תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ויהי, דבר־יהוה, אל־יונה בן־אמיתיי, לאמור. ב קום לך אל־נינווה, העיר הגדולה--וקרא עליה: כי־עלתה רעתם, לפניי. ג ויקם יונה לברוח תרשישה, מלפני יהוה; ויירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש, וייתן שכרה ויירד בה לבוא עימהם תרשישה, מלפני, יהוה. ד ויהוה, הטיל רוח־גדולה אל־הים, ויהי סער־גדול, בים; והאונייה, חישבה להישבר. ה וייראו המלחים, ויזעקו איש אל־אלוהיו, ויטילו את־הכלים אשר באונייה אל־הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל־ירכתי הספינה, וישכב, ויירדם. ו ויקרב אליו רב החובל, ויאמר לו מה־לך נרדם; קום, קרא אל־אלוהיך--אוליי יתעשת האלוהים לנו, ולא נאבד. ז ויאמרו איש אל־ריעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפילו, גורלות, וייפול הגורל, על־יונה. ח ויאמרו אליו--הגידה־נא לנו, באשר למי־הרעה הזאת לנו: מה־מלאכתך, ומאיין תבוא--מה ארצך, ואי־מזה עם אתה. ט ויאמר אליהם, עברי אנוכי; ואת־יהוה אלוהי השמיים, אני ירא, אשר־עשה את־הים, ואת־היבשה. י וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה־זאת עשית: כי־ידעו האנשים, כי־מלפני יהוה הוא בורח--כי הגיד, להם. יא ויאמרו אליו מה־נעשה לך, וישתוק הים מעלינו: כי הים, הולך וסוער. יב ויאמר אליהם, שאוני והטילוני אל־הים, וישתוק הים, מעליכם: כי, יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם. יג ויחתרו האנשים, להשיב אל־היבשה--ולא יכולו: כי הים, הולך וסוער עליהם. יד ויקראו אל־יהוה ויאמרו, אנה יהוה אל־נא נאבדה בנפש האיש הזה, ואל־תיתן עלינו, דם נקיא: כי־אתה יהוה, כאשר חפצת עשית. טו וישאו, את־יונה, ויטילוהו, אל־הים; ויעמוד הים, מזעפו. טז וייראו האנשים יראה גדולה, את־יהוה; ויזבחו־זבח, ליהוה, ויידרו, נדרים.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד