תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק יב

א ואמר ה' למשה ולאהרון, בארעא דמצריים למימר. ב ירחא הדין לכון, ריש ירחיא: קדמאי הוא לכון, לירחי שתא. ג מלילו, עם כל כנשתא דישראל למימר, בעסרא, לירחא הדין: וייסבון להון, גבר אימר לבית אבא--אימרא לביתא. ד ואם זעיר ביתא, מלאתמנאה על אימרא--וייסב הוא ושיבביה דקריב לביתיה, במניין נפשתא: גבר לפום מיכליה, תתמנון על אימרא. ה אימר שלים דכר בר שתיה, יהי לכון; מן אימריא ומן בני עיזיא, תיסבון. ו ויהי לכון למטרא, עד ארבעת עסרא יומא לירחא הדין; וייכסון יתיה, כול קהלא כנשתא דישראל--בין שמשיא. ז וייסבון, מן דמא, וייתנון על תרין סיפיא, ועל שקפא--על, בתיא, דייכלון יתיה, בהון. ח וייכלון ית בסרא, בליליא הדין: טווי נור ופטיר, על מררין ייכלוניה. ט לא תיכלון מיניה כד חי, ואף לא כד בשלא מבושל במיא: אלהין טווי נור, רישיה על כרעוהי ועל גוויה. י ולא תשארון מיניה, עד צפרא; ודישתאר מיניה עד צפרא, בנורא תיקדון. יא וכדין, תיכלון יתיה--חרציכון יהון אסירין, מסניכון ברגליכון וחוטריכון בידכון; ותיכלון יתיה בבהילו, פסחא הוא קודם ה'. יב ואתגלי בארעא דמצריים, בליליא הדין, ואקטול כל בוכרא בארעא דמצריים, מאנשא ועד בעירא; ובכל טעוות מצראי אעביד דינין, אנא ה'. יג ויהי דמא לכון לאת, על בתיא דאתון תמן, ואחזי ית דמא, ואחוס עליכון; ולא יהי בכון מותא לחבלא, במקטלי בארעא דמצריים. יד ויהי יומא הדין לכון לדוכרנא, ותיחגון יתיה חגא קודם ה': לדריכון, קיים עלם תיחגוניה. טו שבעא יומין, פטירא תיכלון--ברם ביומא קדמאה, תבטלון חמירא מבתיכון: ארי כל דייכול חמיע, וישתיצי אנשא ההוא מישראל--מיומא קדמאה, עד יומא שביעאה. טז וביומא קדמאה, מערע קדיש, וביומא שביעאה, מערע קדיש יהי לכון: כל עבידא, לא יתעביד בהון--ברם מא דמתאכיל לכל נפש, הוא בלחודוהי יתעביד לכון. יז ותיטרון, ית פטירא, ארי בכרן יומא הדין, אפיקית ית חיליכון מארעא דמצריים; ותיטרון ית יומא הדין, לדריכון--קיים עלם. יח בניסן בארבעת עסרא יומא לירחא, ברמשא, תיכלון, פטירא: עד יומא חד ועסרין, לירחא--ברמשא. יט שבעא יומין--חמירא, לא ישתכח בבתיכון: ארי כל דייכול מחמעא, וישתיצי אנשא ההוא מכנשתא דישראל--בגיוריא, וביציביא דארעא. כ כל מחמעא, לא תיכלון; בכול, מותבניכון, תיכלון, פטירא. {פ}

כא וקרא משה לכל סבי ישראל, ואמר להון: אתנגידו, וסבו לכון מן בני ענא לזרעייתכון--וכוסו פסחא. כב ותיסבון אסרת איזובא, ותטבלון בדמא דבמנא, ותדון לשקפא ולתרין סיפיא, מן דמא דבמנא; ואתון, לא תיפקון אנש מתרע ביתיה--עד צפרא. כג ויתגלי ה', לממחי ית מצראי, ויחזי ית דמא על שקפא, ועל תרין סיפיא; וייחוס ה', על תרעא, ולא ישבוק מחבלא, למיעל לבתיכון לממחי. כד ותיטרון, ית פתגמא הדין, לקיים לך ולבנך, עד עלמא. כה ויהי ארי תיעלון לארעא, דייתין ה' לכון--כמא דמליל; ותיטרון, ית פולחנא הדין. כו ויהי, ארי יימרון לכון בניכון: מא פולחנא הדין, לכון. כז ותימרון דיבח חייס הוא קודם ה', דחס על בתי בני ישראל במצריים, כד מחא ית מצראי, וית בתנא שיזיב; וכרע עמא, וסגידו. כח ואזלו ועבדו, בני ישראל: כמא דפקיד ה' ית משה ואהרון, כין עבדו. {ס}

כט והוה בפלגות ליליא, וה' קטל כל בוכרא בארעא דמצריים, מבוכרא דפרעה דעתיד למיתב על כורסי מלכותיה, עד בוכרא דשביא דבבית אסירי; וכול, בוכרא דבעירא. ל וקם פרעה בליליא, הוא וכל עבדוהי וכל מצראי, והות צווחתא רבתא, במצריים: ארי לית ביתא תמן, דלא הוה ביה מיתא. לא וקרא למשה ולאהרון בליליא, ואמר קומו פוקו מגו עמי--אף אתון, אף בני ישראל; ואיזילו פלחו קודם ה', כמא דהוויתון אמרין. לב אף ענכון אף תוריכון דברו כמא דמלילתון, ואיזילו; וצלו, אף עליי. לג ותקיפו מצראי על עמא, לאוחאה לשלחותהון מן ארעא: ארי אמרו, כולנא מייתין. לד ונטל עמא ית לישהון, עד לא חמע; מותר אצוותהון צריר בלבושיהון, על כתפיהון. לה ובני ישראל עבדו, כפתגמא דמשה; ושאילו, ממצריים, מנין דכסף ומנין דדהב, ולבושין. לו וה' יהב ית עמא לרחמין, בעיני מצראי--ואשאילונון; ורוקינו, ית מצריים. {פ}

לז ונטלו בני ישראל מרעמסס, לסוכות, כשית מאה אלפין גוברא, רגלאה בר מטפלא. לח ואף נוכראין סגיאין, סליקו עימהון, וענא ותורי, בעירא סגי לחדא. לט ואפו ית לישא דאפיקו ממצריים, גריצן פטירן--ארי לא חמע: ארי איתרכו ממצריים, ולא יכילו לאתעכבא, ואף זוודין, לא עבדו להון. מ ומותב בני ישראל, דיתיבו במצריים--ארבע מאה, ותלתין שנין. מא והוה, מסוף ארבע מאה, ותלתין, שנין; והוה, בכרן יומא הדין, נפקו כל חיליא דה', מארעא דמצריים. מב לילי נטיר הוא קודם ה', לאפקותהון מארעא דמצריים: הוא ליליא הדין קודם ה', נטיר לכל בני ישראל לדריהון. {פ}

מג ואמר ה' למשה ואהרון, דא גזירת פסחא: כל בר ישראל דישתמד, לא ייכול ביה. מד וכל עבד גבר, זבין כספא--ותגזר יתיה, בכין ייכול ביה. מה תותבא ואגירא, לא ייכול ביה. מו בחבורא חדא יתאכיל, לא תפקון מן ביתא מן בסרא לברא; וגרמא, לא תתברון ביה. מז כל כנשתא דישראל, יעבדון יתיה. מח וארי יתגייר עימכון גיורא, ויעביד פסחא קודם ה'--מגזר ליה כל דכורא ובכין יקרב למעבדיה, ויהי כיציבי ארעא; וכל ערלא, לא ייכול ביה. מט אורייתא חדא, תהי ליציביא, ולגיוריא, דיתגיירון ביניכון. נ ועבדו, כל בני ישראל: כמא דפקיד ה' ית משה וית אהרון, כין עבדו. {ס}

נא והוה, בכרן יומא הדין: אפיק ה' ית בני ישראל, מארעא דמצריים--על חיליהון. {פ}