תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ותאמר לה, נעמי חמותה: בתי, הלא אבקש-לך מנוח אשר ייטב-לך. ב ועתה, הלא בעז מדעתנו, אשר היית, את-נערותיו; הנה-הוא, זרה את-גרן השערים--הלילה. ג ורחצת וסכת, ושמת שמלתך שמלתיך עליך--וירדתי וירדת הגרן; אל-תודעי לאיש, עד כלתו לאכל ולשתות. ד ויהי בשכבו, וידעת את-המקום אשר ישכב-שם, ובאת וגלית מרגלתיו, ושכבתי ושכבת; והוא יגיד לך, את אשר תעשין. ה ותאמר, אליה: כל אשר-תאמרי אלי, אעשה. ו ותרד, הגרן; ותעש, ככל אשר-צותה חמותה. ז ויאכל בעז וישת, וייטב לבו, ויבא, לשכב בקצה הערמה; ותבא בלט, ותגל מרגלתיו ותשכב. ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש וילפת; והנה אשה, שכבת מרגלתיו. ט ויאמר, מי-את; ותאמר, אנכי רות אמתך, ופרשת כנפך על-אמתך, כי גאל אתה. י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתי--היטבת חסדך האחרון, מן-הראשון: לבלתי-לכת, אחרי הבחורים--אם-דל, ואם-עשיר. יא ועתה, בתי אל-תיראי, כל אשר-תאמרי, אעשה-לך: כי יודע כל-שער עמי, כי אשת חיל את. יב ועתה כי אמנם, כי אם גאל אנכי; וגם יש גאל, קרוב ממני. יג ליני הלילה, והיה בבקר אם-יגאלך טוב יגאל, ואם-לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי-יהוה; שכבי, עד-הבקר. יד ותשכב מרגלותו, עד-הבקר, ותקם, בטרום בטרם יכיר איש את-רעהו; ויאמר, אל-יודע, כי-באה האשה, הגרן. טו ויאמר, הבי המטפחת אשר-עליך ואחזי-בה--ותאחז בה; וימד שש-שערים וישת עליה, ויבא העיר. טז ותבוא, אל-חמותה, ותאמר, מי-את בתי; ותגד-לה--את כל-אשר עשה-לה, האיש. יז ותאמר, שש-השערים האלה נתן לי: כי אמר אלי, אל-תבואי ריקם אל-חמותך. יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך יפל דבר: כי לא ישקט האיש, כי-אם-כלה הדבר היום.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
רות - הכול
פרק
א
ב
ג
ד