תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה

איכה פרק א

א איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם--הייתה, כאלמנה; רבתי בגויים, שרתי במדינות--הייתה, למס.  {ס}  ב בכה תבכה בלילה, ודמעתה על לחייה--אין־לה מנחם, מכל־אוהביה:  כל־ריעיה בגדו בה, היו לה לאויבים.  {ס}  ג גלתה יהודה מעוני, ומרוב עבודה--היא ישבה בגויים, לא מצאה מנוח; כל־רודפיה השיגוה, בין המצרים.  {ס}  ד דרכי ציון אבילות, מבלי באי מועד--כל־שעריה שוממין, כוהניה נאנחים; בתולותיה נוגות, והיא מר־לה.  {ס}  ה היו צריה לראש אויביה שלו, כי־יהוה הוגה על רוב־פשעיה; עולליה הלכו שבי, לפני־צר.  {ס}  ו וייצא מבת־ציון, כל־הדרה; היו שריה, כאיילים לא־מצאו מרעה, וילכו בלא־כוח, לפני רודף.  {ס}  ז זכרה ירושלים, ימי עונייה ומרודיה--כול מחמודיה, אשר היו מימי קדם; בנפול עמה ביד־צר, ואין עוזר לה--ראוה צרים, שחקו על משבתיה.  {ס}  ח חטא חטאה ירושלים, על־כן לנידה הייתה; כל־מכבדיה הזילוה כי־ראו ערוותה, גם־היא נאנחה ותשב אחור.  {ס}  ט טומאתה בשוליה, לא זכרה אחריתה, ותרד פלאים, אין מנחם לה; ראה יהוה את־עוניי, כי הגדיל אויב.  {ס}  י ידו פרש צר, על כל־מחמדיה:  כי־ראתה גויים, באו מקדשה--אשר ציווית, לא־יבואו בקהל לך.  {ס}  יא כל־עמה נאנחים מבקשים לחם, נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש; ראה יהוה והביטה, כי הייתי זוללה.  {ס}  יב לא אליכם, כל־עוברי דרך--הביטו וראו, אם־יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי:  אשר הוגה יהוה, ביום חרון אפו.  {ס}  יג ממרום שלח־אש בעצמותיי, וירדנה; פרש רשת לרגליי, השיבני אחור--נתנני שוממה, כל־היום דווה.  {ס}  יד נשקד עול פשעיי בידו, ישתרגו עלו על־צווארי--הכשיל כוחי; נתנני אדוניי, בידי לא־אוכל קום.  {ס}  טו סילה כל־אביריי אדוניי בקרבי, קרא עליי מועד לשבור בחוריי; גת דרך אדוניי, לבתולת בת־יהודה.  {ס}  טז על־אלה אני בוכייה, עיני עיני יורדה מים--כי־רחק ממני מנחם, משיב נפשי; היו בניי שוממים, כי גבר אויב.  {ס}  יז פירשה ציון בידיה, אין מנחם לה--ציווה יהוה ליעקוב, סביביו צריו; הייתה ירושלים לנידה, ביניהם.  {ס}  יח צדיק הוא יהוה, כי פיהו מריתי; שמעו־נא כל־העמים, וראו מכאובי--בתולותיי ובחוריי, הלכו בשבי.  {ס}  יט קראתי למאהביי המה רימוני, כוהניי וזקניי בעיר גוועו:  כי־ביקשו אוכל למו, וישיבו את־נפשם.  {ס}  כ ראה יהוה כי־צר־לי, מעיי חומרמרו--נהפך ליבי בקרבי, כי מרה מריתי; מחוץ שיכלה־חרב, בבית כמוות.  {ס}  כא שמעו כי נאנחה אני, אין מנחם לי--כל־אויביי שמעו רעתי ששו, כי אתה עשית; הבאת יום־קראת, ויהיו כמוני.  {ס}  כב תבוא כל־רעתם לפניך ועולל למו, כאשר עוללת לי על כל־פשעיי:  כי־רבות אנחותיי, וליבי דווי.  {פ}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה