׁמְּזַבְּלִין בּוֹ לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ--וְהוּא מִשֶּׁיִּקְשֹׁר הַמָּתִיק.
ב וְלֹא יַעֲשֶׂה אַשְׁפָּה פְּחוּתָה מִמֵּאָה וַחֲמִשִּׁים סְאָה שֶׁלְּזֵבֶל, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה נִכֶּרֶת שְׁהִיא אַשְׁפָּה; וְאִם יִרְצֶה לְהוֹסִיף, מוֹסִיף. הָיָה לוֹ דָּבָר מוּעָט, מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ. וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּכָל בֵּית סְאָה, יָתֵר מִשָּׁלוֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת. [ב] וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ שָׁלוֹשׁ שָׁלוֹשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה, עוֹשֶׂה; וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זִבְלוֹ אוֹצָר, עוֹשֶׂה.
ג הָיָה מַעְמִיד הַזֵּבֶל עַל הַסֶּלַע, אוֹ שֶׁהִעְמִיק בָּאָרֶץ שְׁלוֹשָׁה טְפָחִים וְהִעְרִים הַזֵּבֶל, אוֹ שֶׁבָּנָה עַל הָאָרֶץ גֹּבַהּ שְׁלוֹשָׁה וְהִעְמִיד עָלָיו הַזֵּבֶל--אֵינוּ צָרִיךְ שֵׁעוּר. אַפִלּוּ עָשָׂה כֵּן כַּמָּה אַשְׁפַּתּוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה, בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת--מֻתָּר: שֶׁהֲרֵי הַדָּבָר נִכָּר שְׁאֵינָן לַעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, אֵלָא לִכְנִיסַת הַזֵּבֶל.
ד מֻתָּר לָאָדָם לְהוֹצִיא זֵבֶל מִן הַסַּהַר שֶׁלַּצֹּאן, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ כָּל מַכְנִיסֵי זֵבֶל. וְהָעוֹשֶׂה דִּיר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית, לֹא יַעֲשֵׂהוּ יָתֵר עַל בֵּית סָאתַיִם; וְיַכְנִיס הַצֹּאן לְתוֹכוֹ. וּכְשֶׁיְּזַבְּלוּ אֶת כָּל הַדִּיר--מַנִּיחַ דֹּפֶן אֶחָד מִדָּפְנֵי הַדִּיר, וְעוֹשֶׂה דִּיר אַחֵר בְּצִדּוֹ: נִמְצָא מְזַבֵּל בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.
ה הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין--מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן: כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל, שֶׁהַצֹּאן הִטִּילוּ בָּהּ וְנִדַּיְּרָה; וְלֹא יֹאמְרוּ, זִבַּל זֶה כָּל שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית.
ו לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב כַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית--שֶׁמֶּא יֹאמְרוּ לְתַקַּן שָׂדֵהוּ נִתְכַּוַּן, שֶׁיָּסִיר מִמֶּנָּה הַסֶּלַע; וְאִם הִתְחִיל מִקֹּדֶם שְׁבִיעִית, וּפִצַּל מִמֶּנּוּ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים אֲבָנִים בְּרִבּוּעַ שָׁלוֹשׁ עַל שָׁלוֹשׁ עַל רוּם שָׁלוֹשׁ, כָּל אֶבֶן מֵהֶן אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם אַמָּה אוֹ גְּדוֹלוֹת מִזּוֹ--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְנַקַּר מִמֶּנּוּ בַּשְּׁבִיעִית, כָּל שֶׁיִּרְצֶה.
