תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יונה - הכול
פרק א ב ג ד


יונה פרק א

א ויהי, דבר־יהוה, אל־יונה בן־אמיתיי, לאמור.  ב קום לך אל־נינווה, העיר הגדולה--וקרא עליה:  כי־עלתה רעתם, לפניי.  ג ויקם יונה לברוח תרשישה, מלפני יהוה; ויירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה ויירד בה לבוא עימהם תרשישה, מלפני, יהוה.  ד ויהוה, הטיל רוח־גדולה אל־הים, ויהי סער־גדול, בים; והאונייה, חישבה להישבר.  ה וייראו המלחים, ויזעקו איש אל־אלוהיו, ויטילו את־הכלים אשר באונייה אל־הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל־ירכתי הספינה, וישכב, ויירדם.  ו ויקרב אליו רב החובל, ויאמר לו מה־לך נרדם; קום, קרא אל־אלוהיך--אוליי יתעשת האלוהים לנו, ולא נאבד.  ז ויאמרו איש אל־ריעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפילו, גורלות, וייפול הגורל, על־יונה.  ח ויאמרו אליו--הגידה־נא לנו, באשר למי־הרעה הזאת לנו:  מה־מלאכתך, ומאיין תבוא--מה ארצך, ואי־מזה עם אתה.  ט ויאמר אליהם, עברי אנוכי; ואת־יהוה אלוהי השמיים, אני ירא, אשר־עשה את־הים, ואת־היבשה.  י וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה־זאת עשית:  כי־ידעו האנשים, כי־מלפני יהוה הוא בורח--כי הגיד, להם.  יא ויאמרו אליו מה־נעשה לך, וישתוק הים מעלינו:  כי הים, הולך וסוער.  יב ויאמר אליהם, שאוני והטילוני אל־הים, וישתוק הים, מעליכם:  כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם.  יג ויחתרו האנשים, להשיב אל־היבשה--ולא יכולו:  כי הים, הולך וסוער עליהם.  יד ויקראו אל־יהוה ויאמרו, אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה, ואל־תיתן עלינו, דם נקיא:  כי־אתה יהוה, כאשר חפצת עשית.  טו וישאו, את־יונה, ויטילוהו, אל־הים; ויעמוד הים, מזעפו.  טז וייראו האנשים יראה גדולה, את־יהוה; ויזבחו־זבח, ליהוה, ויידרו, נדרים.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יונה - הכול
פרק א ב ג ד