תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה

איכה פרק ב

א איכה יעיב באפו אדוניי, את־בת־ציון--השליך משמיים ארץ, תפארת ישראל; ולא־זכר הדום־רגליו, ביום אפו.  {ס}  ב בילע אדוניי ולא חמל, את כל־נאות יעקוב--הרס בעברתו מבצרי בת־יהודה, הגיע לארץ; חילל ממלכה, ושריה.  {ס}  ג גדע בחורי־אף, כול קרן ישראל--השיב אחור ימינו, מפני אויב; ויבער ביעקוב כאש להבה, אכלה סביב.  {ס}  ד דרך קשתו כאויב, ניצב ימינו כצר, ויהרוג, כול מחמדי־עין; באוהל, בת־ציון, שפך כאש, חמתו.  {ס}  ה היה אדוניי כאויב, בילע ישראל--בילע כל־ארמנותיה, שיחת מבצריו; וירב, בבת־יהודה, תאנייה, ואנייה.  {ס}  ו ויחמוס כגן שוכו, שיחת מועדו; שיכח יהוה בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם־אפו מלך וכוהן.  {ס}  ז זנח אדוניי מזבחו, ניאר מקדשו--הסגיר ביד־אויב, חומות ארמנותיה; קול נתנו בבית־יהוה, כיום מועד.  {ס}  ח חשב יהוה להשחית, חומת בת־ציון--נטה קו, לא־השיב ידו מבלע; ויאבל־חיל וחומה, יחדיו אומללו.  {ס}  ט טבעו בארץ שעריה, איבד ושיבר בריחיה; מלכה ושריה בגויים, אין תורה--גם־נביאיה, לא־מצאו חזון מיהוה.  {ס}  י יישבו לארץ יידמו, זקני בת־ציון--העלו עפר על־ראשם, חגרו שקים; הורידו לארץ ראשן, בתולות ירושלים.  {ס}  יא כלו בדמעות עיניי, חומרמרו מעיי--נשפך לארץ כבדי, על־שבר בת־עמי:  ביעטף עולל ויונק, ברחובות קריה.  {ס}  יב לאימותם, יאמרו, איה, דגן ויין:  בהתעטפם כחלל, ברחובות עיר--בהשתפך נפשם, אל־חיק אימותם.  {ס}  יג מה־אעידך מה אדמה־לך, הבת ירושלים--מה אשווה־לך ואנחמך, בתולת בת־ציון:  כי־גדול כים שברך, מי ירפא־לך.  {ס}  יד נביאייך, חזו לך שוא ותפל, ולא־גילו על־עוונך, להשיב שבותך; ויחזו לך, משאות שוא ומדוחים.  {ס}  טו ספקו עלייך כפיים, כל־עוברי דרך--שרקו ויניעו ראשם, על־בת ירושלים:  הזאת העיר, שיאמרו כלילת יופי--משוש, לכל־הארץ.  {ס}  טז פצו עלייך פיהם, כל־אויבייך--שרקו ויחרקו־שן, אמרו בילענו; אך זה היום שקיווינוהו, מצאנו ראינו.  {ס}  יז עשה יהוה אשר זמם, ביצע אמרתו אשר ציווה מימי־קדם--הרס, ולא חמל; וישמח עלייך אויב, הרים קרן צרייך.  {ס}  יח צעק ליבם, אל־אדוניי; חומת בת־ציון הורידי כנחל דמעה, יומם ולילה--אל־תיתני פוגת לך, אל־תידום בת־עינך.  {ס}  יט קומי רוני בלילה, לראש אשמורות--שפכי כמים ליבך, נוכח פני אדוניי; שאי אליו כפייך, על־נפש עוללייך--העטופים ברעב, בראש כל־חוצות.  {ס}  כ ראה יהוה והביטה, למי עוללת כה:  אם־תאכלנה נשים פריים עוללי טיפוחים, אם־ייהרג במקדש אדוניי כוהן ונביא.  {ס}  כא שכבו לארץ חוצות נער וזקן, בתולותיי ובחוריי נפלו בחרב; הרגת ביום אפך, טבחת לא חמלת.  {ס}  כב תקרא כיום מועד מגוריי מסביב, ולא היה ביום אף־יהוה פליט ושריד:  אשר־טיפחתי וריביתי, אויבי כילם.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה