משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב

הִלְכּוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה פֵּרֶק טז

א  פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה שֶׁנָּשְׂאוּ בַּת יִשְׂרָאֵל, וּבָעֲלוּ--לוֹקִין, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-יָבֹא פְצוּעַ-דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה" (דברים כג,ב); וּמֻתָּרִין לִשָּׂא גִּיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת.  וְאַפִלּוּ כּוֹהֵן שְׁהוּא פְּצוּעַ דַּכָּא--מֻתָּר לִשָּׂא גִּיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, שְׁאֵינוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ; וְאַפִלּוּ נְתִינָה אוֹ אַחַת מִן הַסְּפֵקוֹת, מֻתֶּרֶת לוֹ:  [ב] הוֹאִיל וּפְצוּעַ דַּכָּא אָסוּר לָבוֹא בַּקָּהָל, לֹא גָזְרוּ בּוֹ עַל הַנְּתִינִים וְלֹא עַל הַסְּפֵקוֹת.  אֲבָל פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה אָסוּר בְּמַמְזֶרֶת וַדָּאִית, שֶׁהֲרֵי אִסּוּרָהּ מִן הַתּוֹרָה.

ב  [ג] וְאֵיזֶה הוּא פְּצוּעַ דַּכָּא, כָּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ; וּכְרוּת שָׁפְכָה, כָּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד שֶׁלּוֹ.  וּבִשְׁלוֹשָׁה אֵבָרִין אִפְשָׁר שֶׁיּוֹלִיד הַזָּכָר--בַּגִּיד, וּבַבֵּיצִים, וּבַשָּׁבִילִין שֶׁבָּהֶן תִּתְבַּשַׁל שִׁכְבַת זֶרַע, וְהֶן הַנִּקְרָאִין חוּטֵי בֵּיצִים; וְכֵיוָן שֶׁנִּפְצַע אֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה אֵבָרִין אֵלּוּ, אוֹ נִכְרַת, אוֹ נִדּוֹךְ--הֲרֵי זֶה פָּסוּל.

ג  [ד] כֵּיצַד:  נִפְצַע הַגִּיד אוֹ נִדּוֹךְ, אוֹ שֶׁנִּכְרְתָה הָעֲטָרָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה--פָּסוּל.  וְאִם נִכְרַת מֵרֹאשׁ הָעֲטָרָה, וְנִשְׁתַּיַּר מִמֶּנָּה אַפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מֻקָּף לְכָל הַגִּיד--הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר; נִכְרַת הַגִּיד לְמַעְלָה מֵעֲטָרָה כְּקֻלְמוֹס, אוֹ כְּמַרְזֵב--כָּשֵׁר.

ד  [ה] נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה, כָּשֵׁר.  נִקְּבָה הָעֲטָרָה עַצְמָהּ--אִם כְּשֶׁיִּרְאֶה קֶרִי תֵּצֵא שִׁכְבַת זֶרַע מִן הַנֶּקֶב, פָּסוּל; נִסְתַּם הַנֶּקֶב, חָזַר לְהֶכְשֵׁרוֹ.  נִקַּב לְמַטָּה מֵעֲטָרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה בְּתוֹךְ הָעֲטָרָה, פָּסוּל--שֶׁהָעֲטָרָה כֻּלָּהּ, מְעַכֶּבֶת.  [ו] נִסְתַּם שָׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע, וְחָזַר לִרְאוֹת שִׁכְבַת זֶרַע מִשָּׁבִיל שֶׁמַּשְׁתִּין בּוֹ--הֲרֵי זֶה פָּסוּל.

ה  [ז] נִכְרְתוּ הַבֵּיצִים, אוֹ אֶחָד מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּפְצְעָה אַחַת מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּדּוֹכָה, אוֹ שֶׁחָסְרָה, אוֹ שֶׁנִּקְּבָה--הֲרֵי זֶה פָּסוּל; נִכְרְתוּ חוּטֵי הַבֵּיצִים, אוֹ אֶחָד מֵהֶן, אוֹ שֶׁנִּדּוֹךְ, אוֹ נִפְצַע--הֲרֵי זֶה פָּסוּל.  [ח] נִקַּב חוּט מֵחוּטֵי הַבֵּיצִים לְשָׁבִיל מֵי רַגְלַיִם, וַהֲרֵי הוּא מַטִּיל מַיִם מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת, מִשָּׁבִיל הַמַּיִם וּמִשָּׁבִיל שִׁכְבַת זֶרַע--הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.

ו  [ט] כָּל פְּסוּל שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה, בְּשֶׁלֹּא הָיוּ בִּידֵי שָׁמַיִם--כְּגוֹן שֶׁכְּרָתוֹ אָדָם אוֹ כֶּלֶב, אוֹ הִכָּהוּ קוֹץ, וְכַיּוֹצֶא בִּדְבָרִים אֵלּוּ; אֲבָל אִם נֻלַּד כְּרוּת שָׁפְכָה, אוֹ פְּצוּעַ דַּכָּא, אוֹ שֶׁנֻּלַּד בְּלֹא בֵּיצִים, אוֹ שֶׁחָלָה מֵחֲמַת גּוּפוֹ וּבָטְלוּ מִמֶּנּוּ אֵבָרִים אֵלּוּ, אוֹ שֶׁנֻּלַּד בָּהֶם שְׁחִין וְהִמְסָה אוֹתָן אוֹ כְּרָתָן--הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר לָבוֹא בַּקָּהָל, שֶׁכָּל אֵלּוּ בִּידֵי שָׁמַיִם.

ז  [י] אָסוּר לְהַפְסִיד אֵבַרֵי הַזֶּרַע--בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, אֶחָד טְמֵאִים וְאֶחָד טְהוֹרִים, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ:  אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמָר "וּבְאַרְצְכֶם, לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כב,כד), מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁדָּבָר זֶה נוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם; וְעִנְיַן הַכָּתוּב, כְּלוֹמַר לֹא יֵעָשֶׂה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל, בֵּין בְּגוּפָן בֵּין בְּגוּפוֹת אֲחֵרִים.

ח  וְכָל הַמְּסָרֵס--לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, בְּכָל מָקוֹם; וְאַפִלּוּ מְסָרֵס אַחַר הַמְּסָרֵס, לוֹקֶה.  [יא] כֵּיצַד:  הֲרֵי שֶׁבָּא וְכָרַת אֶת הַגִּיד, וּבָא אַחֵר וְכָרַת אֶת הַבֵּיצִים אוֹ נִתְּקָן, וּבָא אַחֵר וְכָרַת אֶת חוּטֵי הַבֵּיצִים, אוֹ שֶׁבָּא אַחֵר וּמִעַךְ אֶת הַגִּיד, וּבָא אַחֵר וְנִתְּקוֹ, וּבָא אַחֵר וּכְרָתוֹ--כֻּלָּן לוֹקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סֵרַס הָאַחֲרוֹן אֵלָא מְסֹרָס:  בֵּין בָּאָדָם, בֵּין בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף.  וְהַמְּסָרֵס אֶת הַנְּקֵבָה, בֵּין בָּאָדָם בֵּין בִּשְׁאָר מִינִים--פָּטוּר.

ט  [יב] הַמַּשְׁקֶה עִיקָרִין לָאָדָם, אוֹ לִשְׁאָר מִינִים, כְּדֵי לְסָרְסוֹ--הֲרֵי זֶה אָסוּר, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו; וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לִשְׁתּוֹת עִיקָרִין שֶׁמְּסָרְסִין אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא תֵלֵד.  הֲרֵי שֶׁכָּפַת אֶת הָאָדָם וְשִׁסָּה בּוֹ כֶּלֶב אוֹ שְׁאָר חַיּוֹת, עַד שֶׁעָשָׂהוּ כְּרוּת שָׁפְכָה, אוֹ שֶׁהוֹשִׁיבוֹ בַּמַּיִם אוֹ בַּשֶּׁלֶג, עַד שֶׁבִּטַּל מִמֶּנּוּ אֵבַרֵי תַּשְׁמִישׁ--אֵינוּ לוֹקֶה:  עַד שֶׁיְּסָרֵס בְּיָדוֹ.  וְרָאוּי לְהַכּוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

י  [יג] אָסוּר לוֹמַר לַגּוֹי לְסָרַס בְּהֵמָה שֶׁלָּנּוּ; וְאִם לְקָחָהּ הַגּוֹי מֵעַצְמוֹ לְסָרַס אוֹתָהּ, מֻתָּר.  וְאִם הִעְרִים יִשְׂרָאֵל בְּדָבָר זֶה, קוֹנְסִין אוֹתוֹ וּמוֹכְרָהּ לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר:  וְאַפִלּוּ לִבְנוֹ הַגָּדוֹל, מֻתָּר לְמָכְרָהּ; אֲבָל לִבְנוֹ הַקָּטָן, אֵינוּ מוֹכְרָהּ וְלֹא נוֹתְנָהּ לוֹ.

משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב