משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות סנהדרין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
א מצות עשה לשפוט השופט בצדק, שנאמר "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו). איזה הוא צדק המשפט: זה השווית שני בעלי דינין בכל דבר--לא יהיה אחד מדבר כל צורכו, ואחד אומר לו קצר דבריך; לא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחד וידבר לו קשות.
ב שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים, והשני בגדים בזויים--אומרין למכובד, או הלבישהו כמותך עד שתידון עימו, או לבוש כמותו: עד שתהיו שווין, ואחר כך תעמדו בדין.
ג לא יהיה אחד יושב ואחד עומד, אלא שניהם עומדין. ואם רצו בית דין להושיב את שניהם, מושיבין; ולא יישב אחד למעלה ואחד למטה, אלא זה בצד זה.
ד במה דברים אמורים, בשעת משא ומתן בדין; אבל בשעת גמר דין--הכול בעמידה, שנאמר "ויעמוד העם על משה" (שמות יח,יג). ואיזה הוא גמר דין--איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי. במה דברים אמורים, בבעלי דינין; אבל העדים--לעולם בעמידה, שנאמר "ועמדו שני האנשים" (דברים יט,יז).
ה [ד] תלמיד חכמים ועם הארץ שבאו לדין--מושיבין את החכם, ואומרין לעם הארץ שב; אם לא ישב, אין מקפידין על כך. ולא יקדים התלמיד כשיבוא לדין, ויישב לפני רבו שרוצה לדון לפניו; ואם היה קבוע לו זמן לקרות, ובא בזמנו--מותר.
ו [ה] כבר נהגו כל בתי דיני ישראל מאחר התלמוד, בכל הישיבות, שמושיבין בעלי דינין ומושיבין העדים, כדי לסלק המחלוקת: שאין בנו כוח להעמיד משפטי הדת על תילם.
ז [ו] היו לפני הדיינין בעלי דין הרבה--מקדימין את דין היתום לדין האלמנה, שנאמר "שפטו יתום, ריבו אלמנה" (ישעיהו א,יז). ודין האלמנה קודם לדין תלמיד חכמים, ודין תלמיד חכמים קודם לדין עם הארץ; ודין האישה קודם לדין האיש, שבושת האישה מרובה.
ח [ז] אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי דינין, קודם שיבוא חברו, או שלא בפני חברו; אפילו דבר אחד אסור: שנאמר "שמוע בין אחיכם" (דברים א,טז). וכל השומע מאחד--עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תישא, שמע שוא" (שמות כג,א). ובכלל לאו זה, אזהרה למקבל לשון הרע, ומספר לשון הרע, ומעיד עדות שקר.
ט וכן בעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיינין, קודם שיבוא חברו; וגם על זה וכיוצא בו נאמר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כג,ז).
י [ח] לא יהיה הדיין שומע מפי התורגמן, אלא אם כן היה מכיר לשון בעלי דינין, ושומע טענותיהן, ואינו מהיר בלשונם, כדי להשיב להם: יעמיד תורגמן להודיע אותם פסק הדין, ומאיזה טעם חייב זה וזיכה זה.
יא [ט] צריך הדיין לשמוע טענות בעלי דינין, ולשנות טענותיהן--שנאמר "ויאמר המלך--זאת אומרת, זה בני החי ובנך המת" (מלכים א ג,כג); ומצדק את הדין בליבו, ואחר כך יחתכהו.
יב [י] מניין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו, תלמוד לומר "מדבר שקר, תרחק" (שמות כג,ז); אלא יאמר מה שנראה לו, וישתוק. ולא ילמד אחד מבעלי דינין טענה כלל: אפילו הביא בעל דין עד אחד--לא יאמר לו, אין מקבלין עד אחד; אלא יאמר לנטען, הרי זה העיד עליך, ולוואי שיודה ויאמר, אמת, עד שיטעון הוא ויאמר, עד אחד הוא ואינו נאמן עליי. וכן כל כיוצא בזה.
יג [יא] ראה הדיין זכות לאחד מהן, ובעל דין מבקש לאומרה ואינו יודע לחבר הדברים, או שראה אותו מצטער להציל עצמו בטענת אמת, ומפני החמה והכעס נסתלקה ממנו, או נשתבש מפני הסכלות--הרי זה מותר לסעדו מעט, ולהבינו תחילת הדבר משום "פתח פיך, לאילם" (משלי לא,ח). וצריך להתיישב בדבר זה הרבה, שלא יהיה כעורכי הדיינין.
משנה תורה -
ספר שופטים -
הלכות סנהדרין - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו