משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת פרק כז

משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

הלכות שבת פרק כז

א היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת--לוקה, שנאמר "אל ייצא איש ממקומו--ביום השביעי" (שמות טז,כט): מקום זה, הוא תחום העיר. ולא נתנה תורה, שיעור לתחום זה; אבל חכמים העתיקו שתחום זה, הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, וכך אמר להם משה רבנו, לא תצאו חוץ למחנה. ומדברי סופרים, שלא ייצא אדם חוץ לעיר, אלא עד אלפיים אמה; אבל חוץ לאלפיים, אסור--שאלפיים, הוא מגרש העיר.

ב נמצאת למד, שמותר לאדם בשבת להלך את כל העיר כולה, אפילו הייתה כנינווה, בין שהייתה מוקפת חומה, בין שלא הייתה מוקפת. וכן מותר לו להלך חוץ לעיר אלפיים אמה לכל רוח מרובעות כטבלה מרובעת, כדי שיהיה נשכר את הזווייות. ואם יצא חוץ לאלפיים, מכין אותו מכת מרדות--עד שנים עשר מיל; אבל אם יצא והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל, אפילו אמה אחת--לוקה מן התורה.

ג המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהין עשרה ואין בכל אחד מהן ארבעה על ארבעה--הרי זה ספק, אם יש תחומין למעלה מעשרה; אבל אם הלך על מקום שיש בו ארבעה על ארבעה--הרי זה כמהלך על הארץ, ויש איסור תחומין שם.

ד מי ששבת בדיר שבמדבר, או בסהר, או במערה, וכיוצא בהן מרשות היחיד--מהלך את כולה, וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח בריבוע; וכן השובת בבקעה. אפילו היה ישן בשעה שנכנס השבת, שלא קנה שביתה--יש לו להלך ממקומו אלפיים אמה לכל רוח בריבוע. היה מהלך בבקעה, ואינו יודע תחום השבת--מהלך אלפיים פסיעות בינונייות, וזה הוא תחום השבת.

ה המהלך אלפיים אמה שיש לו להלך, ושלמה מידתו בתוך דיר או סהר או מערה או בתוך המדינה--אינו מהלך אלא עד סוף מידתו; ואין אומרין הואיל וכלתה מידתו בתוך רשות היחיד, מהלך את כולה. במה דברים אמורים, בשכלתה מידתו במקצת העיר, או במקצת המערה; אבל אם הייתה אותה רשות היחיד מובלעת בתוך אלפיים אמה שלו--תיחשב לו כל אותה הרשות כארבע אמות, ומשלימין לו את השאר.

ו כיצד: הרי שהיה אלף אמה ממקום שביתתו, או מחוץ לעיר, עד מדינה או מערה שיש באורכה אלף אמה, או פחות מאלף--מהלך את כל המדינה או המערה שפגע בה, ומהלך חוצה לה אלף אמה פחות ארבע אמות. [ז] אבל אם היה במדינה או במערה שפגע בה בתוך מידתו, אלף אמה ואמה--אינו מהלך בה אלא אלף אמה בלבד, שהוא תשלום אלפיים שיש לו.

ז [ח] מי שכלתה מידתו בחצי העיר--אף על פי שאינו מהלך אלא עד סוף מידתו, מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה. וכן מי ששבת בבקעה, והקיפוהו גויים מחיצה בשבת--אינו מהלך בה אלא אלפיים אמה לכל רוח, אף על פי שהוא בתוך המחיצה; ומותר לו לטלטל בכל המחיצה על ידי זריקה, אם הקיפוה לשם דירה.

ח [ט] מי שהיה בא בדרך ליכנס למדינה, בין שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה--אם נכנס בתוך אלפיים אמה קרוב לעיר, קודם שייכנס השבת--אף על פי שלא הגיע למדינה אלא בשבת, הרי זה ייכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח.

ט [י] היה בא למדינה וישן בדרך, ולא ניעור אלא בשבת, וכשניעור, מצא עצמו בתוך התחום--הרי זה ייכנס לה, ויהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה לכל רוח: מפני שדעתו הייתה להלך למדינה זו, ולפיכך קנה שביתה עם בני המדינה כמותן--שהרי נכנס עימהן בתחום.

י [יא] מי שיצא חוץ לתחום, אפילו אמה אחת--לא ייכנס: שהארבע אמות שיש לו לאדם, תחילתן ממקום שהוא עומד בו; לפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר, יישב במקומו, ואין לו להלך אלא בתוך ארבע אמות, מעמידת רגליו ולחוץ. וכן מי שהחשיך חוץ לתחום המדינה, אפילו אמה אחת--הרי זה לא ייכנס לה: אלא יהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו, אלפיים אמה בלבד. ואם כלתה מידתו במקצת העיר, מהלך עד סוף מידתו כמו שאמרנו. הייתה רגלו אחת בתוך התחום, ורגלו אחת חוץ לתחום--הרי זה ייכנס.

יא [יב] מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעתו--כגון שהוציאוהו גויים או רוח רעה, או ששגג ויצא--אין לו אלא ארבע אמות. חזר לדעת, אין לו אלא ארבע אמות; החזירוהו, כאילו לא יצא. ואם נתנוהו ברשות היחיד--כגון שנתנוהו גויים בדיר וסהר ומערה, או בעיר אחרת--יש לו להלך את כולה; וכן אם יצא לאחד מאלו בשגגה, ונזכר והוא בתוכן--מהלך את כולה.

יב [יג] יצא חוץ לתחום לדעת--אף על פי שחזר שלא לדעת, כגון שהחזירוהו גויים או רוח רעה--אין לו אלא ארבע אמות; וכן אם יצא חוץ לתחום לדעת--אף על פי שהוא בתוך רשות היחיד, כגון דיר וסהר--אין לו אלא ארבע אמות. המפרש בים הגדול--אף על פי שהוא חוץ לתחום ששבת בו, מהלך את כל הספינה כולה, ומטלטל בכולה.

יג [יד] מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת, והוקף במחיצה בשבת--יש לו להלך כל אותה המחיצה: והוא, שלא תהיה יתר על אלפיים אמה. ואם היה תחום שיצא ממנו מובלע מקצתו בתוך המחיצה שנעשת שלא לדעתו--הואיל ויש לו להלך את כל המחיצה, הרי זה נכנס לתחומו; וכיון שייכנס, הרי הוא כאילו לא יצא.

יד [טו] כל מי שאין לו לזוז ממקומו, אלא בתוך ארבע אמות--אם נצרך לנקביו, הרי זה יוצא ומרחיק ונפנה וחוזר למקומו. ואם נכנס למקצת תחום שיצא ממנו, בעת שירחיק להיפנות--הואיל ונכנס ייכנס, וכאילו לא יצא: והוא, שלא יצא בתחילה לדעת; אבל אם יצא לדעת--אף על פי שנכנס, אין לו אלא ארבע אמות.

טו [טז] כל מי שיצא ברשות בית דין--כגון העדים שבאין להעיד על ראיית הלבנה, וכיוצא בהן ממי שמותר לו לצאת לדבר מצוה--יש לו אלפיים אמה לכל רוח, באותו מקום שהגיע לו; ואם הגיע למדינה--הרי הוא כאנשי העיר, ויש לו אלפיים אמה לכל רוח חוץ למדינה.

טז [יז] היה יוצא ברשות, ואמרו לו והוא הולך בדרך כבר נעשת המצוה שיצאת לעשותה--יש לו ממקומו, אלפיים אמה לכל רוח; ואם היה מקצת תחום שיצא ממנו ברשות, מובלע בתוך אלפיים שיש לו ממקומו--הרי זה חוזר למקומו, וכאילו לא יצא. וכל היוצאין להציל נפשות ישראל מיד גויים, או מן הנהר, או מן המפולת--יש להם אלפיים אמה לכל רוח, ממקום שהצילו; ואם הייתה יד הגויים תקיפה, והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו--הרי אלו חוזרין בשבת למקומן, ובכלי זינן.