תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
א איכה יועם זהב, ישנה הכתם הטוב; תשתפכנה, אבני-קודש, בראש, כל-חוצות. {ס} ב בני ציון היקרים, המסולאים בפז--איכה נחשבו לנבלי-חרש, מעשה ידי יוצר. {ס} ג גם-תנים חלצו שד, היניקו גוריהן; בת-עמי לאכזר, כיענים במדבר. {ס} ד דבק לשון יונק אל-חיכו, בצמא; עוללים שאלו לחם, פורש אין להם. {ס} ה האוכלים, למעדנים, נשמו, בחוצות; האמונים עלי תולע, חיבקו אשפתות. {ס} ו ויגדל עוון בת-עמי, מחטאת סדום: ההפוכה כמו-רגע, ולא-חלו בה ידיים. {ס} ז זכו נזיריה משלג, צחו מחלב; אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם. {ס} ח חשך משחור תוארם, לא ניכרו בחוצות; צפד עורם על-עצמם, יבש היה כעץ. {ס} ט טובים היו חללי-חרב, מחללי רעב: שהם יזובו מדוקרים, מתנובות שדיי. {ס} י ידי, נשים רחמנייות--בישלו, ילדיהן; היו לברות למו, בשבר בת-עמי. {ס} יא כילה יהוה את-חמתו, שפך חרון אפו; ויצת-אש בציון, ותאכל יסודותיה. {ס} יב לא האמינו מלכי-ארץ, כול יושבי תבל: כי יבוא צר ואויב, בשערי ירושלים. {ס} יג מחטאות נביאיה, עוונות כוהניה: השופכים בקרבה, דם צדיקים. {ס} יד נעו עיוורים בחוצות, נגואלו בדם; בלא יוכלו, ייגעו בלבושיהם. {ס} טו סורו טמא קראו למו, סורו סורו אל-תיגעו--כי נצו, גם-נעו; אמרו, בגויים, לא יוסיפו, לגור. {ס} טז פני יהוה חילקם, לא יוסיף להביטם; פני כוהנים לא נשאו, וזקנים לא חננו. {ס} יז עודנו תכלינה עינינו, אל-עזרתנו הבל; בציפייתנו ציפינו, אל-גוי לא יושיע. {ס} יח צדו צעדינו, מלכת ברחובותינו; קרב קיצנו מלאו ימינו, כי-בא קיצנו. {ס} יט קלים היו רודפינו, מנשרי שמיים; על-ההרים דלקונו, במדבר ארבו לנו. {ס} כ רוח אפינו משיח יהוה, נלכד בשחיתותם: אשר אמרנו, בצילו נחיה בגויים. {ס} כא שישי ושמחי בת-אדום, יושבת בארץ עוץ; גם-עלייך, תעבור-כוס--תשכרי, ותתערי. {ס} כב תם-עוונך, בת-ציון--לא יוסיף, להגלותך; פקד עוונך בת-אדום, גילה על-חטאותייך. {פ}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איכה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה