תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ויהי, דבר-יהוה, אל-יונה בן-אמיתיי, לאמור. ב קום לך אל-נינווה, העיר הגדולה--וקרא עליה: כי-עלתה רעתם, לפניי. ג ויקם יונה לברוח תרשישה, מלפני יהוה; ויירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה ויירד בה לבוא עימהם תרשישה, מלפני, יהוה. ד ויהוה, הטיל רוח-גדולה אל-הים, ויהי סער-גדול, בים; והאונייה, חישבה להישבר. ה וייראו המלחים, ויזעקו איש אל-אלוהיו, ויטילו את-הכלים אשר באונייה אל-הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל-ירכתי הספינה, וישכב, ויירדם. ו ויקרב אליו רב החובל, ויאמר לו מה-לך נרדם; קום, קרא אל-אלוהיך--אוליי יתעשת האלוהים לנו, ולא נאבד. ז ויאמרו איש אל-ריעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפילו, גורלות, וייפול הגורל, על-יונה. ח ויאמרו אליו--הגידה-נא לנו, באשר למי-הרעה הזאת לנו: מה-מלאכתך, ומאיין תבוא--מה ארצך, ואי-מזה עם אתה. ט ויאמר אליהם, עברי אנוכי; ואת-יהוה אלוהי השמיים, אני ירא, אשר-עשה את-הים, ואת-היבשה. י וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה-זאת עשית: כי-ידעו האנשים, כי-מלפני יהוה הוא בורח--כי הגיד, להם. יא ויאמרו אליו מה-נעשה לך, וישתוק הים מעלינו: כי הים, הולך וסוער. יב ויאמר אליהם, שאוני והטילוני אל-הים, וישתוק הים, מעליכם: כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם. יג ויחתרו האנשים, להשיב אל-היבשה--ולא יכולו: כי הים, הולך וסוער עליהם. יד ויקראו אל-יהוה ויאמרו, אנה יהוה אל-נא נאבדה בנפש האיש הזה, ואל-תיתן עלינו, דם נקיא: כי-אתה יהוה, כאשר חפצת עשית. טו וישאו, את-יונה, ויטילוהו, אל-הים; ויעמוד הים, מזעפו. טז וייראו האנשים יראה גדולה, את-יהוה; ויזבחו-זבח, ליהוה, ויידרו, נדרים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד