תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה

איכה פרק ד

א איכה יועם זהב, ישנה הכתם הטוב; תשתפכנה, אבני־קודש, בראש, כל־חוצות.  {ס}  ב בני ציון היקרים, המסולאים בפז--איכה נחשבו לנבלי־חרש, מעשה ידי יוצר.  {ס}  ג גם־תנים חלצו שד, היניקו גוריהן; בת־עמי לאכזר, כיענים במדבר.  {ס}  ד דבק לשון יונק אל־חיכו, בצמא; עוללים שאלו לחם, פורש אין להם.  {ס}  ה האוכלים, למעדנים, נשמו, בחוצות; האמונים עלי תולע, חיבקו אשפתות.  {ס}  ו ויגדל עוון בת־עמי, מחטאת סדום:  ההפוכה כמו־רגע, ולא־חלו בה ידיים.  {ס}  ז זכו נזיריה משלג, צחו מחלב; אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם.  {ס}  ח חשך משחור תוארם, לא ניכרו בחוצות; צפד עורם על־עצמם, יבש היה כעץ.  {ס}  ט טובים היו חללי־חרב, מחללי רעב:  שהם יזובו מדוקרים, מתנובות שדיי.  {ס}  י ידי, נשים רחמנייות--בישלו, ילדיהן; היו לברות למו, בשבר בת־עמי.  {ס}  יא כילה יהוה את־חמתו, שפך חרון אפו; ויצת־אש בציון, ותאכל יסודותיה.  {ס}  יב לא האמינו מלכי־ארץ, כול יושבי תבל:  כי יבוא צר ואויב, בשערי ירושלים.  {ס}  יג מחטאות נביאיה, עוונות כוהניה:  השופכים בקרבה, דם צדיקים.  {ס}  יד נעו עיוורים בחוצות, נגואלו בדם; בלא יוכלו, ייגעו בלבושיהם.  {ס}  טו סורו טמא קראו למו, סורו סורו אל־תיגעו--כי נצו, גם־נעו; אמרו, בגויים, לא יוסיפו, לגור.  {ס}  טז פני יהוה חילקם, לא יוסיף להביטם; פני כוהנים לא נשאו, וזקנים לא חננו.  {ס}  יז עודנו תכלינה עינינו, אל־עזרתנו הבל; בציפייתנו ציפינו, אל־גוי לא יושיע.  {ס}  יח צדו צעדינו, מלכת ברחובותינו; קרב קיצנו מלאו ימינו, כי־בא קיצנו.  {ס}  יט קלים היו רודפינו, מנשרי שמיים; על־ההרים דלקונו, במדבר ארבו לנו.  {ס}  כ רוח אפינו משיח יהוה, נלכד בשחיתותם:  אשר אמרנו, בצילו נחיה בגויים.  {ס}  כא שישי ושמחי בת־אדום, יושבת בארץ עוץ; גם־עלייך, תעבור־כוס--תשכרי, ותתערי.  {ס}  כב תם־עוונך, בת־ציון--לא יוסיף, להגלותך; פקד עוונך בת־אדום, גילה על־חטאותייך.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה