תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ד

א ואתיב משה, ואמר, והא לא יהימנון לי, ולא יקבלון מיני: ארי יימרון, לא אתגלי לך ה'. ב ואמר ליה ה', מא דין בידך; ואמר, חוטרא. ג ואמר רמוהי לארעא, ורמהי לארעא והוה לחויא; וערק משה, מן קודמוהי. ד ואמר ה', למשה, אושיט ידך, ואיחוד בדנביה; ואושיט ידיה ואתקיף ביה, והוה לחוטרא בידיה. ה בדיל דיהימנון, ארי אתגלי לך ה' אלהא דאבהתהון: אלהיה דאברהם אלהיה דיצחק, ואלהיה דיעקוב. ו ואמר ה' ליה עוד, אעיל כען ידך בעטפך, ואעיל ידיה, בעטפיה; ואפקה, והא ידיה חוורא כתלגא. ז ואמר, אתיב ידך לעטפך, ואתיב ידיה, לעטפיה; ואפקה, מעטפיה, והא תבת, הות כבסריה. ח ויהי, אם לא יהימנון לך, ולא יקבלון, לקל אתא קדמאה--ויהימנון, לקל אתא בתראה. ט ויהי אם לא יהימנון אף לתרין אתיא האילין, ולא יקבלון מינך--ותיסב ממיא דבנהרא, ותישוד ליבשתא; ויהון מיא דתיסב מן נהרא, ויהון לדמא ביבשתא. י ואמר משה קודם ה', בבעו ה', לא גבר דמילול אנא אף מאתמלי אף מדקמוהי, אף מעידן דמלילתא עם עבדך: ארי יקיר ממלל ועמיק לישן, אנא. יא ואמר ה' ליה, מאן שווי פומא לאנשא, או מאן שווי אילימא, או חרשא או פתיחא או עווירא--הלא אנא, ה'. יב וכען, איזיל; ומימרי יהי עם פומך, ואלפינך דתמליל. יג ואמר, בבעו ה'; שלח כען, ביד מאן דכשר למשלח. יד ותקיף רוגזא דה' במשה, ואמר הלא אהרון אחוך ליוואה--גלי קודמיי, ארי מללא ימליל הוא; ואף הא הוא נפיק לקדמותך, ויחזינך ויחדי בליביה. טו ותמליל עימיה, ותשווי ית פתגמיא בפומיה; ומימרי, יהי עם פומך ועם פומיה, ואליף יתכון, ית דתעבדון. טז וימליל הוא לך, עם עמא; ויהי הוא יהי לך למתורגמן, ואת תהי ליה לרב. יז וית חוטרא הדין, תיסב בידך, דתעביד ביה, ית אתיא. {פ}

יח ואזל משה ותב לוות יתר חמוהי, ואמר ליה איזיל כען ואתוב לוות אחיי דבמצריים, ואחזי, העד כען קיימין; ואמר יתרו למשה, איזיל לשלם. יט ואמר ה' למשה במדיין, איזיל תוב למצריים: ארי מיתו, כל גובריא, דבעו, למקטלך. כ ודבר משה ית איתתיה וית בנוהי, וארכיבינון על חמרא, ותב, לארעא דמצריים; ונסיב משה ית חוטרא דאתעבידו ביה ניסין מן קודם ה', בידיה. כא ואמר ה', למשה, במהכך למתב למצריים, חזי כל מופתיא דשוויתי בידך ותעבידינון קודם פרעה; ואנא אתקיף ית ליביה, ולא ישלח ית עמא. כב ותימר, לפרעה: כדנן אמר ה', ברי בוכרי ישראל. כג ואמרית לך, שלח ית ברי ויפלח קודמיי, ומסריב את, לשלחותיה--הא אנא קטיל, ית ברך בוכרך. כד והוה באורחא, בבית מבתא; וערע ביה מלאכא דה', ובעא למקטליה. כה ונסיבת ציפורה טינרא, וגזרת ית עורלת ברה, וקריבת, לקדמוהי; ואמרת, בדמא דמהולתא הדין אתייהיב חתנא לנא. כו ונח, מיניה; בכין, אמרת, אילולי דמא דמהולתא הדין, אתחייב חתנא קטול. {פ}

כז ואמר ה' לאהרון, איזיל לקדמות משה למדברא; ואזל, וערעיה בטורא דאתגלי עלוהי יקרא דה'--ונשיק ליה. כח וחווי משה לאהרון, ית כל פתגמיא דה' דשלחיה, וית כל אתיא, דפקדיה. כט ואזל משה, ואהרון; וכנשו, ית כל סבי בני ישראל. ל ומליל אהרון--ית כל פתגמיא, דמליל ה' עם משה; ועבד אתיא, לעיני עמא. לא והימין, עמא; ושמעו ארי דכיר ה' ית בני ישראל, וארי גלי קודמוהי שיעבודהון, וכרעו, וסגידו.