תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה

איכה פרק ב

א איכה יעיב באפו אדוניי, את-בת-ציון--השליך משמיים ארץ, תפארת ישראל; ולא-זכר הדום-רגליו, ביום אפו.  {ס}  ב בילע אדוניי ולא חמל, את כל-נאות יעקוב--הרס בעברתו מבצרי בת-יהודה, הגיע לארץ; חילל ממלכה, ושריה.  {ס}  ג גדע בחורי-אף, כול קרן ישראל--השיב אחור ימינו, מפני אויב; ויבער ביעקוב כאש להבה, אכלה סביב.  {ס}  ד דרך קשתו כאויב, ניצב ימינו כצר, ויהרוג, כול מחמדי-עין; באוהל, בת-ציון, שפך כאש, חמתו.  {ס}  ה היה אדוניי כאויב, בילע ישראל--בילע כל-ארמנותיה, שיחת מבצריו; וירב, בבת-יהודה, תאנייה, ואנייה.  {ס}  ו ויחמוס כגן שוכו, שיחת מועדו; שיכח יהוה בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם-אפו מלך וכוהן.  {ס}  ז זנח אדוניי מזבחו, ניאר מקדשו--הסגיר ביד-אויב, חומות ארמנותיה; קול נתנו בבית-יהוה, כיום מועד.  {ס}  ח חשב יהוה להשחית, חומת בת-ציון--נטה קו, לא-השיב ידו מבלע; ויאבל-חיל וחומה, יחדיו אומללו.  {ס}  ט טבעו בארץ שעריה, איבד ושיבר בריחיה; מלכה ושריה בגויים, אין תורה--גם-נביאיה, לא-מצאו חזון מיהוה.  {ס}  י יישבו לארץ יידמו, זקני בת-ציון--העלו עפר על-ראשם, חגרו שקים; הורידו לארץ ראשן, בתולות ירושלים.  {ס}  יא כלו בדמעות עיניי, חומרמרו מעיי--נשפך לארץ כבדי, על-שבר בת-עמי:  ביעטף עולל ויונק, ברחובות קריה.  {ס}  יב לאימותם, יאמרו, איה, דגן ויין:  בהתעטפם כחלל, ברחובות עיר--בהשתפך נפשם, אל-חיק אימותם.  {ס}  יג מה-אעידך מה אדמה-לך, הבת ירושלים--מה אשווה-לך ואנחמך, בתולת בת-ציון:  כי-גדול כים שברך, מי ירפא-לך.  {ס}  יד נביאייך, חזו לך שוא ותפל, ולא-גילו על-עוונך, להשיב שבותך; ויחזו לך, משאות שוא ומדוחים.  {ס}  טו ספקו עלייך כפיים, כל-עוברי דרך--שרקו ויניעו ראשם, על-בת ירושלים:  הזאת העיר, שיאמרו כלילת יופי--משוש, לכל-הארץ.  {ס}  טז פצו עלייך פיהם, כל-אויבייך--שרקו ויחרקו-שן, אמרו בילענו; אך זה היום שקיווינוהו, מצאנו ראינו.  {ס}  יז עשה יהוה אשר זמם, ביצע אמרתו אשר ציווה מימי-קדם--הרס, ולא חמל; וישמח עלייך אויב, הרים קרן צרייך.  {ס}  יח צעק ליבם, אל-אדוניי; חומת בת-ציון הורידי כנחל דמעה, יומם ולילה--אל-תיתני פוגת לך, אל-תידום בת-עינך.  {ס}  יט קומי רוני בלילה, לראש אשמורות--שפכי כמים ליבך, נוכח פני אדוניי; שאי אליו כפייך, על-נפש עוללייך--העטופים ברעב, בראש כל-חוצות.  {ס}  כ ראה יהוה והביטה, למי עוללת כה:  אם-תאכלנה נשים פריים עוללי טיפוחים, אם-ייהרג במקדש אדוניי כוהן ונביא.  {ס}  כא שכבו לארץ חוצות נער וזקן, בתולותיי ובחוריי נפלו בחרב; הרגת ביום אפך, טבחת לא חמלת.  {ס}  כב תקרא כיום מועד מגוריי מסביב, ולא היה ביום אף-יהוה פליט ושריד:  אשר-טיפחתי וריביתי, אויבי כילם.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה