משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת פרק כח

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות שבת פרק כח

א כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה--אם היה בינו ובין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה, שהוא צלע בית סאתיים המרובעת, או פחות מזה--הרי זה מצטרף למדינה, ונחשב ממנה; וכשמודדין לה אלפיים אמה לכל רוח, מודדין חוץ מבית דירה זה.

ב היה בית זה קרוב למדינה בשבעים אמה, ובית שני קרוב לבית ראשון בשבעים אמה, ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה, וכן עד מהלך כמה ימים--הרי הכול כמדינה אחת; וכשמודדין, מודדין מחוץ לבית האחרון: והוא שיהיה בית דירה זה, ארבע אמות על ארבע אמות או יתר.

ג וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנין, ובית עבודה זרה שיש בו בית דירה לכומרין, והאוצרות שיש בהן בית דירה, והגשר והקבר שיש בהן בית דירה, ושלוש מחיצות שאין עליהן תקרה ויש בהן ארבע אמות על ארבע אמות, והבורגנין, והבית הבנוי בים, ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה, והמערה שיש בניין על פיה ויש בה בית דירה--כל אלו מצטרפין עימה, אם היו בתוך שבעים אמה ושיירים; ומאותו הבית היוצא, רואין כאילו חוט מתוח על פני כל המדינה, ומודדין חוץ לאותו החוט, אלפיים אמה.

ד ואלו, שאין מצטרפין עימה--שתי מחיצות שאין עליהן תקרה, אף על פי שדרין ביניהן; והגשר והקבר ובית הכנסת ובית עבודה זרה והאוצרות, שאין בהן בית דירה; והבור והשיח והמערה והשובך, ובית שבספינה: כל אלו וכיוצא בהן, אין מצטרפין עימה.

ה היו שתי עיירות זו סמוכה לזו--אם יש ביניהן מאה וארבעים ואחת ושליש, כדי שיהיה שבעים אמה ושיירים לזו ושבעים אמה ושיירים לזו--חושבין שתיהן כעיר אחת; ונמצאת כל עיר מהן, מהלכת את כל העיר השנייה וחוצה לה אלפיים אמה. היו שלושה כפרים משולשין--אם יש בין האמצעי ובין כל אחד מן החיצונים, אלפיים אמה או פחות מכאן, ובין השניים החיצונים, מאתיים שלוש ושמונים פחות שליש, כדי שיהיה בין כל אחד מהן ובין האמצעי כשתראה אותו כאילו הוא ביניהן, מאה אמה וארבעים ואחת ושליש--הרי שלושתן כמדינה אחת, ומודדין להם אלפיים אמה לכל רוח מחוץ לשלושתן. עיר שהוקפה ולבסוף ישבה, מודדין לה מישיבתה; ישבה ולבסוף הוקפה, מודדין לה מחומותיה.

ו עיר שהייתה ארוכה או מרובעת, הואיל ויש לה ארבע זווייות שוות, מניחין אותה כמות שהיא, ומודדין לה אלפיים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה; הייתה עגולה, עושין לה זווייות, ורואין אותה כאילו היא בתוך מרובע, ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפיים אמה לכל רוח--שנמצא משתכר הזווייות.

ז וכן אם הייתה משולשת, או שיש לה צלעות רבות--מרבעין אותה, ואחר כך מודדין חוץ למרובע אלפיים אמה לכל רוח; וכשהוא מרבעה, מרבעה כריבוע העולם, כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם, ומכוונת כנגדה. [ח] הייתה רחבה מצד אחד, וקצרה מצד אחד--רואין אותה כאילו היא כולה רחבה. הייתה עשויה כמין גם, או שהייתה עשויה כקשת--אם יש בין שני ראשיה, פחות מארבעת אלפים אמה--מודדין לה מן היתר, ורואין את כל הרוחב שבין היתר והקשת כאילו הוא מלא בתים; ואם היה בין שני ראשיה, ארבעת אלפים--אין מודדין לה, אלא מן הקשת.

ח [ט] עיר שיושבת על שפת הנחל--אם יש לפניה רקה רוחב ארבע אמות על שפת הנחל, כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל--נמצא הנחל בכלל העיר, ומודדין לה אלפיים אמה משפת הנחל השנייה, וייעשה הנחל כולו בכלל המדינה, מפני הרקה הבנויה מצידו. ואם אין שם רקה, אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן; ונמצא הנחל, נמדד מן האלפיים שלהם.

ט [י] יושבי צריפין, אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן; ואם יש שם שלוש חצרות של שני שני בתים, הוקבעו כולם, ומרבעין אותה ונותנין להם אלפיים אמה לכל רוח, כשאר העיירות.

י [יא] אין מודדין אלא בחבל של חמישים אמה, לא פחות ולא יתר; ובחבל של פשתן, כדי שלא יימשך יותר. הגיע לגיא--אם היה רוחבו חמישים אמה, שיכול להבליעו בחבל המידה--מבליעו: והוא שיהיה בעומקו, פחות מארבעת אלפים.

יא [יב] במה דברים אמורים, שהיה חוט המשקולת יורד כנגדו, שאי אפשר להשתמש בו; אבל אם אין חוט המשקולת יורד כנגדו, אינו מבליעו, אלא אם כן היה עומקו אלפיים, או פחות מכאן.

יב [יג] היה גיא מעוקם--מקדד ועולה, מקדד ויורד; היה גיא רחב מחמישים, שאינו יכול להבליעו--הולך למקום שהוא יכול להבליעו, ומבליעו, וצופה כנגד מידתו, וחוזר.

יג [יד] הגיע לכותל, אין אומרים ייקוב את הכותל; אלא אומד רוחבו, והולך לו. ואם אפשר להשתמש בו, מודדו מדידה יפה; ואם היה חוט המשקולת יורד כנגדו, מודד רוחבו מדידה יפה.

יד [טו] הגיע להר--אם היה הר המתלקט ממנו גובה עשרה טפחים באורך חמש אמות, מבליעו וחוזר למידתו; ואם היה גבוה הרבה, עד שיתלקט ממנו עשרה טפחים מתוך משך ארבע אמות, אומדו, והולך לו. אם אינו יכול להבליעו, כגון שהיה רוחבו יתר מחמישים--מקדדו מעט מעט: וזה הוא שאמרו, מקדדין בהרים.

טו [טז] כיצד מקדדין בהרים או בגיאיות שאינו יכול להבליען: אוחזין שניים חבל של ארבע אמות, העליון אוחז קצתו כנגד מרגלותיו, והתחתון אוחז בקצה השני כנגד ליבו; וחוזר העליון לעמוד במקום התחתון, והתחתון יורד ומרחיק ממנו מידת החבל; וכן מתגלגלים והולכין, עד שמודדין את כולו. וכשילך המודד להבליע את ההר או הגיא, לא ייצא חוץ לתחום--שלא יראו אותו העוברים, ויאמרו מידת תחומין באה לכאן.

טז [יז] אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה, שהוא יודע מידת הקרקע. היו לנו תחומי שבת מוחזקין, ובא מומחה ומדד, ריבה בתחום מהן, ומיעט בתחום--שומעין לו בתחום שריבה; וכן אם באו שניים מומחין, ומדדו התחום, אחד ריבה, ואחד מיעט--שומעין למרבה: ובלבד שלא ירבה, יתר ממידת אלכסונה של עיר.

יז [יח] כיצד: בעת שירבה זה--נאמר שמא הראשון מקרן אלכסון של עיר מדד האלפיים, ולפיכך מיעט מידתו, ונמצא צלע התחום בינו ובין המדינה, פחות מאלפיים; וזה האחרון, מדד אלפיים מצלע המדינה: ואין מחזיקין על הראשון, שטעה ביתר על זה. לפיכך אם ריבה זה האחרון יתר על הראשון, אפילו בחמש מאות ושמונים בקירוב--שומעין לו; ביתר על זה, אין שומעין לו.

יח [יט] אפילו עבד, אפילו שפחה--נאמנין לומר עד כאן תחום השבת; ונאמן הגדול לומר, זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן, וסומכין על עדותו בדבר זה: שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל, מפני ששיעור אלפיים מדבריהם.