תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יונה - הכול
פרק א ב ג ד

יונה פרק ד

א ויירע אל־יונה, רעה גדולה; וייחר, לו.  ב ויתפלל אל־יהוה ויאמר, אנה יהוה הלוא־זה דברי עד־היותי על־אדמתי--על־כן קידמתי, לברוח תרשישה:  כי ידעתי, כי אתה אל־חנון ורחום, ארך אפיים ורב־חסד, וניחם על־הרעה.  ג ועתה יהוה, קח־נא את־נפשי ממני:  כי טוב מותי, מחיי.  {ס}

ד ויאמר יהוה, ההיטב חרה לך.  ה וייצא יונה מן־העיר, ויישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סוכה, ויישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה־יהיה בעיר.  ו וימן יהוה־אלוהים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על־ראשו, להציל לו, מרעתו; וישמח יונה על־הקיקיון, שמחה גדולה.  ז וימן האלוהים תולעת, בעלות השחר למוחרת; ותך את־הקיקיון, וייבש.  ח ויהי כזרוח השמש, וימן אלוהים רוח קדים חרישית, ותך השמש על־ראש יונה, ויתעלף; וישאל את־נפשו, למות, ויאמר, טוב מותי מחיי.  ט ויאמר אלוהים אל־יונה, ההיטב חרה־לך על־הקיקיון; ויאמר, היטב חרה־לי עד־מוות.  י ויאמר יהוה--אתה חסת על־הקיקיון, אשר לא־עמלת בו ולא גידלתו:  שבן־לילה היה, ובן־לילה אבד.  יא ואני לא אחוס, על־נינווה העיר הגדולה--אשר יש־בה הרבה משתים־עשרה רבו אדם, אשר לא־ידע בין־ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה.  {ש}

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יונה - הכול
פרק א ב ג ד