ז גָּדֵר שֶׁלַּאֲבָנִים שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, וְרָצָה לִטֹּל כָּל אֲבָנָיו--אִם הָיוּ בּוֹ עֶשֶׂר אֲבָנִים אוֹ יָתֵר, כָּל אַחַת מֵהֶן מַשּׂאוּי שְׁנַיִם אוֹ גְּדוֹלוֹת מִזּוֹ--הֲרֵי זֶה נוֹטֵל, שֶׁהָרוֹאֶה יוֹדֵעַ שֶׁלְּצֹרֶךְ הָאֲבָנִים הוּא נוֹטֵל. הָיָה פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, אוֹ שֶׁהָיוּ בּוֹ פָּחוּת מֵעֶשֶׂר אֲבָנִים, אוֹ שֶׁהָיוּ אֲבָנָיו קְטַנּוֹת מִמַּשּׂאוּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם--נוֹטֵל עַד שֶׁיַּנִּיחַ טֶפַח סָמוּךְ לָאָרֶץ.
ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁנִּתְכַּוַּן לְתַקַּן שָׂדֵהוּ, וְהִתְחִיל לִטֹּל בַּשְּׁבִיעִית; אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוַּן לְתַקַּן שָׂדֵהוּ, אוֹ שֶׁהִתְחִיל מִקֹּדֶם שְׁבִיעִית--נוֹטֵל בַּשְּׁבִיעִית כָּל מַה שֶׁיִּרְצֶה מִכָּל מָקוֹם, וְגוֹרֵד עַד לָאָרֶץ. וְכֵן אִם הָיָה נוֹטֵל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ--אַף עַל פִּי שְׁהוּא קַבְלָן, גּוֹרֵד עַד לָאָרֶץ.
ט אֲבָנִים שֶׁרְאוּיִין שֶׁתְּזַעְזַע אוֹתָן הַמַּחְרֵשָׁה, אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ--אִם יֵשׁ בָּהֶן שְׁתַּיִם שֶׁלְּמַשּׂאוּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִטֹּל אוֹתָן; הָיוּ קטַנּוֹת מִזֶּה, לֹא יִנָּטְלוּ.
י הַמְּסַקֵּל שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שְׁהוּא צָרִיךְ לָאֲבָנִים--נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ; וְכֵן אִם הָיָה לוֹ בְּשָׂדֵהוּ גַּרְגֵּשׁ שֶׁלִּצְרוֹרוֹת, אוֹ גַּל שֶׁלַּאֲבָנִים--נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ: וְאִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע, אוֹ קַשׁ--יִטֹּל אֶת כֻּלָּן.
יא לֹא יְמַלֵּא אָדָם גַּיְא עָפָר, אוֹ יְתַקְּנוֹ בְּעָפָר--מִפְּנֵי שְׁהוּא מְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ. אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִץ עַל פִּי הַגַּיְא; וְכָל אֶבֶן שֶׁיָּכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ, וְהוּא עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַגַּיְא--הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל.
יב אַבְנֵי כָּתֵף, וְהֶם הַנִּטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ עַל הַכָּתֵף--מֻתָּר לְהָבִיאָן מִכָּל מָקוֹם, בֵּין מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ בֵּין מִשָּׂדֵהוּ; וְכֵן הַקַּבְלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם, וְאַפִלּוּ אֲבָנִים קְטַנּוֹת, בֵּין מִשָּׂדֶה שֶׁקִּבְּלָהּ, בֵּין מִשָּׂדֶה שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ.
יג פִּרְצָה שְׁהִיא סוּגָה בְּעָפָר--אִם אֵינָהּ מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים, אָסוּר לִבְנוֹתָהּ; וְאִם הָיְתָה מַכְשֶׁלֶת אֶת הָרַבִּים, אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה סוּגָה בְּעָפָר אֵלָא פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִבְנוֹתָהּ.
יד אָסוּר לוֹ לִבְנוֹת גָּדֵר בַּשְּׁבִיעִית, בֵּין שָׂדֵהוּ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ; אֲבָל בּוֹנֵה גָּדֵר, בֵּינוֹ לְבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. וּמֻתָּר לְהַעְמִיק עַד הַסֶּלַע; וּמוֹצִיא אֶת הֶעָפָר, וְצוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ כָּל מַעְמִידֵי זֵבֶל. וְכֵן אִם חָפַר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה בַּשְּׁבִיעִית, צוֹבֵר הֶעָפָר בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הַחוֹפְרִים.
משנה תורה -
ספר זרעים -
הלכות שמיטה ויובל - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג