תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
א ויירע אל-יונה, רעה גדולה; וייחר, לו. ב ויתפלל אל-יהוה ויאמר, אנה יהוה הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי--על-כן קידמתי, לברוח תרשישה: כי ידעתי, כי אתה אל-חנון ורחום, ארך אפיים ורב-חסד, וניחם על-הרעה. ג ועתה יהוה, קח-נא את-נפשי ממני: כי טוב מותי, מחיי. {ס}
ד ויאמר יהוה, ההיטב חרה לך. ה וייצא יונה מן-העיר, ויישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סוכה, ויישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה-יהיה בעיר. ו וימן יהוה-אלוהים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על-ראשו, להציל לו, מרעתו; וישמח יונה על-הקיקיון, שמחה גדולה. ז וימן האלוהים תולעת, בעלות השחר למוחרת; ותך את-הקיקיון, וייבש. ח ויהי כזרוח השמש, וימן אלוהים רוח קדים חרישית, ותך השמש על-ראש יונה, ויתעלף; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר, טוב מותי מחיי. ט ויאמר אלוהים אל-יונה, ההיטב חרה-לך על-הקיקיון; ויאמר, היטב חרה-לי עד-מוות. י ויאמר יהוה--אתה חסת על-הקיקיון, אשר לא-עמלת בו ולא גידלתו: שבן-לילה היה, ובן-לילה אבד. יא ואני לא אחוס, על-נינווה העיר הגדולה--אשר יש-בה הרבה משתים-עשרה רבו אדם, אשר לא-ידע בין-ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה. {ש}
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
יונה - הכול
פרק
א
ב
ג
ד