תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
אסתר - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
א ובשנים עשר חדש הוא-חדש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להעשות: ביום, אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם.
ב נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשורוש, לשלח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים.
ג וכל-שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועשי המלאכה אשר למלך--מנשאים, את-היהודים: כי-נפל פחד-מרדכי, עליהם.
ד כי-גדול מרדכי בבית המלך, ושמעו הולך בכל-המדינות: כי-האיש מרדכי, הולך וגדול.
ה ויכו היהודים בכל-איביהם, מכת-חרב והרג ואבדן; ויעשו בשנאיהם, כרצונם.
ו ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד--חמש מאות, {ר}
איש. {ס}
ז ואת {ר}
פרשנדתא {ס} ואת {ר}
דלפון, {ס} ואת {ר}
אספתא. {ס}
ח ואת {ר}
פורתא {ס} ואת {ר}
אדליא, {ס} ואת {ר}
ארידתא. {ס}
ט ואת {ר}
פרמשתא {ס} ואת {ר}
אריסי, {ס} ואת {ר}
ארידי {ס} ואת {ר}
ויזתא. {ס}
י עשרת {ר}
בני המן בן-המדתא, צרר היהודים--הרגו; ובבזה--לא שלחו, את-ידם.
יא ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה--לפני המלך.
יב ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני-המן--בשאר מדינות המלך, מה עשו; ומה-שאלתך וינתן לך, ומה-בקשתך עוד ותעש.
יג ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--ינתן גם-מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני-המן, יתלו על-העץ.
יד ויאמר המלך להעשות כן, ותנתן דת בשושן; ואת עשרת בני-המן, תלו.
טו ויקהלו היהודיים היהודים אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר, ויהרגו בשושן, שלש מאות איש; ובבזה--לא שלחו, את-ידם.
טז ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על-נפשם, ונוח מאיביהם, והרוג בשנאיהם, חמשה ושבעים אלף; ובבזה--לא שלחו, את-ידם.
יז ביום-שלושה עשר, לחדש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו, ועשה אתו, יום משתה ושמחה.
יח והיהודיים והיהודים אשר-בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמשה עשר בו, ועשה אתו, יום משתה ושמחה.
יט על-כן היהודים הפרוזים הפרזים, הישבים בערי הפרזות--עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב; ומשלח מנות, איש לרעהו.
כ ויכתב מרדכי, את-הדברים האלה; וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך אחשורוש--הקרובים, והרחוקים.
כא לקים, עליהם--להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר, ואת יום-חמשה עשר בו: בכל-שנה, ושנה.
כב כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאיביהם, והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלח מנות איש לרעהו, ומתנות לאבינים.
כג וקבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב מרדכי, אליהם.
כד כי המן בן-המדתא האגגי, צרר כל-היהודים--חשב על-היהודים, לאבדם; והפל פור הוא הגורל, להמם ולאבדם.
כה ובבאה, לפני המלך, אמר עם-הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר-חשב על-היהודים על-ראשו; ותלו אתו ואת-בניו, על-העץ.
כו על-כן קראו לימים האלה פורים, על-שם הפור--על-כן, על-כל-דברי האגרת הזאת; ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם.
כז קימו וקבל וקבלו היהודים עליהם ועל-זרעם ועל כל-הנלוים עליהם, ולא יעבור--להיות עשים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם: בכל-שנה, ושנה.
כח והימים האלה נזכרים ונעשים בכל-דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא-יסוף מזרעם. {ס}
כט ותכתב אסתר המלכה בת-אביחיל, ומרדכי היהודי--את-כל-תקף: לקים, את אגרת הפרים הזאת--השנית. ל וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אל-שבע ועשרים ומאה מדינה--מלכות, אחשורוש: דברי שלום, ואמת. לא לקים את-ימי הפרים האלה בזמניהם, כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קימו על-נפשם, ועל-זרעם: דברי הצומות, וזעקתם. לב ומאמר אסתר--קים, דברי הפרים האלה; ונכתב, בספר. {ס}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
אסתר - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י